מאירי על יבמות עה

מת הזקן אבי המיתנא ואבי היבם והרי הספק בא לחלוק בנכסיו עם היבם מצד שהוא טוען שבין תשעה היה ובר מיתנא הוא והיבם טוען שהוא בנו ואין לו בנכסי הזקן כלום הרי זה ספק במקום ודאי ואין לספק כלום:

מת הזקן ובנו היבם ובאים הספק ובני היבם לחלוק בנכסי הזקן ספק אומר בר מיתנא אנא ר"ל בן האח שמת ראשון ופלגא דנכסי דידי ובני יבם אומרין אחינו אתה ועמנו אתה חולק ונמצא שאם בני היבם שנים אין לו אלא שליש הרי זה ממון המוטל בספק ונוטלים בני היבם תחלה חצי הנכסים שאף הספק מודה להם כן וזה נוטל שליש הנכסים שאף הם מודים לו כן והרי נשאר שתות הממון לחלוק נוטל ספק חציו ובני יבם חציו הגע עצמך שהיו הנכסים תשע מאות נוטל ספק תחלה שלש מאות ובני היבם ד' מאות וחמשים ונשארו מאה וחמשים שחולקין בהן:

המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שהיא מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה בית שמאי אומרים יחלקו יורשי האב עם יורשי הבעל בית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב אמר הר"ם פי' אמרו נכסים בחזקתן רוצים כן נכסי צאן ברזל וכתובה היא מנה מאתים עם תוספת שהוסיף הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה הן נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל הוא הדבר אשר הביאה לבעלה נדוניא שחייב באחריותו ויהיה עליו בחוב כמו שיתבאר אחר זה ונכסי מלוג אם הוסיפו הוסיפו לה ואם פחתו פחתו לה ומאמר בנכסי צאן ברזל בחזקתן לא באר בחזקת מי אם בחזקת הבעל או בחזקת האשה ופסק ההלכה בנכסי צאן ברזל שהם חולקים לפי דעת בית הלל:

אמר המאירי שומרת יבם שנפלו לה נכסים ר"ל בעודה זקוקה ליבם מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת לכתחלה בעודה זקוקה ואינו דומה לנפלו לה בעודה ארוסה שאמרו בית הלל במסכת כתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים ע"ח א' שלכתחלה לא תמכור שאין היבמה גמורה ליבם שלה כארוסה לארוס שלה ואפילו עשה בה מאמר והוא דין שאם לא מכרה אין ליבם בפירותיהן כלום עד שיכנוס ושאם מתה אין ליבם בהם כלום כמו שנבאר אבל נכסי מלוג שהיו לה ביד הבעל יש אומרים שהיבם חולק עמה בפירות דידו של בעל עדיפא מידה ויד היבם מיהא כידה וחולק עמה על הדרך שיתבאר ומכל מקום עיקר הדברים שאין לו בהם כלום וכן כתבוה גדולי הרבנים בסוגית הגמרא כמו שנבאר וכן כתבוה גם כן גדולי המפרשים וראיה לדבריהם שהרי פירות תחת פירקונה ויבם אינו חייב לפדות עד שיכנוס ויש אומרין אף אם כנס הואיל ואין לה כתובה עליו שכל שאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה אלא אם כן הוא כותב לה מתחלה וכל שכן לדעתנו שפסקנו כאביי דידו כידה ויד היבם גריעא ואף לחייה ולפירות כן כמו שנבאר וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שאף הם כתבו כן אף בנכסי צאן ברזל שאין ליבם כלום אף בפירותיהן והדברים מתמיהין ולדעתנו נכסי צאן ברזל ליבם הן מכל וכל עד שיחלוץ ונמצא לשיטתנו שבנכסים שנפלו לה בשהיא שומרת יבם אין ליבם בהם פירות וכן אף בשנפלו לה כשהיא תחתיו אין היבם חולק בפירות ובנכסי צאן ברזל הכל ליבם עד שיחלוץ ומכל מקום אע"פ שאין היבם חולק בנכסי מלוג אינה מוכרת לכתחלה ויש פוסקים שהיבם חולק בפירות כמו שכתבנו:

מתה ר"ל כשהיא שומרת יבם מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה ר"ל נכסי מלוג שנפלו לה בעודה תחת הבעל שאילו אותן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם פשוט הוא לו לפי שיטתנו שאין היבם יורש בהם כלום אלא שהוא שואלה באותן שנפלו לה ברשות הבעל והרי אתה רואה שלא חילק הנכסים בשאלתו אלא לשני מינין והם כתובה ונכסי מלוג וכבר ידעת ששלשה מיני נכסים של אשה הם הראשון כתובה והוא מנה מאתים ותוספת והשני הנדוניא שהביאה והיא הנקראת נכסי צאן ברזל והשלישי נכסי מלוג ואחר שכן ודאי משנתנו בכל הנכסים הוא בא לחקור את הדין ואם כן נכסי צאן ברזל בכלל כתובה הן במשנה זו שאף הן נקראין כתובה כמו שאמרו ב"מ ק"ד ב' ארבע מאה זוזי לכתובתא דברת וכן בכמה מקומות וכששאל מה יעשה בכתובתה פירושו במנה מאתים ובתוספת ובנכסי צאן ברזל וזו ראיה לדעתי שאף בתשובה נכסי צאן ברזל בדין אחד עם מנה מאתים ותוספת:

ואמרו בית שמאי שיחלוקו יורשי הבעל והוא האב או האחים עם יורשי האב ר"ל עם אביה או עם אחיה ופירשו בגמרא שלא אמרו יחלקו אלא בנכסי מלוג וכמו שאמרו יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב שעשה יורשי האב עיקר אבל בכתובתה ודאי לא פליגי ויש מפרשים דההיא טעמא לא קימא ובכל הנכסים הם אומרים כן:

ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן ואנו גורסין כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב וכן היא גירסת הגאונים ואין גורסין וכתובה באות הוא"ו עד שיהא נכסים בחזקתן מורה על מין אחד של נכסים וכתובה על מין שני ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה על מין שלישי אלא נכסים בחזקתן הוא נאמר על כלל הנכסים כלומר כל אחד ממיני הנכסים אתה דנו לפי מה שהם מוחזקין בו יותר ואחר כך הוא מזכיר את פרטי הנכסים כלומר כיצד הוא הדין ר"ל על אי זה צד אנו דנין את הנכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים כו' בחזקת יורשי האב וכשם שכללנו בשאלה לדעתי נכסי צאן ברזל בכתובה כך בתשובה ואין במשנתנו אלא שני דינין ומעתה כתובה ר"ל מנה מאתים ותוספת ונכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל מפני שהבעל היה מוחזק בהם לגמרי ואף היבם מוחזק בהם שהרי אינם עומדים לגבות ממנו עד שיחלוץ והיבם יורשם עם שאר נכסיו אפילו גבאתם שאין זו קרויה גוביינא אבל נכסים הנכנסים כו' ר"ל נכסי מלוג אף אותם שנפלו לה בחיי הבעל בחזקת יורשי האב מפני שהיא מוחזקת בהם יותר שאם הותירו הותירו לה ואם פחתו פחתו לה וכל שכן לאחר מותו שהיא תופסתם אע"פ שהיבם חולק עמה בפירות לדעת קצת ולמדת במשנתנו דרישא דמתניתין ר"ל לענין מכירה דקאמר מוכרת ונותנת לכתחלה בנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא ר"ל לענין ירושה כשמתה אף כשנפלו לה נכסים בחיי הבעל וזהו דעת אביי דקאמר רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וקסבר אליבא דבית הלל ידו כידה ויד היבם גריעא ואין ליורשי הבעל כלום ואנו פוסקים כמותו מן הטעם שיתבאר בגמרא ומכל מקום יש פוסקים דסיפא דמתניתין נמי דוקא בנפלו לה כשהיא שומרת יבם ורישא לענין מכירה וסיפא לענין ירושה אבל נכסי מלוג שנפלו לה בעודה תחת בעלה אף הם בחזקת יורשי הבעל כדין כתובה ותוספת וכדעת רבא והם מפרשין דרבא דקאמר ידו עדיפא מידה פירושו והוא מוחזק באלו כבשאר נכסים וכן כתבוה גדולי הדור ואף הם מבינים כן מדברי גדולי הפוסקים בפרק הכותב ומכל מקום גדולי הדורות מפרשים גם כן שמשנתנו רישא וסיפא שנפלו לה כשהיא שומרת יבם אבל נכסי מלוג שבחיי הבעל יחלוקו דידו עדיפא מידה הא יד היבם גריעא וחולק מיהא עמהם ותדע שכל שומרת יבם מן האירוסין הן שנפלו לה בחיי הארוס הן שנפלו לה בשעת הזיקה לדברי הכל ליורשי האב ולמדת שבמשנתנו זה שאמרו נכסים בחזקתן לא הוצרך לשאול בחזקת מי שהרי ביאורם בצדם ומכל מקום בתשיעי של בתרא קנ"ח א' הוזכר דין אחר דומה לזה שדיני הנכסים מתחלקים לשלשה דינין נכסים בחזקתן לדין אחד וכתובה לדין אחר ונכסי מלוג לדין אחר וצריך לבאר בהם נכסים בחזקתן על נכסי צאן ברזל וכתובה במנה מאתים ותוספת והוא שגורסין שם וכתובה באות הוא"ו ומתוך כך הוצרכו לשאול שם על נכסים בחזקתן בחזקת מי והענין הוא שאמרו שם נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים אשה מתה ראשונה ויורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ושאלו נכסים בחזקת מי ר' אלעזר אומר בחזקת יורשי אשה כלומר הואיל ומבית אביה באו דבתר מעיקרא אזלינן ור' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל הואיל והוא המוחזק ואין הלכה כאחד מהם אלא הואיל והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו כמו שהוזכר שם ונמצא באותו הדין מנה מאתים ותוספת ליורשי הבעל נכסי מלוג ליורשי האב נכסי צאן ברזל יחלוקו וזו מתקרבת למשנתנו לשיטתנו ואע"פ שנשתנה בה דין נכסי צאן ברזל ממשנתנו התם כדקתני טעמא שמאחר שמתו הבעל והאשה הללו והללו באין לירש ואין אחד מהם מוחזק והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין אבל כאן שהיבם חי ואין נכסי צאן ברזל שלה ניתנין לגבות בעוד שהיא זקוקה הרי הן בחזקת משפחת הבעל:

ומכל מקום אני תמה לשיטה שניה ושלישית שכתבנו בנכסי מלוג מה נשתנה דין נכסי מלוג שבמשנתנו מדין נכסי מלוג של משנה זו שהרי במשנת בתרא בנפלו לה ברשות הבעל היא שנויה ואעפ"כ הם בחזקת יורשי האב וכשיטתנו והיא היא עיקר הדברים ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין אף במשנתנו וכתובה והם מחלקים אותה לשלשה דינין ונכסים בחזקתן הם מפרשין אותה על הדרך שהתבאר בבתרא לחלוקת שניהם וכוללין עמהם נכסי מלוג שנפלו לה בחיי הבעל ולא שאלו כאן בחזקת מי מפני שסמכו על אותה האמורה שם ומנה מאתים ותוספת ליורשי הבעל ונכסים הנכנסין כו' ליורשי האב ומפרשין בהם באותן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם וזו ודאי קשה ביותר למה הוציאו נכסי מלוג סתם מדין נפל הבית עליו ועל אשתו שהן ליורשי האב ומכל מקום גדולי המחברים גורסין כן ופסקו בשומרת יבם שחולקין בנכסי צאן ברזל ובנכסי מלוג מיהא פוסקים שהם ליורשי האב והדברים נראין כמוכרחים על הדרך שכתבנו לשיטתנו ובלא קושיא ובלא שום זרות ולגאוני ספרד ראיתי בה דעת שלישית שבנכסי צאן ברזל שהם בעין יש בהם שבח בית אביה הואיל ולבסוף לא מצי לסלוקי בזוזי אע"ג דאם פחתו פחתו לו כי הדדי נינהו ויחלקו אבל בשאר נכסי צאן ברזל הרי הן בחזקת יורשי הבעל:

משנה כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון אמר הר"ם פי' אמרו כאשתו לכל דבר שיוכל לגרשה ולהחזירה תמיד כאשתו ואמר כתובתה על נכסי בעלה ענינו שיהיה שטר נכסי בעלה עומדים תחת שעבוד כתובתה ואם אין לה כתובה יכתוב לה כתובה לפי שאי אפשר לה בלא כתובה:

אמר המאירי כנסה ר"ל בביאה הרי היא כאשתו לכל דבר ר"ל שאם בא לגרשה מגרשה בגט וכן שאם רצה להחזירה אחר שגירשה מותר ואין אומרים כבר נתקיימה המצוה ונעשית אשת אח שלא במקום מצוה:

ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון כלומר בדבר זה יצאה מדין שאר א"א דעלמא שאין כתובתה על נכסי בעל זה אלא על בעלה הראשון ואם אין נכסי הראשון מספיקים לכתובתה אין שעבודה על זה ומכל מקום אין שום נכסים מראשון פירשו בגמרא שתקנו לה לכתוב לה השני כתובה מנה מן היבם כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא כל שיש בנכסי הראשון מקצת כתובה לא תקנו לה כלום משני שהרי אף באותו מקצת הופקע שאינה קלה בעיניו להוציאה ואם היו נכסים הרבה לאחיו אלא שלא היתה לה כתובה עליו כגון מוחלת מעכשו לכשימות או ארוסה ולא כתב לה הוא זוכה בכל הנכסים וכשכונסה כותב לה כתובה מנה על נכסיו כשאר הנשים ועכשו נהגו שאף כשיש שם נכסים מן האח ויש לה כתובה עליו קורעין כתובה ראשונה ויבם כותב לה כתובה אחרת כדי שתהא שעבודה על זה וכותבין בה מנה לעיקר כתובה וכבר כתבנו טופסה בכתובות פרק נכסים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שביארנו לדעת בית הלל ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: