מאירי על יבמות עו

האשה שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה ונתארסה מוכרת לכתחלה וקיים הואיל ולא נשאת עדיין נפלו לה משנתארסה ועודה ארוסה לא תמכור לכתחלה ואם מכרה ונתנה מעשיה קיימין נפלו לה משנשאת או שנפלו לה קודם נשואין ונשאת אם מכרה ונתנה הבעל מוציא את הפירות מיד המחזיקין ולכשתמות מיהא יפסיד מדין המשנה אלא שמתקנת אושא אם מתה בחייו מוציא אף הגוף מיד הלוקח וכבר ביארנו דינין אלו בשמיני של כתובות ע"ח א':

מי שנפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל אי זה מוריש שלו ומתו שניהם ר"ל היורש והמוריש והיתה עליו ר"ל על הבן או הראוי לירש כתובת אשה ובעל חוב ואין לו נכסים מצד אחר אלא מאותה ירושה בעל חוב או האשה אומרין האב מת ראשון ואחר כך מת הבן ונמצא הבן זוכה בירושה ואנו נפרעים הימנה ושאר היורשים אומרים הבן מת ראשון ולא זכה בירושה כלל הנכסים בחזקת היורשים ואין האשה והבעל חוב נפרעים בכלום וכבר ביארנוה בתשיעי של בתרא קנ"ז א':

האשה שקינא לה בעלה ונסתרה ומת בעלה אינה שותה שהרי והביא את אשתו בעינן וליכא ומתוך שאינה שותה אינה נוטלת כתובה כמו שיתבאר במקומו:

אע"פ שכתבנו כל מה שצריך לנו בסוגיא זו לענין פסק מתוך בלבולים שבה אני רואה להעירך בביאורה דרך קצרה והוא ששאלו מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי כלומר מאי שנא רישא ר"ל לענין מכירה דלא פליגי אהדדי אלא דמודו דנכסי בחזקת דידה קיימי ובסיפא ר"ל לענין ירושה כשמתה פליגי בית שמאי וקאמרי דפלגי בהו יורשי הבעל דאלמא לאו כולהו בחזקת דידה קיימי ויש גורסין בתירוצה רישא דנפלו לה ר"ל הנכסים בעודה ארוסה ור"ל שמת הבעל בעודה ארוסה והיא מזדקקת ליבם מן האירוסין שלא היה לבעל בהם שום זכיה ומשום הכי מודו בה כולהו שמוכרת ונותנת לכתחלה וקיים סיפא דנפלו לה מן הנשואין ר"ל שנפלו לה הנכסים משנשאת וכן מת הבעל משנשאת והיא מזדקקת ליבם מן הנשואין שנמצא שכבר זכה הבעל בהם והוא הדין אם נפלו לה כשהיא ארוסה ונשאת שאין הכונה אלא שהיו הנכסים בידה בעודה ברשות הבעל לנשואין ומשום הכי פליגי עלה בית שמאי לומר שיחלקו הא אם נפלו לה כשהיא שומרת יבם אע"פ שנזדקקה לזה מן הנשואין כולם מודים לשטתנו שאין היבם יורש בהם כלום ויש להקשות בגירסא זו שהרי זהו דעתו של אביי לגמרי ומתוך כך הם גורסים רישא דנפלה ליה מן האירוסין ר"ל שהיא מזדקקת ליבם מן האירוסין וסיפא דנפלה ליה מן הנשואין ר"ל שכבר נשאת ומזדקקת ליבם מן הנשואין אבל הנכסים מכל מקום נפלו לה כשהיא שומרת יבם כרישא דמתניתין ואפילו הכי פליגי בית שמאי הואיל וכבר נשאת ולבית הלל מיהא אין היבם יורש בהם כלום הא אם נפלו לה בעודה תחת הבעל אף בית הלל מעמידין אותן בחזקת יורשי הבעל אם לכל הנכסים וכשיטה שניה אם למקצתן וכשיטה שלישית אלא שיש מפרשין דלעולא אף בנפלו לה בעודה תחת הבעל כן דעולא ורבה דקא אתי בתריה לא שני להו בנכסים גופיהו בין נפלו לה בחיי הבעל לנפלו לה כשהיא שומרת יבם דאי הכי היינו דאביי וקסבר עולא דלכולהו זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה ומוריד זכות היבם בנכסיה לענין מכירה מדרגה אחת מזכות הארוס עצמו בנכסי הארוסה לענין מכירה גם כן שהרי הארוסה בחיי בעלה לדעת בית הלל לא תמכור לכתחלה ובזו מוכרת לכתחלה ואלו היתה זיקת ארוסה כודאי ארוסה אף בית הלל היו אומרים שלא תמכור לכתחלה וזיקת נשואה נמי לכולהו עושה ספק נשואה ומוריד זכות היבם בנכסיה לענין ירושה כשמתה מזכות הבעל שאלו הבעל יורש לגמרי אפילו מכרה הוא מוציא מיד הלקוחות ואלו יבם אף לבית שמאי אינו אלא חולק עם יורשיה ומשום דקא סברי בכל נכסי ספק דחלוקה עדיפא ובית הלל סברי בה דחזקה עדיפא והכל ליורש האב ואמר ליה רבה אי הכי אדמיפלגי בזיקת נשואה בגופה לאחר מיתה ליפלגו בחייה ולפירות דלבית שמאי יהא חולק עמה בפירות ולבית הלל חזקה עדיפא ולא יהא חולק בהן כלל ומאי האי דקא מהדר אמתה ואנן הא כתבינן דבפירות לא פליגי אלא שלדברי הכל אינו אוכל בהם כלום ומטעם שיתבאר בסמוך והוא שאמר אלא רישא וסיפא בשנזדקקה מן הנשואין ורישא דהיא קיימת ומוחזקת בנכסים הויא לה איהי ודאי והוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ומתוך כך מוכרת ונותנת וקיים וכן אין ליבם פירות סיפא דמתה והללו והללו באין לירש יחלוקו ולבית הלל אף הקרובים מוחזקים במקומה וחזקה עדיפא הא בחייה ולפירות הויא לה נמי איהי ודאי ולא שקלא כלום וזו ראיה שאף בנפלו לה ביד הבעל אין ליבם בהם כלום ומכל מקום יש דוחקים לפרש בה שאין מעמידין אותה בתורת מוחזקת אלא לגוף הקרקע שהוא בידה הא בפירות פליגי ואין הדברים נראין ומכל מקום הקשו לבית שמאי אין ספק מוציא מידי ודאי והא תנן נפל הבית כו' בית שמאי אומרים יחלוקו והא הכא דיורשי האב ודאי בירושתו שהרי אם היה בנכסים מותר על החוב הרי הוא שלהם ואף בכדי החוב כל זמן שעמדו הנכסים ברשותם הפירות שלהם ואפילו הכי יחלוקו ותירץ דקא סברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והרי הם בחזקת הנכסים במקום הבן ונמצאת חזקתם שוה ואביי הואיל ולא מסיק אדעתיה טעמא דשטר העומד לגבות לותביה מיהא דילמא שאני כתובה דמשום חינא עשאוה כמוחזקת לגמרי ולותביה כתובה דמתניתין דודאי בעל מוחזק ומשום חינא ליכא דהא מיתא לה ואפילו הכי קאמר יחלוקו ותירץ דבכתובה לא פליגי בית שמאי:

ואביי תריץ לה למתניתין באנפא אחרינא דרישא דמתניתין בשנפלו לה כשהיא שומרת יבם ומתוך כך מוכרת ונותנת והוא הדין שאם לא מכרה אין ליבם כלום לא בחייה ולפירות ולא בגופה ולאחר מיתה וסיפא שנפלו לה כשהיתה תחת הבעל וקסבר ידו כידה ואנו מפרשים וקסבר ידו כידה לדעת בית הלל כלומר דמאחר שנפלו לה כשהיא תחת הבעל טעמא דבית שמאי לא איצטריך ליה לפרושי דהא הכי מיסתבר טפי דאינו בדין דזכות הבעל לא ליהני ליה ליבם מידי אלא דמכל מקום טעמא דבית הלל משום דאף הבעל אין ידו בנכסי מלוג אלא כידה ויד היבם גריעא ומחתינן ליה חד דרגא דהיינו מפלגא ללא כלום והילכך אין היבם יורש בהם כלום והוא הדין לחייה ולפירות וכן הוא הדין שמוכרת ונותנת ויש חולקין בזו כמו שכתבנו למעלה וזהו פסק שלנו כמו שכתבנו: