מאירי על יבמות ריד

זה שפסקנו שממאנת היא ביבם אף לזיקתו ופירשנו הטעם משום דנשואי קמאי קא עקרא לא סוף דבר כשפירשה איני רוצה בנשואי אחיך המת ולא בזיקתך אלא אף כשמיאנה בו בסתם אף אנו דנין שכך הוא ענין מיאונה ויש חולקים בזו ואל תחוש לדבריהם שהרי על כרחך ר' אושעיא שאמר שאינה ממאנת לזיקתו ענינו אף במפרשת שכל שלא מיאנה בנשואין הראשונים כבר רצת בהם והוו להו קדושין גמורין לעשות זיקתן זיקה גמורה שאלמלא כן זו שהקשו לעולא ממתניתין דכל היכולה למאן כו' אף לר' אושעיא היו יכולים להקשות בה אלא שאף במפרשת כן ואם כן אף כנגדו לעולא אף בסתם כן בלא ספק:

אע"פ שהיבמה שמיאנה ביבם נאסרה לאביו לשאר אחין מיהא נחלקו בה רב ושמואל ורב אסי שלדעת רב מיאנה בזה אסורה לשאר אחין מידי דהוה אבעלת הגט דכיון דאיתסרא לחד איתסרא לכולהו ואף לדידיה נמי אסירא הואיל ומיאוניה הפקיעו הזיקה נראית כעין אשת אח ומכל מקום אף לרב אם פירשה שאינה ממאנת אלא לזה בלבד מותרת בין לו בין לאחין מאחר שהיא רוצה להתיבם אין מיאוניה אוסרין כלום ולדעת שמואל מיאנה לזה מותרת לזה דלדידיה ודאי הוא דאסירא שכל אצל זה נשואין ראשונים היא עוקרת ומפני מראית העין אסורה לו כעין אשת אח שלא במקום מצוה אבל לאחים מותרת דלגבי אחין ליכא מראית העין שהרי זו לא עקרה אלא זיקתו של זה אבל זיקת שאר הבית עדין במקומה עומדת ומאחר שכן אף היא לא נפטרה במיאונו של זה משאר אחים הא מיניה מיהא איסתלקא לה ואם מתו שאר אחין מותרת לעלמא ולקרוביו של זה שמיאנה בו ולא דמיא לבעלת הגט דבעלת הגט איהו קא דחי לה וודאי למיסרה אכולהו קא מיכוין דאי לא מכוין אלא למיסרה אנפשיה לישבקה ותיעגן ותיזיל אבל זו איהי קא דחיא נפשה ולא דחיא נפשה אלא לגבי האי והילכך מותרת לשאר אחין ולדידיה מיהא אסירא כדפרישנא ואם מיאנה בכלם אסורה לכלם ולרב אסי מותרת אף לזה שמיאנה בו ולאו משום דאינה ממאנת לזיקתו דבחד יבם הכי נמי דמציא ממאנה אלא דהכא בשני יבמים מיירי וקסבר אין מיאון לחצי זיקה והרי המיאון כמי שאינו אחר שאינה ממאנת בכלם הא כל שמיאנה בכלם נאסרה לכלם וכי אתא ר' יוחנן אמר מותרת לאחין כשמואל ולפי דרכך למדת דכולהו סבירא להו ממאנת לזיקתו כעולא דהא כולהו מודו דלדידיה אסירא ואפילו רב אסי בחד יבם מודה ומכאן ראיה ברורה לפסוק כעולא כמו שכתבנו למעלה ובדין זה מיהא הלכה כשמואל ור' יוחנן ומיאנה לזה אסורה לו ומותרת לשאר אחין וטעם הדבר כמו שרמזנו דלדידיה אסירא משום מראית העין כלומר שכשממאנת ביבם לא מסקי אינשי אדעתייהו דנשואי קמאי קא עקרא אלא ביבם בלחוד היא דממאנה והרי היא עוקרת זיקה שיש לה אצל זה והויא לה לגביה כאשת אח שלא כמקום מצוה ולגבי שאר אחים מיהא דאיהי לא עקרא זיקה דידהו שריא וכיון שמותרת לאחים הויא לה לכולי עלמא יבמה לשוק:

ולפי דרכך למדת שהממאנת ביבם שהותרה לשאר אחים לא הותרה אלא משום דלא דחיא נפשה מינייהו ולגבי דידהו הויא לה אשת אח במקום מצוה הא לזה שמיאנה בו אסורה וכן הדין לקרוביו של זה שמיאנה בו ולקרובי בעלה המת כגון בנו שכמו שנאסרה לאביו כך לשאר קרובים האסורים באשתו של מת אע"פ שהותרה לאחים כמו שכתבנו וגדולי המחברים כתבו שלא נאסרה ממאנת ביבם אלא לאביו אבל לשאר קרובים מותרת בהם כאחים ועיקר הדברים כדעת ראשון ומטעם שכתבנו ועוד ראיה שהרי פסקנו כאן שממאנת לזיקתו ולמטה אמרו אין מיאון לאחר מיתה אף במקום מצוה והוא שאמרו שם הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו ומת מהו שתמאן ותעקרינהו לנשואיה יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא והעלוה לאיסור ואם כן היאך פסקנו ממאנת לזיקתו ותירצו בה גדולי הפוסקים דהתם מפני שנראית בשעת מיתה כאשת אחי אמו ולמדת שהממאנת באחי אמו אסורה לו ואע"פ שאינה לזה אלא של דבריהם כל שכן לקרובים האסורים מן התורה ומכל מקום יש מתרצים דהתם היינו טעמא משום דאין מיאון אלא במה שנשאר מזיקתו עליה ביבם או בבעל אבל כשמת בלא יבם והיא מותרת לשוק מה ענין במיאון זה אחר שרצת בו כל ימי חייו:

לענין ביאור זה שאמרו מאן לא הודו לו אביי אמר רב ורבא אמר ר' אושעיא ואמרי לה רב אסי כך הצעתו של דבר אביי סבר דר' יוחנן דקאמר מיאנה בזה מותרת לאחים פירושו אף לזה שמיאנה בו ומפני שאינה ממאנת לזיקתו ואין מיאונה כלום והרי רב שאסרה לכלם חולק עמו אבל רב אסי ור' אושעיא הודו לו ר' אושעיא כמימריה ורב אסי משום דקסבר דרב אסי אף ביבם אחד אמרה ושמואל לא צריך למימר דאודי ליה דהא דשמואל ור' יוחנן חדא מילתא היא לגמרי רבא אמר לא הודו לו ר' אושעיא כלומר אף ר' אושעיא וכל שכן רב אבל ר' אסי הודה לו ומשום דרבא נמי סבירא ליה דר' יוחנן מותרת לאחין קאמר ואפילו לדידיה ומשום דאין מיאון לחצי זיקה הא ביבם אחד מיאונה מיאון ואסורה לו וכן בהרבה יבמים אם מיאנה בכלם אסורה לכלם ונמצא שלא כדעת רב דהא לרב אף בחצי זיקה יש מיאון ואסורה לכלם ודלא כר' אושעיא דלר' אושעיא אף במיאון של כל הזיקה אין מיאון ומותרת לכלם אבל רב אסי אתיא שמעתיה הכי כדאסיקנא בה ואמרי לה רב אסי פירושו וכל שכן רב ור' אושעיא ומשום דסבירא להו דר' יוחנן מותרת לאחין קאמר הא לדידיה אסירא דיש מיאון לחצי זיקה ואתיא דלא כרב דאלו לרב אף לאחין אסירא ודלא כר' אושעיא דאלו לר' אושעיא אף לדידיה שריא ודלא כרב אסי דהא ר' יוחנן אפילו במקום הרבה יבמין אמרה והלכה כדבריו כמו שביארנו:

כבר ביארנו במשנה שלענין מיאון בשלשה אם מומחין וכבית שמאי אם הדיוטות וכבית הלל אין הלכה כאחד מהם אלא כר' אלעזר ור' שמעון שהכשירו אף בשנים מכל מקום יש מפרשים דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך שלשה והיינו דקאמר מכשירין כלומר בדיעבד וכן כתבוה גאוני הראשונים והרבה למדים מהם שאפילו דיעבד דוקא בשנים אבל באחד אפילו דיעבד לא ומכל מקום גדולי הרבנים נראה שסוברים שאפילו מיאנה בפני אחד כל שאחרים שומעיו מבחוץ ומעידים שמיאנה מיאונה מיאון שהרי למטה ק"ח א' פירשו שגרה בעלה אצל חנוני אין לך מיאון גדול מזה אע"ג דליכא אלא חנוני והדברים רופפים:

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמר את קדושיה אינה צריכה למאן ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא כמפותה היתה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה אמר הר"ם פי' ענין אמרו איזה צריכה למאן שהיא לא תצטרך למאן בפני שנים אבל תלך ותנשא ותעשה מה שתרצה וזאת היא אשר אינה יודעת לשמור שתהיה פחותה מו' שנים ולנו שנבחין על שעור הבנתה ודעתה מו' שנים עד שלמות י' שנים אמנם אחר הי' שנים הנה היא צריכה למאן בהכרח ואע"פ שהיא בתכלית הסכלות ופחות מו' שנים אינה צריכה למאן בהכרח שהיא בתכלית ההבנה והלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ואין הלכה כר' אליעזר אבל העקר אצלנו נושא קטנה הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון בלתי גט ומה שיתחייב שתדעהו שהבת ממאנת עד שתביא שתי שערות אחר י"ב שנים ויום אחד לפי שקודם הזמן היא שומה או עד שיודע שהיא אילונית זה כאשר לא בא עליה בעלה אבל כאשר נבעלה אחר י"ב שנה אינה יכולה למאן ואע"פ שלא הביאה שתי שערות מפני שאנחנו נאמר שמא נשרו מפני שהיא כבר נקנית בקדושין דאוריתא ר"ל הביאה כמו שהתבאר בקדושין:

אמר המאירי אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה פי' והוא הדין אם השיאה היא עצמה דנשואין תקינו לה אף על ידי עצמה ואע"פ שיש חולקים בזה יקבלו תשובתם ממה שאמרו ק"ח א' בקטנה הראויה למאן שאם נשאת לאחר נשואיה הן הן מיאוניה ואלו אמה ואחיה אין ממאנין בנשואיה אלא שאף נשואין שעל ידי עצמה נשואין הם ולדעתה שאמרו לא סוף דבר להוציא על כרחה ר"ל שאם השיאוה על כרחה שאינה צריכה מיאון שאף גדולה אין קדושיה שעל כרחה כלום אלא לדעתה האמור כאן פירושו שתהא יודעת בענין נשואין על הדרך שאמרו בפעוטות שיהו יודעין בטיב מקח וממכר שכל שאינה יודעת למה נכנסה אינו כלום וכן הדין והענין אם רמוה ולא הודיעוה שהם משיאין אותה והוא שאמרו בתלמוד המערב עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר זהו שלא לדעתה ואינה צריכה למאן ולא סוף דבר שאינה צריכה מיאון בפני שנים אלא שתלך ותתקדש או תנשא לרצונה כמו שפירשוה גדולי המחברים בפירושי המשנה שהרי זו על כל פנים יהו עדים בנשואיה או בקדושיה והרי נשואיה או קדושיה הן הן מיאוניה כמו שיתבאר אלא שאינה בתורת נשואין ואם מתה אינו יורשה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה שכל שאמרו אינה צריכה מיאון אינו אלא כפתוי בעלמא:

