מאירי על יבמות ז

יבמה שנפלה לפני מוכה שחין או אחד משאר אותם שכופין להוציא אין חוסמין אותה ר"ל שאם תבעתו בבית דין לכוף אותו שיחלוץ הואיל ואם כנסה כופין אותו להוציא אין סותמין טענתה לומר שתתייבם כדי לקים מצות יבום אחר שהוא רוצה ליבם על כל פנים ואחר כך נכופהו לגרש אלא מעכשיו כופין אותו לחלוץ ונותן לה כתובתה אבל כל שדינה להתיבם ואינה רוצה דנין אותה במורדת ואף זו כופין את היבם לחלוץ אלא שתצא בלא כתובה על הדרכים שהזכרנו בכתובות פרק אף על פי ס"ד א' ויש מפרשים בזו דמוכה שחין דקאמר לאו דוקא מוכה שחין וחביריו מאותם שכופין אותם להוציא אלא כל שאינו הגון במשמע ואין נראה כן שכיוצא בזה אין כופין אותו לחלוץ אלא שמבקשים ממנו או מטעין אותו שיחלוץ כגון חלוץ לה ובכך אתה כונסה שחליצתו פסולה ופוסלת ואחר שנפסלה לו כופין אותו לחלוץ חליצה מעולה או שאומרין לו שיחלוץ ותתן לו מאתים זוז ולא תתן ותהא חליצתו כשרה כמו שנבאר בפרק מצות חליצה ק"ו א' אבל שנכופהו לחלוץ לא ומכל מקום איפשר שהם מפרשים אין חוסמין אותה שלא נכופה ליבם וכן שאין דנין אותה במורדת על שאינה רוצה ליבם וזה אמת שכל שניכר לבית דין שאינו הגון לה אע"פ שאין כופין אותו לחלוץ מכל מקום אין כופין אותה ליבם ואין דנין אותה במורדת אלא מבקשין ממנו או מטעין אותו ואם אינו מועיל מניחין אותם על עמדם ואין כופין לא זה ולא זה וזהו אצלי ברור ובלא שום פקפוק:

ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק ומכשף ושוכב עם בהמה ובעל אוב או ידעוני שלשתם בכלל הנסקלים הם וכלם עם מחוייבי שאר מיתות בית דין כבר ביארנו ענינם במסכת סנהדרין:

אע"פ שביאה דרך אישות אוסרת את האשה לקרוביו כגון אשת אב ואשת הבן ודומיהן מכל מקום ביאה שלא מדרך אישות אינה אוסרת מכאן אמרו נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ואין דנין אותה באשת אב וכן נושא אדם אנוסת בנו ומפותת בנו ואין בהם משום כלתו וכן אע"פ שאישות אוסרת את האיש בקרובותיה כגון אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה אם בא עליה דרך זנות לא נאסרו קרובותיה עליו אלא שיש בזו איסור חכמים כל זמן שהזונה קיימת מפני שבאה לבקר קרובותיה ומתיחד עמה ובא לידי עבירה והרי עכשו היא ערוה עליו ואפילו נטען על האשה לא ישא אחת מקרובותיה כמו שיתבאר בסוף פרק שני אלא שאם כנס לא יוציא:

אשת אחי האב הרי היא בכלל העריות ובאותן שבכרת ר"ל שאינה במיתת בית דין וכבר ידעת שחייבי כריתות אם התרו בהן למלקות לוקין בא על שומרת יבם של אביו בחיי אביו עובר על שלשה לאוין אחת משום אשת אחי האב דכתיב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא ואחת משום לא יגלה כנף אביו שפירושו כנף הראוי לאביו ר"ל שומרת יבם של אביו ואין הלכה כר' יהודה שהיה מעמידו לאנוסת אביו ומפרש כנף שראה אביו לא יגלה אלא בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ועובר עוד משום יבמה לשוק ר"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר ואם מת האב ואין עוד אח ליבם אין כאן לאו של יבמה לשוק אלא השנים האחרים: