מאירי על יבמות קס

ולמדת שדבריו של ר' אבהו בבן שמנה ודאי וגמרו סימניו ואין עושין בהן מעשה עד שיהו בני עשרים והעמידוה לדעת רבי והזכירו מה שנחלקו בה רבי ורבנן דתניא אי זהו בן שמנה כל שלא כלו חדשיו כלומר שנתברר שבשמיני נולד וכל שהוא בן שמנה הרי זה נפל גמור מעכשו אע"פ שגמרו סימניו ואין ממתינין לו אע"פ שאיפשר לו לחיות זמן קצר מצד גמר סימניו שמכל מקום לדעתם אי איפשר לו לעבור עשרים ואין מספקין בו להיותו בן שבעה ושנשתהא שכל שנגמר לגמרי אינו משתהא רבי אומר סימניו מוכיחין עליו ואע"פ שלא כלו חדשיו איפשר שהוא בן שבעה ונשתהא אע"פ שנגמר לגמרי ואיפשר שיגיע לזקנה והילכך משמרין לו ונמצא ר' אבהו כרבי שאף רבי אינו אומר שהסימנין מבררים לגמרי שנשתהא לדונו בגדול מעכשו אלא שאיפשר שכן ומשמרין לו:

וגלגלו בה מעשה באשה שהלך בעלה למדינת הים ולסוף שנים עשר חדש ילדה והכשירוהו ולא דנוהו בממזר מפני שכשם שבן שבעה משתהא אע"פ שנגמר לגמרי בשביעי כך בן תשעה שנגמר לגמרי לדברי הכל איפשר שמשתהא ואחר שאיפשר כן שדינן ליה בתר רוב נשים שאינם מזנות וזו ודאי כרבי דאי לרבנן הואיל ואינו משתהא כלל אחר שנגמר לגמרי וכל שהשלימה תשיעי ודאי לגמרי נגמר הרי זה ודאי ממזר והלכה כרבי ור' אבהו ומכשירין אותו ואחר שכן אף ביתר משנים עשר חדש ואף בימינו אירע מעשה באשה ששהתה חמש עשרה חדשים וילדה והיה עיבורה ניכר כל ימי העבור שלא היה בה שום חשד והיו כל בני המחוז תמהים עליה וסבורים שהיה חולי הקרוי ריחים וילדה בן והיו שערו וצפרניו גדולים כאלו נולד ונתגדל וגדולי המחברים כתבו שאין העובר משתהא במעי אמו יותר משנים עשר חדש ואף רבותי העידו לי כן באותו זמן בשם ספר הרפואה לגדולי החכמים שבה אלא שמעשה שהיה כך היה ונראה לי לדון בה למעשה:

ואחר שפירשנו שרבי ור' אבהו בחדא שיטתא קיימי צריך לברר מה שאמרו דרשב"ג קאי כרבי דאמר מישתהי ובמה שאמר כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל ומאחר שביארנו שמחלוקתן של רבנן ורבי בבן שמנה ודאי ועליו אמרו דרשב"ג קאי כרבי משמע דאפילו בבן שמנה ודאי קאמר רשב"ג שאם שהא שלשים יום אינו נפל ששיהויו שלשים מוכיח שהוא בן שבעה ונשתהא וכן הלשון מוכיח דקאמר כל ששהא אלמא דרך כלל הוא אומרה אפילו בבן שמנה ומכל מקום איפשר לפרש דרשב"ג פליג בהדי רבי במילתא אחריתי דאלו רבי אף בגמרו סימניו לא יצא מכלל ספק נפל עד עשרים ולרשב"ג בשלשים יום יצא לגמרי הואיל וגמרו סימניו דסתמא דמילתא רשב"ג בגמרו סימניו מיירי ואם כן אנן היכי נעביד ונראה לי להשוות דבריהם ולומר דרשב"ג דרגי דרגי קתני והכי קאמר כל ששהא שלשים יום יצא לו מכלל מה שהוא לגדול ממנו שאם היה ספק בן תשעה ספק בן שמנה והיה לו ספק נפל שיהויו שלשים הוציאו לודאי בן קיימא ואם היה בן שמונה ברור שחזקתו נפל ודאי שיהויו שלשים מוציאו מודאי לספק ומשמרין אותו עשרים ונמצא רבי ורשב"ג ור' אבהו כלם לדעת אחת אלא שניתוסף לנו בדברי רשב"ג ספק בן תשעה ספק בן שמנה שהוא תלוי בשלשים וכן נתחדש לנו בה מדקאמר כל ששהא שאפילו בן שמנה ברור ולא גמרו סימניו אע"פ שאי אפשר לו לחיות אם נזדמן כן על דרך הזרות שיהויו שלשים מוציאו מודאי לספק לשמרו עד עשרים ועל שיטה זו אתה יכול לתרץ מה שהקשו רבים דהכא משמע דרבנן לחומרא ורשב"ג לקולא דהא לרבנן כל בן שמנה ברור אפילו גמרו סימניו נפל גמור מעכשו ובפרק החולץ ל"ו א' משמע דרבנן מקילי טפי וכמו שאמרו שם כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דאע"ג דלא שהא ולד מעליא הוא גבי אשת כהן דלא איפשר עבדינן כרבנן אלמא דרבנן לקולא וכן במקומה במסכת שבת פרק מילה בנולד ומומו עמו שלרבנן אפילו בן יום אחד אינו בחזקת נפל ולשיטתנו אין כאן קושיא ובאמת כך הם הדברים דבבן שמנה ברור וגמרו סימניו רבנן לחומרא ודנין אותו בנפל ודאי מיד ורשב"ג לקולא להעמידו בספק נפל עד עשרים ובבן קיימא מעשרים ואילך ובסתם תינוקות שהם ספק בן תשעה ספק בן שמנה רבנן לקולא ודנין אותן אחר הרוב לדונם בבן קיימא אפילו ליומו ורשב"ג לחומרא להצריכו שיהוי שלשים והלכה כרשב"ג ונמצא לשיטתנו הלכה כרבי וכרשב"ג וכר' אבהו וכלל הדברים כל שכלו חדשיו בודאי כגון שנולד לשבעה אפילו מקוטעין או לתשעה שלמים אפילו מת ביום שנולד אפילו יצא ראשו חי ואפילו לא גמרו סימניו ולד מעליא הוא לכל מילי הן להתאבל עליו הן להיות זוקק ליבום או פוטר הן לנחול הן להנחיל הן לכל דבר אלא שכשלא גמרו סימניו הוא סימן ומופת של סירוס יהיה מה שיהיה וכל שנתברר שלא כלו חדשיו ולא גמרו סימניו הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו וכל שנתברר שלא כלו לו חדשיו אבל גמרו סימניו מטלטלין אותו ואם שהא שלשים יצא מכלל ודאי נפל לספק נפל עד עשרים ואף בלא גמרו סימניו אם אירע על דרך הזרות שעבר שלשים דנין אותו כן אבל כל שהוא ספק בן תשעה או שבעה ספק בן שמנה כגון שאינה יודעת זמן עיבורה או שנכנסה לתשיעי וילדה למקוטעין כל שמת לו בתוך שלשים הרי הוא בחזקת נפל לכל דבר ואם עבר שלשים יצא לחזקת בן קיימא לגמרי ויום שלשים כשלפניו וזהו מה שנראה לי בפסק שמועה זו והרבה חולקים עמנו בקצת דברים ומה שכתבתי נראה לי ברור והסוגיות מתישבות עליו יפה על אופניהן: