מאירי על יבמות רטז

הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה ואחר כך נשאת לאחר ומיאנה בו ונשאת לאחר וגירשה וכן אחר כך נשאת לאחר ומיאנה בו וכן לאחר וגירשה ולאחר ומיאנה וכן כמה כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו ואע"פ שיש מיאון של אדם אחר אחר גירושיו ואין אומרין מיאון דבתרא מבטל ליה למיאון דקמא אע"פ שאף זה מכח מיאונו של זה נודע שגיטו של זה לא היה כלום דאי אמרת הכי איכא למיחש שמא ילך אחד מבעלי הגט ומפתה אותה להוציאה מתחת הבא אחריו במיאון והוא שאמרו אזיל ומשבש ומייתי לה ואפילו אחרון שלא היה אחריו אלא מיאון אסורה לחזור לו ושמא תאמר אם כן אף במיאון דידיה כגון נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר וגירשה שמותרת לחזור לו נימא הכי ואע"פ שאם נאמר כן אף ביוצאה במיאון ושלא היה שם גט כל עיקר יש לך לאסרה בנשואי שני מחששא זו הא לא איפשר דכל שאין שם אלא מיאון לבד אינו אלא כזנות בעלמא שאם תחוש לכך אף בעמדה תחתיו בזנות כן אלא בנתן לה גט והחזירה ומיאנה ונשאת לאחר וגירשה שמותרת לחזור לו נימא הכי בזו אין לחוש בה דהא שבשה אחר שגירשה ולא אישתבש שהרי מיאנה בו ואין לחוש לפיוס אלא למי שיצאה בגט ומכל מקום בגמרא הקשו בזו מדקתני סיפא דרישא מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה הימנו שאסורה לחזור לו הא מיאנה בשני מותרת לחזור לו דאלמא מיאונו של שני מבטל כח גיטו של ראשון ואוקמוה כתנאי ומי ששנה זו לא שנה זו ועולא פירש זו האחרונה בשלשה בגיטין שהוציאה שלשה גיטין וכדקא מני להו בגוה ומיתחזיא כגדולה דתלתא גיטין בקטנה לא שכיחי ואסורה אף לראשונים אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ומכל מקום הלכה פסוקה מיאון דידיה מבטל גיטא דידיה אבל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה כרב דקאמר הכי בגמרא בהדיא ר"ל שאם יצתה מראשון בגט אע"פ שיצאת משני אחריו במיאון אסורה לחזור לראשון ואע"פ שר' ישמעאל חלק עליו הלכה כרב:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זו שביארנו שכל שיצאה מתחתיו בגט אע"פ שיצאה מתחת ידי השני במיאון שאסורה לחזור לראשון לא סוף דבר שהיא אסורה לו אלא אף לאחיו אסורה מדמיון גרושת אחיו ואע"פ שלא אסרנוה לו אלא מפני שמכרת ברמיזותיו ובא לפתותה להוציאה מתחת בעלה ובאחיו מיהא אין לומר כן מכל מקום גזירה אחיו אטו הוא:

אשת אחי האב שהיא שניה לו כמו שביארנו כ"א א' אם נשאה אחיו מאביו שלא היתה שניה לו ונזדקקה לזה שהיא שניה לו אין אומרין שתמאן עכשו בנשואי אחי אמו למפרע כדי שיתבטלו אותן הנשואין ויהא זה מיבם מתורת אשת אח במקום מצוה שאין מיאון לאחר מיתה אלא באותו שבא מכח הבעל כגון יבם ומעתה אין צריך לומר בערוה גמורה כגון אשת אחיו מן האם שנשאה אחיו מאביו שהרי בשעת נפילה נראית כאשת אחיו מאמו:

המשנה החמישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם ר' אלעזר אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ר' אלעזר אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם ומודין חכמים לר' אלעזר בזמן שגרשה קטנה והחזירה קטנה מפני שהיו גירושיה גירושין גמורין ולא היתה חזרתה גמורה אבל אם גירשה קטנה והחזירה גדולה או שגדלה תחתיו מותרת ליבם אמר הר"ם פי' אמרו החזירה ליבם רוצה בו כאשר החזירה כשהיא קטנה ומתו ועדין היא קטנה לפי שגירושיה גרושין גמורין והחזרתה אינה גמורה אולם כאשר החזירה והיא גדולה או היא קטנה וגדלה אצלו ואחר כך מותרת ליבם ואין הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם הואיל ובשעת מיתה הויא לה אשת אח במקום מצוה אע"פ שכבר היתה גרושת אחיו שאין אומרין נשואין הראשונים מפילים את היבמה ליבם והרי נאסרו עליו אותם הנשואין בשעה שגירשה אחיו מכח גרושת אחיו אלא שעת מיתה מפלת והרי בשעת מיתה הויא לה אשת אח במקום מצוה ור' אליעזר אוסר מדין גרושת אח והלכה כתנא קמא: