מאירי על יבמות לא

מה שנאמר בסוגיא זו בר' דוסא בן הרקינוס שאמר מעידני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים וכו' לא שהגיעו ימיו של ר' דוסא לימיו של חגי הנביא אלא שקבלה מומחית היתה בידו על כך:

קדושה ראשונה שקדש יהושע את הארץ קדשה לשעתה ר"ל כל זמן שיהא בית המקדש בקיומו ולא קדשה לעתיד ר"ל לאחר חורבן והענין הוא שלא נתקדשה הארץ הן שלא לזרוע בה בשביעית הן לכל שאר הדברים שבקדושת הארץ משעת חורבן ואילך ואם כן כשעלו בימי עזרא הוצרכו לקדשה מתחלה בתודות ושיר ובימי עזרא הניחו עולי בבל שלא לכבוש הרבה כרכים מאותם שכבר כבשום עולי מצרים בימי יהושע ובכלל אלו ארץ עמון ומואב והיא ארץ סיחון ועוג והניחום בכונה שלא לקדש בקדושת הארץ כדי שיוכלו לזרוע בהם בשביעית ויסמכו עניים על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ושאר מתנות עניים ואע"פ שלא נתקדשו כרכים אלו מכל וכל מחוייבים היו במעשרות ממצות חכמים שאף בארצות של חוצה לארץ היו חכמים מחייבים במעשרות בארצות הסמוכות כגון בארץ מצרים ובבל ולמדת מעתה על ארץ עמון ומואב שזורעים בשביעית ושחייבים במעשרות והיה לנו לומר שיהו מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני שהרי בשנה ששית עשרו מעשר עני ואעפ"כ נמנו וגמרו שיהו מעשרין מעשר עני במקום שני הואיל ומתקנת עניים הונחו מליקדש תהא תקנתם גמורה ועל זו אמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכבר ביארנוה בראשון של חגיגה ג' ב':

הגוים דין תורה אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות אלא שחכמים גזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם בין זכרים בין נקבות מזמן ביאה ולמעלה ר"ל בן תשע לזכר ובת שלש לנקבה אבל כתמים שלהם טהורים לגמרי הואיל ואף בישראלית אין טומאת כתמים מן התורה לא גזרו בהם על כתמים של בנותיהם מעתה עיר של גוים שבאו ממנה כתמים טהורין הם ומעיר של ישראל טמאים והגרים דינן כישראלים:

מקבלין גרים מן הגוים על הדרכים שיתבאר במסכתא זו בדף כ"ד ב' ומכל מקום כל מקום של גוים שהוא חשוד שהיו ביניהם ממזירי ישראל שניטמעו בהם אין מקבלין מהם גרים שהרי יש בהם צד ממזרות:

גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ושפחה ונכרית שבא ישראל עליהן ולדה כמוה כמו שיתבאר במסכתא זו בדף מ"ה א':