ור' חנינא בן אנטיגנוס אף הוא מודה לדברי תנא קמא אלא שמוסיף עליו שאפילו היה לדעתה אם אינה יודעת לשמור כסף קדושיה כראוי אינה צריכה מיאון על הדרך שאמרו בגט שאם אינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת והלכה כדבריו ולמדת שאינה צריכה מיאון אלא אם כן הוא לדעתה על הדרך שביארנו ושתהא יודעת לשמור כסף קדושיה הא כל שיש בה שתי אלו צריכה מיאון ומכל מקום דוקא משש שנים עד עשר הא משש ולמטה אפילו פקחת הרבה אינה צריכה מיאון על דעתנו לפי השטה שכתבנו בשמועת שלש מדות בקטן האמורה בפרק התקבל ס"ה א' שעד שהגיעה לזמן פעוטות אינה מתקדשת למיאון ומעשר ולמעלה אפילו סכלה ביותר צריכה מיאון ואם כן כל שאתה מצריכה מיאון דוקא בשלשה דברים והם שנתקדשה או נשאת לדעתה ושתהא מבת שש ולמעלה ושתהא יודעת לשמור כסף קדושיה או שתהא מבת עשר ולמעלה וכבר ביארנו במסכת גיטין שידיעת שמירת זמן קדושיה אינו זמן שוה עם ידיעת שמירת גיטה שידיעת שמירת גיטה לדעתנו הוא בצרור וזורקו אגוז ונוטלו אע"פ שלא הגיעה לשש ומתגרשת על ידי עצמה אף בקדושי אביה ולפי שאנו גורסין שם שבצרור וזורקו כנגדו בקטנה מתגרשת אף בקדושי אביה אע"פ שלא הגיעה לזמן פעוטות שמדת צרור וזורקו והבחנה בין גיטה לדבר אחר שהוא קרוי שם שמירת גיטה מדה אחת היא וכשתאמר מה בין שמירת גיטה לשמירת קדושיה כבר כתבנו שם ששמירת כסף קדושיה צריך לזמן גדול בזמן פעוטות שצריכה לבקיאות שומא כדי שלא תתאונה במכירתה אם באה למכרם וזהו שאמרו שלהתגרש בקדושי אביה דיה בצרור וזורקו ולהתקדש למיאון צריכה שתגיע לזמן פעוטות ויש מפרשים שידיעת שמירת קדושין ושמירת גט אחד הוא וזו שבכאן בהשיאוה אמה או אחיה ודיה בזריקת צרור ונטילת אגוז אע"פ שלא הגיעה לכלל שש כדין גט ומה שהצריכו שם זמן פעוטות להתקדש למיאון בהשיאה היא את עצמה ועיקר הדברים כדעת ראשון:

ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום אלא הרי היא כמפותה ולא שיחלוק ר' אליעזר שלא תהא צריכה מיאון שאף הוא מודה שכל שבדעתה ובידיעת שמירת קדושיה ומשש ולמעלה צריכה מיאון אלא לדעתו שאע"פ שצריכה מיאון לשאר דברים מיהא אינה אלא כמפותה ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא בהפר נדריה ואינו יורשה ואינו מיטמא לה ואם נשאת לכהן אינה אוכלת בתרומה ואם היא בת כהן שנשאת לישראל אוכלת בתרומה כללו של דבר אינה כאשתו לשום דבר אלא שצריכה מיאון ואין הלכה כדבריו אלא כל שהיא צריכה מיאון ולא מיאנה הרי היא כאשתו לגמרי ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה ויורשה ומיטמא לה ואם נשאת לכהן אוכלת בתרומה ואם היא בת כהן שנשאת לישראל אינה אוכלת כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון וכן הלכה וכבר האריכו בה בראיות גדולי הפוסקים בהלכותיהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: