מאירי על יבמות מא

אע"פ שכל הגזילות באזהרה גזילת המדות קשה ביותר מפני שאין להם הישבון ודרך הערה אמרו קשה ענשן של מדות משל עריות ולא ענשן ממש שהרי עריות בכרת ומדות בלאו אלא שעריות איפשר בתשובה ואע"פ שאם הוליד ממנה נעשה מעוות לא יוכל לתקון מכל מקום כל עבירות שבין אדם למקום איפשר בתשובה אבל מדות שיש בהן צורך השבה לבני אדם אי איפשר להם בתשובה שהרי גזילת רבים היא ואינו יודע השבתו למי ואע"פ שאמרו ביצה כ"ט א' בכיוצא בה יעשו בהם צרכי רבים אין זו תשובה מעולה כל כך ולא עוד אלא שאף הוא אינו יודע כמה ישיב:

משנה אסור מצוה עריות מדברי סופרים אסור קדושה אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין אמר הר"ם פי' אמרו מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים ואסור קדושה לאמרו יתברך קדושים תהיו והשניות עשרים ואלו הן אם אמו ושאחריה ואשת אבי אביו ושאחריו ואשת אחי האם בין מן האב בין מן האם וכלת בנו ושאחריו כלת בן בנו עד סוף כל הדורות וכלת בתו ובת בת בנו ובת בן בנו ובת בת בתו ובת בן בן אשתו ואב אב אם אשתו ואם אב אבי אשתו:

אמר המאירי איסורי עריות חלוקים לשבעה מדרגות והם סקילה שריפה חנק כרת לאו עשה איסור סופרים אותם שבסקילה הם ארבע נשים א' האם אע"פ שאינה אשת אביו ב' אשת אב אע"פ שאינה אמו ג' הבא על כלתו ד' הבא על נערה המאורסה ואותם שבשריפה הם עשר והם א' בתו אפילו מאנוסתו ב' בת בתו ג' בת בנו ד' בת אשתו אע"פ שאינה בתו ה' בת בנה ו' בת בתה ז' חמותו ח' אם חמותו ט' אם חמיו י' אשת איש שהיא כהנת ואותה שבחנק אחת והיא הבא על אשת איש ואותם שבכרת לבד הם שמנה א' אחותו מאביו או מאמו או משניהם אפילו אחותו מחייבי כרת חוץ מאחות הבאה משפחה ונכרית ב' אחות אביו בין מן האב בין מן האם ג' אחות אמו בין מן האב בין מן האם ד' אשת אחי אביו מן האב ה' אחות אשתו בין מן האב בין מן האם ו' אשת אחיו שלא במקום מצוה בין מן האב בין מן האם ז' צרת ערוה שבמקום מצוה ח' הנדה וכלם אף אותם שבמיתת בית דין דרך כלל בהכרת למי שלא הותרה ואותם שביארנו שהן בסקילה מפורשות במקרא וכן אשת איש שבחנק אבל אותם שבשריפה מהם שנתפרשו במקרא ומהם שיצאו בגזירה שוה או שהם בכלל אשה ובתה כמו שהתבאר בסנהדרין ואותן שביארנו שהם בכרת יצאו לנו מן המקרא אלא שמה שביארנו בקצתם והם אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואחות אשתו שאיסורן אף כשהן מן האם ואשת אחי האב שאינה אסורה מן התורה אלא מן האב יתבאר הכל במסכתא זו בפרק הבא על יבמתו נ"ד ב' ואותם שאינם אלא בלאו גרידא עשר והם א' אלמנה לכהן גדול ב' גרושה ג' וחללה ד' זונה ושלשתן אף להדיוט והחלוצה בכלל הגרושה מדברי סופרים ה' ממזרת אף לישראל ו' נתינה או אחת משבעה עממין ז' מחזיר גרושה משנתקדשה ח' סוטה ודאית בין לבעל בין לבועל ט' צרתה ואיני מונה ספק סוטה שהרי אין אסורה אלא עד שתשתה ותבדק י' יבמה לשוק ויש בכלל איסורי לאוין מין אחר והוא לזכרים לבד ולא לנקבות והם עמוני ומואבי ופצוע דכא וכרות שפכה ואותם שאינם אלא באיסור עשה הם שלש א' בעולה לכהן גדול ב' מצרית ראשונה ושניה ג' אדומית ראשונה ושניה:

אותם שבאיסור סופרים הם הנקראות שניות והם עשרים ושתים א' אם אמו ותמה על עצמך אם אמה של אשתו שזו היא אם חמותו מן התורה ואם אמו מדברי סופרים אלא ירדה תורה לסוף דעתן של בריות ומה שהוא מצוי לחטוא הפליגה באיסורו ואמו מכל מקום הוצרכה תורה להחמיר בה מתוך שהוא מצוי בקטנותו להיות עמה בקירוב בשר והרי מבן תשע נתחייבה היא בהעראתו ב' אם אביו ג' אם אבי אמו ד' אם אבי אביו ה' אשת אבי אביו ו' אשת אבי אמו ז' אשת אחי האב מן האם ח' אשת אחי האם הן מן האב הן מן האם ט' כלת בנו י' כלת בתו י"א בת בתו של בנו י"ב בת בנו של בנו י"ג בת בתה של בתו י"ד בת בנה של בתו ט"ו בתה של בת בתה של אשתו י"ו בתה של בת בנה של אשתו שהרי בת בנה ובת בתה מן התורה י"ז בתו של בן בנה של אשתו י"ח בתו של בן בתה של אשתו י"ט אמו של אם חמיו כ' אמה של אם חמותו כ"א אמו של אבי חמיו כ"ב אמו של אבי חמותו ולגדולי ספרד ראיתי שלא מנו אלא עשרים וחיסרו מן המנין אם אבי אביו ואם אבי אמו והן שנויות בתלמוד המערב פ"ב ה"ד והוא שאמרו שם בר קפרא מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו וגדולי המחברים ראיתי גם כן שלא מנו אלא עשרים וחיסרו מן המנין בתו של בן בנה של אשתו ובתו של בן בתה ושמא נכללים הם בבתה של בת בתה ובבתה של בת בנה וכן ראיתי לקצת מפרשים שלא מנו אלא חמש עשרה שניות כמו שנבאר:

שניות אלו שכתבנו יש מהן שאין להם הפסק אלא כשאסרנוה אסרנוה לעולם עד למעלה או עד למטה כגון אם אביו עד שרה אמנו למעלה או כלת בנו עד סוף כל הדורות למטה עד שאשת אחד ממנו אסורה לאברהם והוא שאמרו בתלמוד המערב אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל ויש מהן שיש להן הפסק ולא נאסרו אלא הן לבד כגון כלת בתו שהיא שניה וכלת בן בתו או בת בתו מותרת ודבר זה ראיתי בו מחלוקת גדולה והוא שקצת גאוני ספרד סוברים שכלם אין להם הפסק אלא ארבע שיש להן הפסק והן א' אשת אחי האם מן האב שהיא שניה ואשת אחי אבי האם מן האב או אשת אחי אם אמו מותרת ב' אשת אחי האב מן האם שהיא שניה ואשת אחי אבי האב מן האם מותרת ג' כלת בתו שהיא שניה וכלת בן בתו או כלת בת בתו מותרת ד' אשת אבי אמו שהיא שניה ואשת אביו של אבי אמו מותרת וכל השאר אין להם הפסק ואלו ארבע שהזכרנו הן שאמור עליהן בסוגיא זו ארבע דחשיב רב ואותן ששנה ר' חייא הם דנין אותן לחומרא מפני שנשאלה בגמרא ולא הובררה ואע"פ שבשל סופרים הלך אחר המיקל הני מילי היכא דאיכא בהדיא מאן דמיקל אבל הכא לא שהרי היו סבורים להתיר ונדחו ראיותיהם ולדעת גדולי המחברים כלם יש להם הפסק חוץ מארבע והן א' אם אמו ב' אם אביו ג' אשת אבי אביו ד' כלת בנו ונראה שהם פוסקים להקל באותם ששנה ר' חייא ואף באותם שהם מזרעו ויש אומרים ששתים עשרה יש להן הפסק ארבע דחשיב רב בסוגיא זו והן אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב וכלת בתו ואשת אבי אמו וארבע דתני ר' חייא והם שלישי שבבן אשתו ושבבת אשתו ורביעי שבחמיו ושבחמותו והן ארבע שהן שמנה כמו שיתבאר ששאלו בהן בסוגיא זו אם יש בהן הפסק אם לאו ולא נתברר ובשל סופרים הלך אחר המיקל ואע"פ שר' חייא מנה גם כן שלישי שבבנו ושבבתו שהן בת בתו של כנו ובת בתו של בתו וכן בת בן בתו ובת בן בנו הם סוברים שלא שאלוה במה שהוא מזרעו שכל שהוא מזרעו אין לו הפסק:

כל הקרובות שאינם מעריות שהזכרנו הן מאיסורי תורה הן מאיסורי סופרים מותרות מעתה מותר אדם באשת חמיו אע"פ שבתה אסורה לו בחיי אשתו ומכל מקום בתלמוד המערב פ"ב ה"ד אסרוה מפני מראית העין וכן הדין באשת חתנו ונוסח דבריהם ר' זריקא בשם ר' חנינא אשת חמיו אסורה מפני מראית העין אין תימר תורה הרי דוד שנשא את רצפה בת איה וכתיב ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך ובצרפת היה מעשה במי שקדש אשת חמיו והוציאוה ומכל מקום הואיל ובגמרא שלנו התירוה אע"פ שאין הדבר נאה אין לחוש לירושלמי במקום בבלי והילכך אשת חמיו ואשת חתנו מותרות וכן חורגה הגדילה בין האחים אסרוה בתלמוד המערב משום מראית העין ובתלמוד שלנו במסכת סוטה פרק משוח מלחמה מ"ג ב' התירוה משום דקלא אית לה ואף בתלמוד המערב אמרו על זו אתא עובדא קומי ר' חנינא ואמר ייסבון באתר דלא חכמין לון ר"ל במקום שאין מכירים אותם אלא שלתלמוד שלנו אף במקום שמכירין מעתה מותר אדם באשת חורגו וחורגו מותר באשתו שאינה אמו ובבתו:

אע"פ שכתבנו כל מה שצריך לנו בסוגיא זו דרך פסק צריך אני להעירך בביאורה מעט כדי לידע עיקרי המחלוקות שכתבנו הן בענין המנין הן בענין ההפסק על מה הם נסמכים והוא שאמרו מה הן שניות ומנה מהם שמנה א' אם אמו שהרי אמו ערוה ולהתרחק ממנה עשו את אמה שניה לה ב' אם אביו ומשום גזירת אם אמו ואע"ג דגזירה לגזירה היא משום דכעין חדא מילתא היא דתרויהו אימא רבתי קרו לה ג' אשת אבי אביו שהרי אשת אביו ערוה ולהתרחק ממנה עשו לה אשת אבי אביו שניה ד' אשת אבי אמו ומגזירת אשת אבי אביו ואין כאן גזירה לגזירה דתרויהו בי אבא רבה קרו לה ר"ל אשת אביו רבה ה' אשת אחי האב מן האם שמן התורה אשת אחי האב מן האב ערוה דקרא דערות אחי אביך באשת אחי אביו מן האב הוא כמו שיתבאר בפרק הבא על יבמתו נ"ד ב' ולהתרחק ממנה עשו לה אשת אחי האב מן האם שניה ו' אשת אחי האם מן האב ואע"פ שאשת אחי אמו לא נזכר בתורה עשאוה שניה הואיל ואיכא צד אבות גזרו בה משום אשת אחי האב מן האב ואין כאן גזירה לגזירה דתרויהו בי דודי קרו להו ולמטה שאלו באשת אחי האם מן האם דליכא צד אב אם היא שניה והעלוה לאיסור וממה שאמרו כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו והא ודאי לאו כללא הוא דהא חמותו ערוה ואשת חמיו מותרת וכן בת חמיו או בת חמותו ערוה ואשת בן חמיו או אשת בן חמותו מותרת וכן חורגתו ערוה אשת חורגו מותרת וכן בת חורגו ערוה אשת בן חורגו מותרת אלא לא נאמרה אלא לרבות אשת אחי האם מן האב שאחות האם אף מן האם ערוה דהא דכתיב ערות אחות אמך לא תגלה פירושו בין מן האב בין מן האם כמו שיתבאר בפרק הבא על יבמתו ואשת אחי האם מן האם שניה ואין צריך לומר מן האב ואינה דומה לשאר שהזכרנו שבנקבה ערוה ובזכר לא עשו את אשתו שניה משום דהנהו לא מיקרבן אלא בתר קדושין שהרי אין קורבא עצמית לשם אלא שהקורבא מתחדשת על ידי קדושין הבאין משני צדדין אבל זו קורבא מתחדשת בקדושין שמצד אחד שהרי מצד אחר קורבת עצמו ולמדת בשנית אשת אחי האם שהיא בין מן האב בין מן האם ז' כלת בנו ומשום כלתו דהיא ערוה מ' כלת בתו ומשום כלת בנו דמשום כלתו לא שהרי תורה לא אסרה אלא כלתו של עצמו ובבתו ליכא כלה אלא דאסרוה משום כלת בנו ומצד הבנים שיש שם כלת בן וכלת בת והוא שאמרו כגון כלתא דבי פלוני ומתוך שיש מהן גדילות בבית אחד גזרו אף על השאר והרי לך בבריתא זו שמנה שניות:

ואמרו עליה בירושלמי בר קפרא מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו והרי כאן עשר ואל תשיבני הואיל ואם אביו וכן אם אמו אין להם הפסק הרי אלו בכלל ומה ענין בתוספת שלא אמרו אין להם הפסק אלא באימהות כלומר אם אמו ואם אביו שניות וכן אמותיהן ואמות אמותיהן עד סוף כל הדורות אבל אמות אבותיהן אינן בכלל וניתוספו בירושלמי ולדעת גדולי המחברים בהפסק ניתוספו ר"ל אם אבי אביו לבד ואם אבי אמו לבד ומכל מקום לשיטת גאוני ספרד שחיסרו מן המנין אלו השתים הם מפרשים שבכלל אם אמו ואם אביו הם ר"ל אם אמו ואם אביו שניות וכן אמותיהן ואמות אמותיהן ואמות אבותיהן עד סוף כל הדורות ונמצא לדבריהם שאם אבי אביו ואם אבי אמו אין להם הפסק:

ונשוב לדברי הבריתא והוא שאמרו שמותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו וכן חורגו מותר באשתו ובבתו ולמדת שאע"פ שבת חורגו ערוה משום בת בנה לא עשו את אמה שניה וזו היא שאמרו אשת חורגו צווחת ואומרת אני מותרת לך אף מדברי סופרים ובתי אסורה לך אף מן התורה ואף אשת חמיו יכולה לומר כן שהרי בתה אסורה לו משום אחות אשתו אלא דלא פסיקא ליה ר"ל שאין איסורה מוחלט שהרי אחות אשה אינה אסורה אלא בחיי הראשונה:

וקאמר רב משמיה דגמריה דארבע נשים מאותן שהוזכרו יש להן הפסק אלא דאיהו מדעתא דנפשיה לא סבר הכי אלא בשלש והן אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב וכלתו ומפרש לקמיה כלת בתו וזעירי מוסיף האי דעילאיה דרב ר"ל אותה השנויה בבריתא קודם לאותן של רב והיא אשת אבי אמו ובשל סופרים הלך אחר המיקל ולמדנו לשאר השנויות כאן שאין להם הפסק והן אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו וכלת בנו אבל שאר הנזכרות כאן שהן אותן ארבע שפירשנו יש להן הפסק ועל זה סמכו גדולי המחברים ופסקו בכל אותן שהוזכרו למטה כ"ב א' בבריתא דר' חייא ובאותן השתים שהוסיפו בירושלמי שכלן יש להן הפסק ולגאוני ספרד כל אותן של ר' חייא אין להן הפסק ואותם השתים שבתלמוד המערב כבר נכללו באותן שאין להן הפסק ונמצא שאין הפסק אלא לארבע ושיטה השלישית שהזכרנו למעלה תתבאר למטה: