מאירי על יבמות קסד

והדר אקשינן לר' יוחנן ומי סבר דבדרבנן לא בעינן ריבויא והתניא מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה של מים שאובים שפסולים מדרבנן ונטל סאה כשר ואמר ר' יוחנן עד רובו מאי לאו שנשתייר רובו כשר לא דלא לישקול רובו ואיבעית אימא דודאי בדרבנן בעינן ריבויא היכא דליכא למיתלי אבל בשתי קופות לא בעינן ריבויא דהא איכא למיתלי דחולין בתוך חולין נפלה וכן הלכה לדעת קצת כדכתיבנא ומה שיראה לך מכאן דשאובה דרבנן משום דמעיקרא כוליה כשר הוה וקמא קמא דקא שדי ביה בטיל ליה ומדאוריתא אפילו עד ארבעים סאה כשר אבל אם מלא בכתיפו ועשה מקוה מעיקרו בלא המשכה פסול וכדקאמר בסיפרי אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים:

ולעיקר שמועת הקופות יש שואלים אי טעמא דשאני אומר טעמא הוא אף כשרבתה תרומה על החולין נימא הכי דהא ספיקא דרבנן הוא ולקולא וכי תימא הכי נמי הא מדאקשייה ממקוה ופריך דלא נישקול רובו משמע דבקופות נמי אע"פ דלא בעינן ריבויא מכל מקום צריך שיהא בה חולין כתרומה ומתרצים דמכיון שנפלה תרומה ודאי לתוך אחת מהן והרי שתי הקופות במוקף הרי הן ככלי אחד וכדתנן בתרומות שתי קופות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זו שתיהן מעלות זו את זו ואם כן אף לחומרא מהני מיהא לעשותן כאחת לאצרוכי מחצה חולין במקום התערובת:

וכן לעיקר הדין יש לשאול דהא מהכא משמע דאף בלאו טעמא דשאני אומר ברביה מיהא סגי והא חזינן בכוליה תלמודא דבאיסורי סופרים נמי בעינן שיעור איסורין של תורה וכדאמרינן חולין צ"ז ב' בשמנו של גיד דבעינן ששים ותירצו בה שלא אמרו להתיר ברוב אלא בדבר שאין לאיסורו עיקר מן התורה כי הא דמקוה דאפילו כלה שאובה דרבנן ואע"ג דמתניתין דמקוה במי פירות היא שנויה אף מי פירות כל שלא שינו מראיו כיון שנפלו לתוכו נתבטלו ודינן כמים ואפילו נטל ונתן כל היום אלא דרבנן גזרו וכן תרומת חוצה לארץ או חלת חוצה לארץ אבל שמנו של גיד דאיתסר משום חלב לא וכן כל כיוצא בזה והוא שאמרו בבכורות כ"ז א' בתרומת חוצה לארץ דמבטלה ברוב ואוכלה אפילו זר וכן אמרו בחלת חוצה לארץ בתלמוד המערב של חלה וכן בכלאי הכרם שבחוצה לארץ ויש דנין בגבינת הגוים ואע"פ שחששו בה לאיסורי תורה גזירה בעלמא היא וכן בבשולי גוים אלא שבכולן אין מבטלין לכתחלה אלא בתרומת חוצה לארץ ומפני שאין איסורה שוה אף בכל המקומות שבחוצה לארץ אלא בסביבות הארץ ויש מפרשים שאף זו אינו מבטלה לכתחלה ולא אמרו מבטלה ברוב אלא שאם נתערבה בשכמותה או בפחות מרבה עליה ומבטלה וכן הדין בכל איסורין של דבריהם כדרך שאמרוה ביצה ד' ב' בעצים שנשרו מן הדקל ביום טוב ובאיסורי תורה מיהא אין אומרים אלא בריבויא ויש אומרין אפילו בריבויא והא דאמרינן חלת חוצה לארץ מבטלה ברוב יש אומרין דוקא במינו דליכא טעמא וכבר כתבנו בפסחים פרק אלו עוברין מ"ד א' זו של שתי קופות וכתבנו שם קצת דברים שאתה צריך להם לקצת דינין שכתבנו כאן כמו שהתבאר שם:

והדר אקשי לריש לקיש מדקאמר במתניתין אנדרוגינוס נושא ור"ל נושא לכתחלה אלמא זכר מעליא ואם כן יאכילנה אף בחזה ושוק ומשני דאם נשא קתני בדיעבד אבל לכתחלה לא דספק הוא וקאמר והא נושא קתני ולטעמיך מאי אבל לא נישא ודאי אפילו דיעבד דהוה ליה כחציך מקודשת לי דלא מהני נושא נמי דיעבד ודיעבד הוא דמהני דהוה ליה כהתקדשי לחציי דמהני הא לכתחלה לא משום ספיקא ואהדר ליה ר' יוחנן דנושא לכתחלה ולא נישא אף בדיעבד ואע"ג דר' אליעזר קאמר חייבין עליו סקילה כזכר דאלמא דלתנא קמא מספקא ליה לא היא אלא דבמילתא אחרינא פליגי דלתנא קמא חייבין עליו אף דרך נקבותו וכל שכן דרך זכרותו ולר' אליעזר דוקא כזכר דהיינו מקום זכרותו והלכה כר' אליעזר כדכתיבנא במתניתין אלא שיש פוסקין כתנא קמא ויש פוסקין שאין בו סקילה כדכתיבנא במתניתין:

בתלמוד המערב אמרו אנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה נפסל מן התרומה ור"ל בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו כנשים ר' יונה אמר בשם רב המנונא אפילו מין במינו בכל שהוא וקשיא אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקבה היא אין נקבה פוסלת נקבה צד זכרותו של זה פוסלת צד נקבותו של זה ר"ל שאם אותו אנדרוגינוס פסול מן התרומה פוסל הוא לזה אם בא עליו דרך נקבותו הא אם בא עליו דרך זכרותו אין זכר פוסל זכר מן הכהונה וכן כתבוה גדולי המחברים: