מאירי על יבמות קמג

משוך הוא שאחר שנימול גדל בשר ערלתו ונמשך עד שכסתה העטרה אלא שאינה נדבקת בה ומותר לאכול בתרומה שאפילו מדברי סופרים לא גזרו בה אע"פ שנראה כערל אלא שמכל מקום מדברי סופרים צריך שימול כדי שלא יראה כערל הא לתרומה אוכל בהדיא אף מדברי סופרים ומה שאמר רב הונא מדבריהם גזרו ר"ל שלא לאכול בתרומה אין הלכה כמותו דהא איתותב ליה מברייתא דקאמר בהדיא דמשוך אוכל ולא מפליג ביה דלא למיכל מדברי סופרים ולשיטה זו גירסת הספרים מיתיבי טומטום כו' עד תיובתא דרב הונא תיובתא ומכל מקום יש גורסין תניא דמסייע ליה ואוכל דקאמר בברייתא דוקא דבר תורה ולשיטה זו משוך אינו אוכל בתרומה מדברי סופרים וכן עיקר:

טומטום אינו אוכל בתרומה וכל שכן בקדשים מספק ערל אלא שאינו מעכב לאב ואדון בקרבן הפסח כמו שביארנו למעלה ונשיו ועבדיו אוכלין אנדרוגינוס מל ואוכל בתרומה אבל לא בקדשים ר"ל בקדשי קדשים הא בקדשים קלים הנאכלין לכל אדם אוכל והנולד כשהוא מהול אינו אוכל בתרומה שהרי צריך להטיף ממנו דם ברית מספק ערלה כבושה וכמו שכתבנו למעלה שמעכב מספק וברייתא זו דקאמרה אוכל דלא כהלכתא היא וכדעת האומר אין צריך להטיף כו' וגדולי המחברים שפסקו בו שאוכל תמהני עליהם:

זה שכתבנו בטומטום שמאכיל את נשיו פירושו באמו ובאם אמו שמאכילן מתורת זרע וכן באנדרוגינוס אבל אשתו ממש לא שאע"פ שאמרו שטומטום שקידש את האשה או שנתקדש על ידי איש חוששין לקדושיו לא נאמר כן אלא לחומרא לאיסור קרובות ולהצריך גט מספק וכן הדין באנדרוגינוס אבל לקולא להאכיל לתרומה לא ויש פוסקים מסוגיא זו שאם ביציו מבחוץ אע"פ שלא נקרע וגידו עדיין אטום קדושיו קדושין גמורים ואשתו אוכלת בתרומה על ידו וממה שקראו בסוגיא זו טומטום שביציו מבחוץ ערל ודאי פירשו רבים שחייב לקרעו כדי למולו ויש חולקים:

לעולם אין מלין אלא ביום בין מילה בזמנה בין מילה שלא בזמנה כגון משמיני ואילך שלא תאמר אין הענין ביום אלא שתעבור עליו ליל שמיני קודם מילה הא משהגיע לשמיני אפילו בלילה אלא לעולם אין מלין אלא ביום אפילו הטפת דם ברית למי שנולד מהול או גוי שנתגייר כשהוא מהול אינה אלא ביום וכן מי שיש לו שתי ערלות וכבר מל את האחת ביום אינו מל את השניה בלילה ויש מפרשים שתי ערלות שתי עורות של ערלה זה על גב זה ואינו נראה ממה שאמרו במסכת שבת קל"ה ב' שהקטן שיש לו שתי ערלות אין מילתו דוחה שבת הואיל ולא נודע אי זו עיקר ואם שתי עורות הא הוה ליה כציצין המעכבין שדוחין את השבת אלא פירושו בשתי ערלות ממש ואף המשוך אין מילתו אלא ביום דכל דתקון כעין דאוריתא תקון וכן הנותר בין בזמנו בין שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום: