מאירי על יבמות קנד

העריות לא אסר הכתוב ביאתם אלא עד שלשה דורות ולא עד בכלל וכדכתיב את בת בנה ואת בת בתה והרי הבת דור אחד ובת הבת דור שני דומיא דמצרי ואדומי ואחד הזכרים ואחד הנקבות שוים שכמו שאסר בת הבן כך אסר בת הבת וביאתן בכרת אבל ממזר איסורו לעולם לזכרים ולנקבות אלא שאיסור ביאתו אינו אלא בלאו אלא שמכל מקום יש ביצירתו צד כרת שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה והחלל איסורו איסור עולם ר"ל שלעולם נפסל מן הכהונה הוא וזרעו ונוהג בנקבות שבת חלל פסולה לכהונה לעולם ויש חלל אף מחייבי עשה כגון בעולה לכהן גדול:

לענין ביאור זה שאמרו רבנן מייתו לה מחלל דחייבי עשה כך פירושו מה מצינו חלל שאינו אלא מחייבי עשה כמצרי ואדומי ועשה בו נקבות כזכרים אף אני אביא מצרי מה לחלל שכן יצירתו בעבירה עריות יוכיחו שאין יצירתן בעבירה ואין איסורן אלא עד שלשה דורות ואעפ"כ עשה בו נקבות כזכרים מה לעריות שכן כרת חלל יוכיח וחזר הדין כו' הצד השוה שבהן שהן אסורין אחד זכרים ואחד נקבות אף כאן כו' ומה שהוצרכנו לחלל מחייבי עשה שאם בחלל סתם הייתי אומר מה להצד השוה שכן איסור לאו תאמר במצרי ואדומי שאינו אלא עשה מתוך כך העמידה בחלל מחייבי עשה וזו ראיה לפסוק כן כמו שכתבנו בפרק הבא על יבמתו ס' א' ואני תמה שהרי מכל מקום לאו הוא דהכי קא אמרינן יש חלל מחייבי עשה דלא יחלל נמי אבעולה קאי והולד חלל והוא בלאו אע"פ שבא מחייבי עשה אלא שיש לדחוק שמאחר שעיקרו בא מאיסור עשה אין לאו שבו חמור אלא כחומרו של עשה:

ולמדנו מכל מקום שאיסור מצרי ואדומי תוך שלשה דורות נוהג אף בנקבות ואע"ג דכתיב בנים דאיכא למידק בנים ולא בנות הרי סמך להם אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה כלומר כל הנולדים ועוד ראיה שאלמלא כן לר' יהודה מיהא דקאמר קהל גרים איקרי קהל ומצרי תוך שלשה דורות אסור לישא גיורת אע"פ שאין הלכה כן לדידיה מיהא אם נקבות מצריות מותרות לאלתר הוו להו כגיורות גמורות דעלמא ומצרי שני אסור בהן ואם כן מצרי שני במה יבא לידי טהרה ר"ל לידי דור שלישי שיטהר בו שהרי אסור בבת ישראל ובגיורת ובמצרית שנתגיירה לדעתו ואם תאמר באי עבר כלומר שעבר ונשא גיורת או בת ישראל באי עבר לא מיירי קרא להיתירא ואע"ג דממזר דאי עבר הוא כגון שעבר ובא על חייבי כרת התם לאיסורא ולאחמורי ביה אבל להיתירא דלימא אי עבר ונסיב הכשיר את זרעו בהא לא מיירי קרא ואע"ג דמחזיר גרושתו איירי ביה קרא לאכשורי לברה דכתיב תועבה היא היא תועבה כו' קרא מכל מקום כי נקטה לאשמועינן עיקר איסורא נקטה הא ודאי על כרחיך נקבות אסורות ומצרי נושא מצרית ועל ידן בא לידי טהרה ואם תאמר שישא שפחה ויוליד ממנה וישחררנו אין זה מצרי שלישי אלא עבד משוחרר:

ולענין ביאור מיהא שמא תאמר ולר' יהודה הא ודאי קא מודה בעמוני ולא עמונית כלומר דעמונית כשרה והויא לה גיורת גמורה ואם כן גר עמוני אסור בה ואם כן גר עמוני את מי הוא נושא יבטל נראה לי שזו אין אנו צריכים לה ואיפשר בדעבר ונסיב דהא אי אפשר לו לבא לידי טהרה ועוד שהרי יכול לישא מצרית וממזרת כדאיתה בפרק עשרה יוחסין ע"ד ב':