מאירי על יבמות קסב

וששה דברים אלו שהוזכרו לומר שאינן בטלות לעולם הן אגוזי פרך ורמוני בדן וחביות סתומות של יין ויש מפרשים אף של שמן ואין נראה כן שלא נאמר בשל יין אלא שכשהם סתומות היין חזק וחשוב וכשהן פתוחות היין מפיג טעמו וחילפי תרדין והוא מין אחד של תרדין שאינן חלקות אלא משעירות מעט ומשמושן קשה ונחור כעין משמוש הקוצים והן חשובות במינן וקלחי כרוב והוא שיש במיני הכרוב שאינם מגדלים קלח עם העלה אבל מין זה קלח גס ועבה גדל עם העלה והוא החשוב שבמינו ודלעת יונית והיא חשובה אצלם במינה ור' עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית שלא נעשו לסחורה כל אלו אין בטלין לעולם אלא אוסרין את תערובתן הראוי לערלה ערלה כגון אגוזים ורמונים שהם פירות האילן הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם כגון כל שאר הדברים שהוזכרו וקצת גאונים כתבו שלא הזכירו באלו ערלה וכלאי הכרם אלא להודיע שלא נאמר באלו שאין להם בטילה אע"פ שנמכרין במנין אלא מפני שיש צד חומר אחר עמהם והוא שהם איסורי הנאה ומתוך שיש בהם שני דברים אלו אין להם בטילה:

ומכל מקום יש דברים שהם בדין זה וכמו שאמרו באחרון של עבודה זרה אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך ועבודה זרה ועורות לבובים ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ואע"פ שאמרו בזבחים בפרק התערובות ששור הנסקל בדין כל שדרכו לימנות הוא ולא בדין את שדרכו מכל מקום כל בעל חיים חשיבותו גדול והוא שאמרו בע"ז שם האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה כי הא דהכא ולא הוזכרו אלו כאן ביחוד אלא מפני שכלם תלויים בפירות וזרעים והיינו דקא בעי התם ליתני נמי אגוזי פרך וכו' ותירץ הא תנא ליה התם כל הראוי לערלה ערלה כו' ואע"ג דיין נסך מיהא הוה ליה ממין איסורין אלו מכל מקום גבי עבודה זרה ניחא ליה למיתנייה ואם כן זה שאמרו אינו מקדש אלא ששה דברים פירושו בראוי לערלה וכלאי הכרם אלא שקשה לפרש לשיטה זו שהרי בתלמוד המערב שבמסכת ערלה הקשו בה ליתני הראוי לתרומה תרומה כלומר שלא לעלות באחד ומאה ותירץ כלן ראויין לתרומה אלמא דאף בדבר שאינו אסור בהנאה כן והכל תלוי במנין אע"פ שאין בו איסור הנאה וכן שבפרק התערובות מצינו לר' מאיר דקאמר חבית של תרומה שנתערבה במאה פותח אחת מהן ונוטל כדי דמועה ושותה ומדלא קאמר נוטל אחת מהן אלמא דוקא בפתח דאזל חשיבותה ואע"פ שאין הלכה כן מכל מקום שמע מינה דאפילו בתרומה אמרינן הכי ולענין השמועה מיהא שמא תאמר והיאך פותח ואין מבטלין איסור לכתחלה הני מילי לערב אבל חביות דכל חדא וחדא באפי נפשה קיימא שרי:

ונשוב לדברינו והוא שכיון שבסוגיא זו נתגלגלנו בה ע"י עגול תרומה דאלמא אף בתרומה אינו עולה ומתוך כך יש מפרשים שזו דוקא באת שדרכו לימנות אע"פ שאינם איסורי הנאה ואותם שבעבודה זרה אינם באת שדרכו לימנות אלא שהם דברים הנמכרים במנין ומדין כל שדרכו ומתוך כך הוצרכנו בה לאיסור הנאה ואף חכמים מודים בהם ואם כן אתה מפרש שם יין נסך בחביות ובעבודה זרה צורה חשובה שדרכה לימנות ויש מפרשים בה אף בלא מנין ויין נסך ממש ועבודה זרה ממש ומשום חומר איסורן אלא שאין נראה כן דהא אמרינן התם האי תנא תרתי אית ליה ועדין קשה לפרש שהרי מצינו דברים שאינן באיסור הנאה ואינן בטלות מתוך חשיבותם כגון חתיכה הראויה להתכבד ומתוך כך נראה לי שהחשיבות המונע את הבטול חלוק לשלשה דרכים מהם שאין להם חשיבות גדול מצד עצמם אלא שהם דברים חלוקי מינין ואלו שאין להם בטילה הם החשובים שבמין ומתוך שהם דברים שבמנין ושהם חשובים אין להם בטילה ומין זה הוא אגוזי פרך וחבריו שהרי מצד עצמם אין להם חשיבות כל כך והשני הוא שחשובין אם מצד חומר איסורן אם מצד עצמן כאלו שבעבודה זרה על אי זה מן הדרכים שפירשנו והשלישי הוא שהחשיבות מצד עצמן כגון חתיכה הראויה להתכבד ומתוך כך נראה לי בזה שיטה שלישית לומר שיש דברים שאין להם בטילה אע"פ שאין בהם איסור הנאה על הדרכים שביארנו וחתיכה הראויה ממין זה ומה שאמרו שם האי תנא תרתי אית ליה לאו למימרא שכל שאין בה שתי אלו לא יהא להם בטול אלא שאותו תנא לא נתעסק אלא בדברים שיש בהן אותן השתים ר"ל דבר שבמנין ואיסור הנאה כמו שביארנו במקומו:

ואם תאמר אם כן היאך אמר ר' יוחנן חתיכה בחתיכות עולה ר"ל חתיכה חטאת טמאה שנתערבה במאה טהורות שתעלה והרי חתיכה ראויה היא להתכבד פירשו בתוספות שזה שאמרו ראויה להתכבד אין פירושה שכמוה ראויה אלא שהיא עצמה ראויה להתכבד בפני אי זה אורח וזו אינה ראויה אף לאורח גוי שהרי חטאת היא ואסורה בהנאה הא אלו היתה של נבלה שהיתה ראויה להתכבד בה לפני הגוי לא תעלה ואם תאמר והרי חתיכת בשר בחלב או חתיכת חולין שנשחטו בעזרה אינה ראויה שהרי איסורי הנאה הם והיה לך לומר שתתבטל ואינן בטלות כמו שכתבנו הם מפרשים חתיכה הראויה כו' כל שאלו תתבטל תהא ראויה לישראל אינה בטלה הא כל שאלו תתבטל אינה ראויה לאורח ישראל אע"פ שראויה לכהן תעלה וחתיכת בשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה אלו נתבטלה היתה ראויה לישראל וכן חתיכת חטאת טהורה שנתערבה במאה של חולין אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בטהורות אף כשנתבטלה אינה ראויה אלא לכהן אבל לא לגוים ולישראלים ולנשי כהנים ומשום כהנים בלבד לא קרינן לה ראויה להתכבד ולמדת שהם מפרשים בזו של חתיכה כך חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה בטהורות תעלה שהרי חתיכת חטאת טמאה אינה ראויה להתכבד אבל של חטאת טהורה שנתערבה במאה של חולין לא תעלה שהרי חתיכה הראויה להתכבד היא ואינה בטלה ומכל מקום יש מפרשים אותה בענין אחר כמו שנבאר ומפרשים בחתיכה הראויה להתכבד שאינה בטילה בכל שכמוה ראויה להתכבד:

ומעתה אנו חוזרים בה לביאור הסוגיא וקאמר ומאי חתיכה כלומר דקאמר ר' יוחנן עולה אע"פ שהיא מן התורה ומפני שאינה דבר חשוב כל כך דתניא חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה של טהורות וכן פרוסה של לחם הפנים טמא שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהור תעלה ואע"פ שפליטת קדשים אוסרת בכל שהוא חוץ מאיל נזיר בזו שאני שאינה מתערבת שהרי יבש ביבש הוא ואע"פ שהיא חשובה ודבר שבמנין הואיל ואינה ראויה להתכבד תעלה אע"פ שהיא איסור תורה אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה של חולין לא תעלה הואיל וראויה להתכבד קתני רישא מיהת תעלה אע"פ שהיא מן התורה ושהיא מדברים שדרכן לימנות הואיל ומכל מקום אין חשיבותה גדול כל כך שהרי אינה ראויה להתכבד ואף בעגולין כן וריש לקיש אוקמה בשנימוחה שאין לה שום חשיבות ולא מנין ומתוך כך תעלה אע"פ שהיא מן התורה הא עגולין הואיל ודרכן לימנות אע"פ שאינן חשובות כל כך לא היו עולות אלא מפני שתרומה דרבנן ולשיטה זו אנו גורסין ולריש לקיש מאי שנא רישא דתעלה ומאי שנא סיפא דלא תעלה דאכתי לר' יוחנן דמוקים לה בשלא נימוחה דרישא אינה ראויה להתכבד ודסיפא ראויה להתכבד אבל לריש לקיש מאי שנא רישא מדסיפא הואיל ובשתיהן נימוחה ואין לה שום צד של חשיבות אף בסיפא תעלה דהא פליטה נמי ונתינת טעם ליכא דהאי נימוחה פירושה שנתבצעה היא עם האחרות וכל הבצעים בעין ותירץ דאע"ג דנימוחה כל שהיא מן התורה גזרינן אטו לא נימוחה אלא רישא בשלא ניטמאת אלא טומאה דרבנן כגון בטומאת משקין ורבא תירץ רישא איסור לאו דבשר קדשים שניטמא טהור האוכלן בלאו כדכתיבנא בריש פירקא וסיפא איסור כרת שזר האוכל קדשים במיתה שהיא בכרת אלא שנדחית דכל שבאיסור תורה אין הפרש בין לאו לכרת לענין בטילה וכן רב אשי אוקמה לסיפא משום דבר שיש לו מתירין כלומר שהרי מותר הכל לכהן אלא שנדחו דבריו שאין נקרא דבר שיש לו מתירין אלא כשיש מתירין להתירו למי שהיה אסור לו אבל דבר האסור לזה ומותר יזה כל שאין מתירין למי שאסור לו אינו נקרא דבר שיש לו מתירין ונמצאת למד לשיטה זו מה שביארנו בשם תוספות בפירוש חתיכה הראויה להתכבד:

ומכל מקום יש מפרשים חתיכה הראויה להתכבד כל שכמוה ראויה ופירוש השמועה לדעתם חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה טהורות תעלה שהרי אלמלא כן הכל אבד אבל חתיכה טהורה שנתערבה בחולין לא תעלה שאין כאן אלא הפסד מועט שהרי ראוי לכהנים ואע"ג דעגול נמי ראוי לכהנים הכא שאני משום חומרא דקדשים אי נמי בתרומת פירות דרבנן כגון תאנים ולשיטה שכתבנו למעלה קתני מיהת רישא תעלה אע"פ שהוא איסור תורה ומשום דלא חשיבא כולי האי דהא לאו מאת שדרכו היא אלא מכל שדרכו ואע"פ שראויה להתכבד מכל מקום איפשר שהטעם הואיל ואין איסורה מצד עצמה אלא מצד הטומאה והויא לה כחתיכה המובלעת בפליטת איסור שאין נותנין לה דין חתיכה הראויה להתכבד אלמא דאף בכל שדרכו אף באיסור תורה עולה וקשיא לריש לקיש וסיפא מיהא לא תעלה אף בשאינה ראויה להתכבד משום חומרא דקדשים הואיל וראויה לכהנים ואוקמה ריש לקיש בנימוחה שאין לה שום צד חשיבות ועדין שאלו לו דאם כן סיפא נמי תעלה ותירצו בה על הדרך שפירשנו ולא העלו בה לריש לקיש כלום ויש מפרשים דריש לקיש לא אוקי בנימוחה אלא רישא והם גורסין ולר' יוחנן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דאלו לריש לקיש רישא בנימוחה וסיפא בלא נימוחה אלא לר' יוחנן דתרויהו בשלא נימוחה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואיני יכול לישבה דהא ברירנא טעמא ועוד שאין התירוצין עולין לו יפה אלא שהם דוחקים בה כדי לישבה ואינו נראה: