מאירי על יבמות רא

בעזרת הצור וישועתו אמן:

מצות חליצה וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק הראשון ר"ל הלכות יבום וחליצה ובפרט בביאור תכונת החליצה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון כמה צריכים בה להיות בית דין ומי הוא ראוי לכך השני בענין המנעל ובאי זה רגל אם של ימין אם של שמאל ואם ביום אם בלילה השלישי בענין הקריאה והרקיקה הרביעי בענין חרש וקטן או חרשת וקטנה היאך חליצתם נידונת החמשי בסדור הענין כלו היאך הוא נעשה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מצות חליצה בשלשה דיינים אפילו שלשתן הדיוטות חלצה במנעל חליצתה כשרה באמפליה חליצתה פסולה בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה אמר הר"ם פי' הדיוטות אינם חכמים אלא יודעים כונת הפסוקים הנה כבר מותרת בהם חליצה אצל ההכרח ועם היות מצות חליצה בשלשה אי איפשר שישלם מספר חמשה לפרסומי מלתא ולא יביטו לשנים אשר ישלם בהם החמשה היו תלמידים או עמי הארץ ואמפליא יקרא צורת נעל מפשתן ארוגה ואמרו מהארכובה ולמעלה מהארכובה ולמטה שתקשור חגורת הנעל למעלה מהארכובה או תחתיה אולם כאשר נחתכו רגליו או יעוותו וסרו ממקומו עד שלא יוכל להשיג רגלו על הארץ ודומיהם הנה לא תתאמת להם החליצה לפי שהעקר אצלנו צריך לתרוצי לכרעיה:

אמר המאירי מצות חליצה בשלשה דיינין ומשום דכתיב בה ועלתה יבמתו השערה לפני הזקנים ואין זקנים פחות משנים ומאחר שאמר לפני הזקנים וכן שאמר השערה שהוא מורה מקום ישיבת בית דין אלמא לבית דין אנו צריכים ואין בית דין שקול הוסף עליהם אחד והרי שלשה ואפילו שלשתן הדיוטות ר"ל שאינן סמוכין ומכל מקום פירשו בגמרא שיהו יודעין להקרות והוא הדין שיהו יודעים שאר טכסיסי חליצה וכן פירשו בגמרא שלהדור מצוה צריך חמשה כדי לפרסם את הדבר ר"ל שיהו הכל מרגישין בדבר שקבוץ שלשה רגיל הוא ואין מרגישין בו ואותם השנים אינם בכלל הבית דין ואין צריך שיהו יודעין כלל שאינן באים אלא לפרסום ואם אינם מזומנים אין משהין אותה בכך ועושין בשלשה הא כל שבפחות משלשה כשרים אינה חליצה כשרה אלא שהיא חליצה פסולה:

זהו ביאור המשנה וכך הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: