מאירי על יבמות יט

ותירץ לו דהא דלא תנא אמו אנוסת אביו משום דלא תנא אלא הנהו דמשכחינן בהו שתי אחיות שנאמר בהן האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת אבל אנוסת אביו לא משכחת לה בתרויהו ר"ל שיהו שתי אחיות מזדקקות ליבום ותהא זו אסורה לזה משום אמו ומותרת לשני וכן זו על זו אלא חדא הוא דמשכחת בהו או האסור לזה מותר לזה או אחותה שהיא יבמתה כו' ולאו דוקא אחותה שהיא יבמתה שתהא חולצת או מתיבמת אלא הכי קאמר או האסור לזה מותר לזה ושיהו הן נכריות ולא אחיות ויזדקקו לחליצה או ליבום או אחותה שהיא יבמתה ר"ל שיהו אחיות אבל לא שיהו חולצות או מתיבמות אלא שתיהן אסורות ונפקעות מן החליצה ומן היבום כיצד שאם יעקב אנס שתי אחיות וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה ונישאו האנוסות לשני בנים אחרים של יעקב והם ראובן ושמעון כגון שנשא ראובן אמו של לוי אחיו שהיא אנוסת אביו ושמעון אמו של יהודה ומתו ראובן ושמעון אחותה שהיא יבמתה משכחת לה כלומר שתי אחיות המזדקקות ליבום לשני בניהם כל אחת לבן אחותה אבל מ"מ אי אתה מוצא שיהיו חולצות או מתיבמות שאין אומרים האסורה לבנה מותרת לבן אחותה לפי ששתיהן אסורות לכל אחד משניהם אחת משום אמו ואחת משום אחות אמו ונפקעו שתיהן מן החליצה ומן היבום ואם נכריות אנס וילדה לו כל אחת מהן בת ונישאו לשני בניו שמאשה אחרת האסור לזה מותר לזה משכחת לה שהאסור לזה משום אמו מותרת לזה שאינה אמו ולא אחות אמו ומשכחת לה דחולצות או מתיבמות אבל אחותה שהיא יבמתה לא משכחת לה שהרי אינן שתי אחיות ועיקר שמעתין משום יבום שתי אחיות היא:

והדר פריש דר' יהודה היא דאסר באנוסת אביו ולא משכחת אם מזדקקת לבנה שהרי אחיו מאביו אסור בה לר' יהודה ואקשי ליה דילמא דאי עבר אחיו של זה ונשאה דהא מכל מקום אנוסת אביו לר' יהודה בלאו היא וקדושין תופסין בה דהא ר' יהודה לא סבירא ליה כר' עקיבא כדכתיבנא במתניתין ואע"ג דאיכא למידק היכי תני לה בשש עריות כבר פירשנו במשנתנו דהא דתני לה בשש עריות לר' עקיבא היא וכשיטת ר' יהודה דמפרש לא יגלה כנף אביו אאנוסת אביו אבל לר' יהודה מיהא ליכיילא בחמש עשרה ותירץ באיסורא לא קא מיירי ויש שואלין ולוקמה בקדשה דליכא איסורא דהא לא יגלה כתיב לא יקח לא כתיב אין זה כלום שהקדושין על דעת הביאה ונמצאו גורמין את האיסור:

ומהדר תו לאקשויי דהא איכא אמו אנוסת אביו שנשואה לאחיו בהיתר גמור והוה ליה למיתנייה וכגון שיעקב אנס כלתו אשת ראובן והוליד ממנה בן וכשמת ראובן מזדקקת אצל בנה ונמצאת נשואה לאחיו בהיתר ופוטרת צרתה דאע"ג דשמעון הוי ממזר הרי אף ממזר זוקק אשת אחיו ליבום ואע"ג דלא מיבם מדרבנן היא ומאיסור קדושה הא חליצה מיהא הוה בעיא אי לאו משום אמו ותירץ לו דבאחוה דממזרות לא מיירי ושאר הדברים פשוטים הם:

וכבר פסקנו שאמו מאנוסתו בכלל חמש עשרה והוו להו שש עשרה ונמצא אמו מן הנשואין אינה פוטרת צרה שמאחר שאין קדושין תופסין בה לאחיו המת זנות בעלמא הוא ולא נקראת צרה בלשון זה אלא שמכל מקום היא צוררת לה אבל שתהא קרויה צרה לפטור את האחרת לא אבל אמו אנוסת אביו הואיל והיו בה לאחיו מאביו ליקוחין הרי זו פוטרת צרתה וכן הלכה כמו שביארנו ואם כן אמו דתני בשש עריות לר' עקיבא היא ולשיטת ר' יהודה או שמא פירושו מן הנשואין ואע"ג דתני אשת אביו אורחא דתנא למיתני אמו שאינה אשת אביו ואשת אביו שאינה אמו:

אלא שלענין ביאור פתקה לוי במתניתיה פירושו אף לר' יהודה וכגון דעבר ונסב והוא שהקשו ללוי דאמר דאי קתני כו' ליתני חולץ ליבמתו ונשאה לריש לקיש שהיא לחולץ בלאו ועל אחין בכרת ופוטרת צרה הואיל והיו לאחיו ליקוחין בה ותירץ לו משום דליתא בצרת צרה דלא מצי למימר הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין דהא לכולהו אסירא ומכל מקום הלכה שאינה אלא בלאו אף לאחין ואינה פוטרת צרה כמו שיתבאר עכשו והוא שאמר לימא ליה חייבי לאוין נינהו וחייבי לאוין לא פטר צרה ואין גורסין חייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו דהא לאו בני יבום נינהו ומכל מקום יש גורסין כן ופירושו דמדאוריתא בני יבום נינהו דאתי עשה דיבום ודחי לאו דממזרות אלא דרבנן גזרו עלה: