מאירי על יבמות מט

זה שאמרו ברביעי של גיטין מ"ה ב' המוציא את אשתו משום נדר ומשום שם רע לא יחזיר אם חזר וכנס מכל מקום אינו מוציא ואינו דומה לנטען שהנטען כשכנס אלמיה לקליה אבל מחזיר את אשתו מימר אמרי קים ליה בקליה וליתיה:

המשנה התשיעית והכונה בה במה שנתגלגל על ידי משנה שלפניה והוא שאמר המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו אמר הר"ם פי' העקר אצלנו אין אדם משים עצמו רשע ולזה אם אמר הרגתיו תנשא אשתו אבל הוא עצמו לא ישאנה וזה גזרה לפי שכל מי שיחשוק אשת איש יהרג בעלה כדי שישאנה ור' יהודה יאמר שאדם משים עצמו רשע ולזה אם אמר הרגתיו לא תנשא אשתו ואמרו הרגנוהו אין ר"ל שיהיה מכלל מי שהרגנוהו דהיינו הרגנוהו היינו הרגתיו ואמנם ירצה בו אני הייתי עם הורגיו ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי המביא גט ממדינת הים שהוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וזהו קיומו כמו שביארנו במקומו גיטין ב' א' הואיל ועל פי דבורו היא נשאת יש כאן לעז לחוש שזייף וכתב מצד שנתן עיניו בה הא אם הביאו מן הארץ לארץ הואיל ולאו עליה סמכינן אלא על קיום השטר דהא אי אתי בעל ומערער מכי אינסבא צריכה לקיימו מותר לישא ואפילו אמר בפני נכתב כו' אע"פ שאף בזו כל שאמר בפני כו' הועיל ואין ערעורו של בעל ערעור כמו שאמרו שם ו' ב' לא צריכת ואי עבדת אהנית מכל מקום חושש הוא על עדים המצויים שמא יבא הענין לידי גלוי ואינו מכניס עצמו בספיקות הללו ושאלו בגמרא והרי באומר מת בעלה כשמתירין אותה לאו עליה סמכינן אלא משום דדייקא ומינסבא כלומר משתדלת לחקור יפה עד שתדע אמיתת הדברים ואפילו הכי אמרת עלה דלא ישאנה ותירץ התם ליכא כתבא אלא דבור בעלמא הכא איכא כתבא וכולי האי במילתא דעבידא לאיגלויי לא טרח ומזייף והענין דומה למה שאמרו במסכת גיטין כ"ג ב' שאף הנשים שאינם נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה שהכתב מוכיח ואין סומכין עליהן מכל וכל ואע"ג דההיא אפילו ממדינת הים נאמרה כמו שביארנו שם מכל מקום משום איבה לחוד כל דאיכא כתבא לא חיישינן אבל בזו שיש לחוש לנתינת עין אף במקום כתב יש לחוש אלא אם כן במקום שהענין עשוי ליגלות:

מת בעלה ר"ל שמשיאין אותה על פיו לא ישאנה שמא עיניו נתן בה ושקר העיד:

הרגתיו או הרגנוהו ר"ל אני ואחרים עמי אף זה הואיל ועל דבורו היא נשאת לא ישאנה ושאלו בגמרא על אלו הא אחר ישאנה והא רשע הוא ואין עדותו עדות וכל שעבר על עבירה שחייב עליה מלקות פסול לעדות אע"פ שאינו רשע דחמס שהרי הלכה בזו כאביי כמו שביארנו בסנהדרין כ"ז א' ותירצוה דלאו רשע הוא דאין אדם משים עצמו רשע ולגבי דידיה ר"ל דאיהו קטל לא מהימן הא לגבי דידה ר"ל דאיקטיל ותשתרי מהימן וכמו שאמרו פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להרגו ושמא תאמר והרי בפלוני רבעני לרצוני הוא משום דפלגינן דיבורא ומהימנינן ליה בפלוני רבעני ולא מהימנינן ליה מלרצוני אבל בזו כשאתה מסלק מה שמשים עצמו בו רשע אין כאן כלום אף אני מפרש שכך הוא אותו מת פלוני שאני הרגתיו וכשאתה מסלק עדות שאני הרגתיו מצד שאי אדם משים עצמו רשע אתה מקיים עדות מת פלוני או שמא אף הרגתיו או הרגתי את פלוני יש בו שתי משמעויות אחד שמשים עצמו רשע והוא אם הרגו במזיד ואחד שאין משים עצמו בו רשע והוא אם היה באונס או במתכוין להרוג אחר המותר לו בהריגה ואנו מחלקים שתי המשמעויות על הדרך שאנו מחלקים שני דבורים ותופסין אותו שאין בו שימת עצמו רשע וכבר ביארנו מענין זה במסכת כתובות י"ח ב' ובמסכת סנהדרין ט' ב':

ור' יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אפילו לאחר דרשע הוא ואינו סובר שאין אדם משים עצמו רשע אבל הרגנוהו תנשא לאחרים ופירשו בגמרא לדעתו שאינו אומר שהוא סייע בהריגתו אלא שהוא אומר אני הייתי עם הורגיו כלומר ולא שאני הרגתיו ומכל מקום הלכה כחכמים: