מאירי על יבמות קעה

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שחכמים אמרו אם ירצה לומר מזיד הייתי ומתוך כך פטור אף במקום שנים אע"ג דמהימני דמכל מקום הוא נאמן על עצמו ואם כן רישא דעד אחד בשתיקה לאו משום דעד אחד מהימן אלא משום דשתיקתו כהודאה כדפרישנא ואפילו הדר ומכחיש לאו כל כמיניה שכבר הודה ומכל מקום קשה לפרש שהרי במסכת קדושין פרק שלישי מוכח מינה אביי דעד אחד נאמן ולאו משום הודאה אלא אף באומר איני יודע עד אחד נאמן וכדמוכח התם בעובדא דההוא סמיא ודינאי המלך אלא דסוגיא דהכא סוגיא בעלמא היא ועיקר הדברים כלישנא קמא וטעמא דעד אחד משום דמהימן הוא ואף סוגיא שבכריתות מוכחת כן דקאמר התם אילימא בתרי תרי ולא מכחיש קרא בעי אלא לאו בחד וכי לא מכחיש נאמן אלמא משום דמהימן הוא וסוגיא דבדוכתה עדיפא וכן אמרו שם פשיטא טעמיהו דרבנן משום מגו דקתני אף זה אם רצה יאמר מזיד הייתי ואע"ג דאידחיא לה התם דחיה בעלמא היא ומתוך כך יש מפרשים כאן אילימא משום דמהימן בשלמא ללישנא קמא דהתם ניחא אלא ללישנא בתרא הא בתרי כו' ומכל מקום אכתי עד אחד ללישנא בתרא מנא לן דמהימן:

וקאמר אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ספק חלב ספק שומן ואתא חד ואמר בריא לי דשומן הוא דמהימן דבכי הא ודאי ליכא למימר היא גופה מנלן שאם אי אתה אומר כן היאך אדם אוכל אצל חברו או אף בביתו ואם אינו סומך על אי זה מבני ביתו והילכך אף בכל צדדין שבאיסורין כן ואף בעדות אשה לשיטה ראשונה ולשיטה שניה אף בכל צדדין שבאיסורין כן וילפי רבנן מינייהו לעדות אשה משום עגונא ואקשי ליה מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש והאי דקאמר הוה ליה דבר שבערוה חדא ועוד קאמר כלומר חדא דאיתחזק איסורא ועוד הוה ליה דבר שבערוה דאף בלא איתחזק אין אחד נאמן דהא אינו נאמן לומר נתקדשה ומנלן דמדאוריתא עד אחד נאמן כך אתה מפרש לשיטה ראשונה אבל לשיטה שניה אתה מפרש התם לא איתחזק איסורא הא במקום דאיתחזק איסורא אף בשאר איסורין מנלן דעד אחד נאמן עד דליסמוך עלה רבנן בעדות אשה דאיתחזק איסורא דאשת איש ואדרבה הא לא דמיא אלא לחתיכת ודאי חלב דעד אחד לא מהימן לומר שומן היא:

ואתא למיפשטה מטבל וקונמות וקאמר דלא דמיא הא לחתיכת ודאי חלב דהתם כל שהוא ודאי חלב אפילו מאה לא מהימני והכא מיהא כי אתו בי תרי מהימני ואית לן למימר דחד נמי מהימן מידי דהוה אטבל והקדשות וקונמות דאיתחזק איסורא ואחד נאמן בהם ר"ל שאם אמר אני יודע שנתקן הטבל או שנשאלו הבעלים על ההקדש והקונם נאמן ודנין ממנה לשאר איסורין ולעדות אשה לשיטה ראשונה ולשיטה שניה דנין ממנה לשאר איסורין וסמכינן עליהו מדרבנן לעדות אשה משום עגונא ואכתי קא מקשי האי טבל היכי דמי אי דידיה האי דמהימן בדאיתחזק איסורא משום דבידו לתקנו הוא ואע"ג דאחר נמי הואיל ובידו לתרום משלו על של חברו בלא צורך דעת בעלים שכך הלכה התורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים ונתקנו פירותיו של חברו בתרומתו וטובת הנאה שלו ר"ל שהתורם נותנה לכל כהן שירצה הא אלו היה צריך דעת בעלים לא שמא לא היה אחד נאמן לומר יודע אני שנתקן והקדש נמי אי קדושת דמים הוא משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף אי דידיה הוא משום דבידו לאיתשולי עליה ואין לומר מי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא דהא שאלה כהפרה ובשלשה הדיוטות סגי והדיוטות ודאי שכיחי כדאיתה בשבת פרק כירה אי נמי כל שאתה בא לומר במה שלא נעשה שהוא כאלו נעשה מתוך שבידו לתקנו יש לחוש דילמא לא מיזדקקי ליה אבל מה שאין ידוע אם נזקקו לו אם לאו והוא מעיד שנזקקו לו נאמן הא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה מנלן וקונמות נמי הרי יש מעילה בקונמות כל שאמרן בלשון הקדש או קרבן ר"ל שאם אמר ככר זה עלי הקדש או קרבן ונהנה בו מביא קרבן מעילה אע"פ שלא אסר אלא לעצמו ולפיכך יש לו פדיון והילכך האי דמהימן משום דבידו לפדותו ואפילו לדעת האומר אין מעילה בקונמות להיותה בדין פדיון שהלכה כן ר"ל שאע"פ שמעל זה שנאסרו עליו מכל מקום אין להם פדיון הואיל ולא נאסרו לכל העולם אי דידיה הוא האי דמהימן משום דבידו לאיתשולי הא דאחר ולדעת האומר אין מעילה מנלן דעד אחד נאמן ובאשה דהכא הא איתחזק איסורא ואין בידו לתקן אלא ודאי הא דאשה לאו דאוריתא היא ולשיטה שניה אף שאר איסורין בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן אין אחד נאמן עד שנלמוד מהם לענין אשה אלא באשה סמכו בה אלא שמתוך חומר כו' כמו שפירשנו הא לענין שאר איסורין כל דאיתחזק ואין בידו לתקן אין אחד נאמן ואם כן אתה צריך תלמוד ניקור חלב היאך מאמינין בו עד אחד במקום שאין בידו לתקן כגון שנתבשל שלא במקום בטול ואע"פ שבזו יש מתרצים בה הואיל ומילתא דעבידא לאיגלויי היא אי נמי משום דהאי חתיכת בשר מיהא בחזקת היתר עומדת והוה ליה כשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ולא ידעינן הי מינייהו דאי אתי חד ואמר זו של שומן נאמן שאם לא כן אין לך לוקח בשר מן המקולין ביום שיש בו טריפה אלא בעדים מכל מקום עד אחד בשחיטה היאך נאמן דהא איתחזק איסורא דשאין זבוח ואין בידו לתקן ועוד תיפשוט לן מנדה דאיתחזק איסורא ואין בידה לתקן דהא בימים תלה רחמנא ונאמנת ומתוך כך נראה ברור כמו שכתבנו שסוגיא זו ללישנא בתרא דכריתות איתמרא אבל ללישנא קמא כל עד אחד שלא בהכחשה נאמן בכל איסורין ומשום דרחמנא הימניה כל היכא דליכא מכחיש ואפילו בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן כמתניתין דאכלת חלב וזהו עיקר הדברים אע"פ שהרבה מפרשים נתבלבלו בה ועד אחד מתוך הכתב באיסורין נשאל בו גאון והשיב שנאמן וכן הדברים נראין: