מאירי על יבמות צד

ומכיון שקבל עליו על מצות מלין אותו מיד דשהויי מצוה לא משהינן ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ואם נשתיירו בו ציצין שעדין דבקים בעטרה שלא נפרעה כל צרכה אם הם מעכבין את המילה כגון שחופין רוב גבהה של עטרה על הדרך שביארנו במסכת שבת קל"ז א' חוזרין ומלין אותו שניה וכשנתרפא מטבילין אותו מיד הא לא נתרפא לא שהמים מכחישין את המכה ולפי דרכך למדת שהמילה קודמת ואם טבל קודם לה אינה כלום כמו שכתבנו למעלה שאם כן יטבול ואחר כך ימול כי היכי דלא נישהי מצוה לא במילה ולא בטבילה ואם תאמר והרי בפרק הערל ע"ח א' אמרו גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה והרי עכשו קדמה טבילה למילה שאני התם שאינו ראוי לכך בשעת הגרות ואף כשנולד ולא מלוהו ישראל הוא לכל דבריו כישראל שלא מל ושלשה תלמידי חכמים עומדין על גביו בשעת טבילה אע"פ שאינן מומחין וסמוכין וחוזרין ומודיעין לו בשעת טבילה מקצת מצות קלות וחמורות וכשטבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו עד שאם חזר אחר כן לסורו הוה ליה כישראל משומד ואם קדש את האשה קדושיו קדושין ואם היתה אשה נשים באות ומושיבות אותה במים עד צוארה ושלשה תלמידי חכמים עומדין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות על הדרך שביארנו וטובלת והופכים את פניהם קודם שתצא ומניחין אותה לנשים:

וכשם שביארנו דינין אלו בגר כך הם בעבד הנלקח מן הגוי או שמכר עצמו לישראל ולא שנאריך כל כך עמו אלא אומרין לו רצונך ליכנס בכלל ישראל ולהיות כעבדים הכשרים ואם רצה מודיעין אותו על הדרכים שביארנו בגר ומלין אותו ומטבילין אותו ואם לא רצה אין כופין אותו אלא מיטפל עמו כל שנים עשר חדש ואם עדין אינו רוצה חוזר ומוכרו ואם רצה ומל וטבל הרי זה כשר ולכשישתחרר צריך טבילה פעם אחרת שהרי עכשו נגמר יהדותו אבל אינו צריך לקבל עליו עול מצות ולהודיעו עיקרי הדת ועול מצות שהרי כבר הודיעוהו בשעה שמל וטבל לשם עבדות וכן יש אומרים שאין טבילה זו צריכה שלשה וכן כתבו בתוספות שטבילה זו אינה מעכבת ובלא טבילה זו הוא ישראל גמור בשחרורו ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בה שצריכה שלשה וביום ויש קצת ראיה לדעת ראשון ממה שאמרו בקדושין ס"ב ב' גר נמי לאו בידו דמי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא ואקשו אלא מעתה נתן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שאשחרריך הכי נמי דהוו קדושין ואי צריכה שלשה אף זו אין בידו:

ובמקום שהנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל שחוצץ בטבילה ר"ל בטבילת נדה חוצצין בגר ובעבד משוחרר ויש גורסין כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד ובנדה ומפרשים בה כל מקום שחוצץ בטבילה לטהרות והקשו בה בתוספות ממה שאמרו באחרון של נדה ס"ז א' פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה והני מילי לטהרות אבל לבעלה לא כדריש לקיש וכו' אלמא יש חוצץ בטהרות ואינו חוצץ בנדה עד שמתוך כך דוחים אותה לומר שאף בטהרות אינה חציצה וגורסין שם ולית הלכתא כי הני שמעתתא אלא כדריש לקיש וכו':