מאירי על יבמות קע

ומאי איכא בין טעמיה דרבי לטעמיה דר' שמעון בן אלעזר אמר רב חסדא ממזרת ונתינה לישראל איכא בינייהו ואין גורסין בה ובת ישראל לנתין ולממזר לרבי דאמר דברי תורה אין צריכין חזוק אית לה ולר' שמעון לית לה דהא איהי מרגלא ליה שהרי אינה מפסדת כלום ורוצה היא להביא זרע ממקום כשר אע"פ שבנה ממזר שהרי הולך אחר הפגום מכל מקום יש לו טהרה בנשואי שפחה וקא בעי ולר' אליעזר דאמר התם אין לו תקנה בנשואי שפחה אלא אם נשא שפחה הרי זה ולד ממזר הרי אין זו מרגילתו שהאשה אין יצרה תוקפה כל כך שלא תחוש לפסול זרעה ואם כן מאי בינייהו ואמר רב יוסף מחזיר גרושתו משנשאת איכא בינייהו מאן דאמר דאוריתא לא צריך חזוק הא נמי דאוריתא ואית לה מאן דאמר מפני שהוא מרגילה הא איהי מרגלא ליה שאינה מפסדת כלום דאי משום דאיהי מיפסלא הא פסילא וקיימא מדין גרושה ומשום זרעה ליכא שהרי זרעה כשר דהיא תועבה ואין בניה תועבין וקא בעי ולר' עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין הא נמי לא מרגלא ליה ואית לה ומאי בינייהו ואמר רב פפא בעולה לכהן גדול איכא בינייהו מאן דאמר דאוריתא אית לה מאן דאמר זו היא מרגילתו הא נמי היא מרגלא ליה דאי משום דידה הרי יש בה צד שאינה חללה שהרי כהן גדול שבעל את הבעולה בלא נשואין לא עשאה חללה כמו שהתבאר במקומו וזרעה כשר דאין חלל מחייבי עשה וקא בעי ולר' אליעזר בן יעקב דאמר יש חלל מחייבי עשה הא נמי לא מרגלא ליה ומאי בינייהו ואמר רב אשי מחזיר ספק סוטה איכא בינייהו כגון שקנא לה ונסתרה ולא רצה להשקותה והחזירה אחר שריחקה דאיכא איסורא דאוריתא כדכתיב אחרי אשר הוטמאה ודרשו בו לרבות סוטה שנסתרה דלרבי הא נמי דאוריתא ואית לה הואיל והיא רצת לשתות והוא אינו רוצה להשקותה למאן דאמר זו מרגילה הא איהי מרגלא ליה שהרי אינה מפסדת כלום שהרי היא אינה מתחללת בביאתו וולדה כשר אף לדעת ר' עקיבא שהיה אומר יש ממזר מחייבי לאוין שהרי הכל מודים בבא על הסוטה שהולד כשר ולית לה וקא בעי ולר' מתיא בן חרש דאמר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה ונתחללה הא לא מרגלא ליה ומאי בינייהו ותירץ איכא בינייהו סוטה ודאית ר"ל שנטמאה בעדים והחזירה ר"ל החזירה לאחר שריחקה שלא גירשה או שגירשה והחזירה למאן דאמר דאוריתא הא נמי דאוריתא היא ואית לה אחר שהוא רוצה לקיימה כמו שביארנו במשנה למאן דאמר מרגילה הא נמי היא מרגלא ליה דהא לא מפסדא מידי דאי משום דידה שנבעלה לו בעבירה הרי פסולה ועומדת היא מצד זנותה ואי משום ולדה הרי ולדה כשר שהרי אף ר' עקיבא מודה בבא על הסוטה שהולד כשר כמו שהתבאר ולמדת שולד סוטה כשר אפילו מדברי סופרים שאם כן היה לנו לומר כיון דפסיל זרעה מדרבנן לא מרגלא ליה כדכתיבנא בחלוצה:

זהו ביאורה של שמועה דרך קצרה והלכה כרבי הילכך כל חייבי לאוין במשמע ליתן כתובה הן אלמנה לכהן גדול הן גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הן ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר הן מחזיר גרושה משנשאת הן ספק סוטה הן סוטה ודאית כמו שכתבנו במשנה ושאר הדברים הנזכרים לר' אליעזר בעבד שנשא שפחה ולר' עקיבא בממזר שבחייבי לאוין ולר' אליעזר בן יעקב בחייבי עשה לר' מתיא בן חרש בהלך בעלה להשקותה כלם אין הלכה כאחד מהם חוץ מר' אליעזר בן יעקב שיש פוסקים כמותו לומר שיש חלל מחייבי עשה כמו שהתבאר ושמא תאמר הרי בהלך בעלה למדינת הים ונשאת ובא בעלה אמרו שאין לה כתובה והיאך תאמר שסוטה ודאית יש לה כתובה התם הוא דקנסינן לה משום דנשאת וכן אם תאמר בעוברת על דת שהפסידה כתובתה מחשד זנות לבד אע"פ שלא נתברר התם נמי הואיל וחציפא כולי האי ורוצה להוציאה אין לה כתובה ואנן כי אמרינן דאית לה כתובה כד בעי לקיומה קאמרינן כמו שביארנו במשנה:

המשנה השניה והכונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה בת ישראל מאורסת ללוי מעוברת מלוי שומרת יבם ללוי וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר בת לוי מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן ללוי לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה נשאת ללוי תאכל במעשר מת ולה ממנו בן תאכל במעשר נשאת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר מת בנה מישראל תאכל במעשר מלוי תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר אמר הר"ם כבר התבאר שהעובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין ואלו המשניות הם דעת ר' מאיר שאמר מעשר ראשון אסור לזרים אמנם הנראה מהתלמוד שמעשר ראשון מותר לזרים ואמר ר' מאיר הנה בבת כהן ללוי לא תאכל בתרומה ולא במעשר אמנם ירצה בו אין חולקין לה מעשר בבית הגרנות גזרה משום גרושה בת ישראל אשר לא תאכל בתרומה אצל ר' מאיר אחר שנתגרשה מהלוי וכאשר חלקה בבית הגרנות והיא עם הלוי לא ידע האדם שמפני נשואיה תאכל ויחשבוה לויה ולזה לא תחלוק אשה אצלו בבית הגרנות כלל תהיה לויה או כהנת משום גרושת בת ישראל ואמרו הנה מגורשת ובן אין לו היתה נשואה בת לוי לכהן אך בת כהן ללוי אין חולקין לה בבית הגרנות ואמנם אמר מאורסת לאמרו במה שקדם בבת ישראל לכהן מאורסת לכהן אשר היא מאורסת באמת לפיכך אם היתה נשואה תאכל בת ישראל שנשאת לכהן וכו' פי' כל מה שיהיה עם הישראלית זרע מכהן לפי מה שהתבאר בפרק השביעי היא תאכל בתרומה וחזה ושוק וכן בארו בתרומת הקדשים במורם מן הקדשים:

משנה בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה נשאת ללוי תאכל במעשר מת ולה ממנו בן תאכל במעשר נשאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מלוי לא תאכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה על זו נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל אמר הר"ם פי' אמר השם מלחם ולא כל לחם ובאה הקבלה [ראה בפיה"מ הנדפס] שמעשר ראשון מותר לזרים:

אמר המאירי בת ישראל המאורסת לכהן או שמעוברת מכהן או ששומרת יבם לכהן וכן בת כהן לישראל ר"ל המאורסת לישראל או שומרת יבם ישראל או מעוברת מישראל אינה אוכלת בתרומה שהעובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין כמו שביארנו בפרק אלמנה וכן הלכה אבל מה שאמר אחר כן שבת ישראל מאורסת ללוי או מעוברת מלוי או שומרת יבם ללוי וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר אינה אלא לדעת ר' מאיר שאוסר מעשר ראשון לזרים ודינו כתרומה לגמרי לאיסור אכילה דיליף מעשר מתרומה מדכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה הקיש מעשר לתרומה לאיסור אכילה אלא שמודה שאין באכילתו במזיד מיתה ולא בשוגג חומש דרחמנא מיעטיה מדכתיב בתרומה גבי מזיד ומתו בו כי יחללוהו ובשוגג ויסף חמשיתו עליו בו ולא במעשר עליו ולא על המעשר ומכל מקום לדעת חכמים מותר הוא לזרים ולא הוקש לתרומה אלא ללמד שטובל כתרומה ר"ל שלא יצא הכרי מידי טבלו אע"פ שהורמה תרומה גדולה עד שיורם ממנו מעשר ראשון והלכה כחכמים ואחר שכן כל אלו אוכלות במעשר דהא זרה גופה אכלה ומה שאמר אחר כן בת לוי מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן ללוי שאינה אוכלת ודאי קשה לפרש שאם לרבנן הרי אף זרה אוכלת ואם לר' מאיר במעשר מיהא תיכול שהרי מעשר אף לר' מאיר מותר לכהנים וכמו שאמרו בגמרא ר' אליעזר מתירו אף לכהן ושאלו בה ומי איכא מאן דאסר ואם כן תיכול ממה נפשך אי משום אב אי משום בעל ותירצו בגמרא אמר רב ששת מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום מעשר של ארוסה ר"ל להוציא ממנו תרומת מעשר שבו ומשום דהוה ליה כתורם שלא מדעת ואם כן מתניתין אפילו תימא רבנן היא ודקתני בת ישראל המאורסת ללוי כו' לא תאכל במעשר פירושו אינה נותנת רשות לשלוחה לתרום תרומת מעשר שבו והיינו דקאמר אינה אוכלת דהא לדברי הכל אינו מותר עד שיופרש ממנו תרומת מעשר וכן בכלם ושמא תאמר אם כן אף בבת לוי המאורסת ללוי כן מפני תרומת מעשר שבו ושהיא אינה נותנת רשות לתרום אין הכי נמי ואיידי דתנא לגבי אכילה ודאית בת ישראל המאורסת לכהן תנא נמי בת ישראל המאורסת ללוי הא בת ישראל הנשואה ללוי נותנת רשות שלא מדעת בעלה וכן הלכה וכן בתרומה וכל שכן שהיא בעצמה תורמת ומכל מקום דוקא על מה שהיא אוכלת אבל לא על הכל אלא אם כן לעיסתה וכמו שנותנת רשות נותנתו אף לתרום מן הרעה על היפה וכן פירשוה בדרך אחרת דהאי דקאמר אינה אוכלת במעשר פירושו שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה וזו ודאי אף בנשואה כן אלא דאיידי דנקט לגבי אכילה ארוסה תנא נמי הכא ארוסה ולא סוף דבר לדעת האומר שזה שאין חולקין לאשה תרומה בגורן בלא בעלה משום יחוד הוא אלא אף לדעת האומר שאין הטעם אלא מגזירת גרושה ר"ל שמא יגרשנה הכהן ואין הכל יודעין בגירושיה ונמצאו נותנין תרומה לזרה ובבת לוי המאורסת לכהן או בת כהן המאורסת ללוי ליכא למיגזר דהא אי נמי מגרש לה שפיר קא אכלה מכל מקום גזירה משום גרושה בת ישראל דהא בתרומה נמי אף בבת כהן לכהן גזרינן כדאיתה בפרק נושאין:

ולענין פסק לענין מעשר חולקין וליכא למיגזר דהא אי נמי זרה היא מציא למיכל כל שתפריש תרומת מעשר שבו ולענין תרומה אין חולקין אי משום גזירת תרומה אי משום יחוד דתרויהו הילכתא נינהו:

בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה בשביל בעלה שהרי קנין כספו הוא מת הבעל כל שיש לה ממנו זרע תאכל בתרומה בשביל הזרע שנאמר ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו בלחמו:

נשאת ללוי אוכלת במעשר בשביל בעלה אף לדעת ר' מאיר שהרי הוקש לתרומה וכן אם מת ולה ממנו בן תאכל במעשר בשביל בנה ולרבנן מיהא זו לא הוצרכה דהא אפילו זרה אכלה ומכל מקום יש לפרשה אף לדעת חכמים ובזו שנשאת לכהן שמת הכהן ויש לה זרע ממנו וקאמר שאם נשאת אחר כן ללוי אינה אוכלת בתרומה ואמר תאכל במעשר ללמד שלא תאכל בתרומה אע"פ שזרעה מכהן קיים ואף לכשמת בעלה השני אם יש לה זרע ממנו אותו זרע פוסלה מן התרומה אע"פ שזרעה מכהן קיים וכן אם נשאת זו שמת בעלה הכהן ושיש לה זרע ממנו לישראל לא תאכל בתרומה ולא במעשר לדעת ר' מאיר ואפילו מת בעלה השני כל שיש לה ממנו בן לא תאכל בתרומה אע"פ שזרעה מכהן קיים וכן במעשר אליבא דר' מאיר:

מת בנה מישראל תאכל במעשר בשביל בנה הלוי וזו לדעת ר' מאיר:

מת בנה מלוי ר"ל או מישראל תאכל בתרומה בשביל זרעו של כהן הואיל ומת הזרע הפוסל ואם מת זרע הכהן לא תאכל בתרומה ולא במעשר לר' מאיר וכבר ידעת שאין הלכה כר' מאיר ואם כן כל שנאמר כאן בתרומה הלכה כן וכשם שזרעו של ישראל פוסל בתרומה כך זרעו של לוי פוסל מן התרומה לדברי הכל:

בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה שזרעה מישראל פוסלה ואם נשאת זו ללוי אחר מיתת הישראל תאכל במעשר אף לר' מאיר ולא תאכל בתרומה שהרי נפסלה משני צדדין אם מזרעה של ישראל אם מבעלה לוי מת ולה ממנו בן תאכל במעשר בשביל בנה לדעת ר' מאיר שלדעת ר' מאיר כשם שנשואי ישראל ולוי פוסלין מן התרומה כך נשואי ישראל פוסלין במעשר וכשם שזרעו של כהן מאכיל בתרומה כך זרעו של לוי מאכיל במעשר נשאת זו לכהן תאכל בתרומה בשביל כהן אע"פ שיש לה בנים מישראל דלא גרעא מבת ישראל שהיא פסולה מעיקרה ואוכלת בשביל בעלה וכן אם מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה ואין זרעה שמישראל פוסלתה אחר שהיא בת כהן ושיש לה בן מכהן הא מת בנה מכהן נפסלה מפני זרעה שמישראל וכן בלוי למעשר לדעת ר' מאיר מת בנה שמישראל חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה אבל בת ישראל שנשאת לישראל תחלה ויש לה ממנו בן וחזרה ונשאת לכהן אוכלת בתרומה וכן אם מת ולה ממנו בן אע"פ שזרעה שמישראל קיים אוכלת בשביל בנה שמכהן שהוא מאכילה כמו שהיה אביו מאכילה:

זהו ביאור המשנה וכל מה שנאמר בה לענין תרומה הלכה פסוקה היא על הדרך שביארנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: