מאירי על יבמות קלא

חציה שפחה וחציה בת חורין אינה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין ואם נראה בה שהפקירה עצמה לזנות מתוך שאינה ראויה לא לזה ולא לזה כופין את רבה לשחררה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

ונשלם פרק הבא על יבמתו תהלה לאל:

בעזרת הצור ובישועתו:

אלמנה לכהן גדול כו' זה הפרק הכונה בו בביאור החלק החמשי בענין איסור אכילה בתרומה והוא שאחר שנתגלגל לבאר בפרק הבא על יבמתו באלמנה לכהן גדול שאינה אוכלת בתרומה רצה לבאר הנה הרבה דינין שבענין זה וכל הפרק יבא בביאור אלו הענינים לבד מה שיבא בו בסוגית הגמרא על ידי גלגול ועל זה הצד יחלקו לשני חלקים החלק הראשון לבאר בעבדים שהאשה מכנסת לבעלה כהן על אי זה צד יאכלו בתרומה ועל אי זה צד לא יאכלו החלק השני לבאר שיש פוסלין שלא לשוב לתרומת אביה אם היא אשת ישראל ובת כהן ולא מאכילין אם נשאת לכהן והיא בת ישראל ויש לא פוסלין ולא מאכילין ויש פוסלין ומאכילין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו והיא אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל מלוג לא יאכלו בתרומה ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה אלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו אם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו אמר הר"ם ואע"פ שהוא אחות בעבירה אבל אין עבדי צאן ברזל כדין עבדיו אשר קנה כי הוא חייב באחריותן:

אמר המאירי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנשאו נישואי עבירה והרי הן נעשו חללות ונאסרו לאכול כמו שביארנו בפרק שלפנינו נ"ו ב' מכל מקום הואיל וקנאה שהרי קדושין תופסין בחייבי לאוין בדין הוא שכל עבדיה יאכלו בתרומה אפילו עבדי מלוג הואיל ואף הוא חייב במזונותיהם אע"פ שאינו חייב באחריותם כדין נשואין שלא בעבירה שכלם אוכלין כמו שיתבאר במשנה השניה שכל שקנתה אשה קנה בעלה וקנינו הם ואין זה אלא כעבד כהן שקנה עבדים שאף אותם עבדים קנויים לו ואוכלין אפילו נקנו לעבד על מנת שאין לרבו רשות בהן וכן באשה אלא שגזרו חכמים בנשואי עבירה שמאחר שאינה אוכלת אף עבדי מלוג שלה לא יאכלו הואיל וברשותה קיימי אבל של צאן ברזל הואיל וברשות הבעל הם עומדים מכל וכל אוכלים:

ועכשו מבאר מה הן עבדי מלוג ומה הן עבדי צאן ברזל ופירש שעבדי מלוג הם שלא הכניסתם לבעל בשומא אלא שהשאירתם לעצמה או נפלו לה לאחר נשואין לפיכך אם מתו מתו לה ואם השביחו השביחו לה אלא שהבעל אוכל שבחם ושכרם ומלאכתם ועבדי צאן ברזל הם שהכניסתם לו בשומא וקבלם עליו באותו שום בשעת נשואין או אף לאחר נשואין ואם מתו או פיחתו או הוזלו מתו לו ופיחתו לו והוזלו לו ואם הושבחו או הוקרו הושבחו לו והוקרו לו:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

זה שביארנו שעבדים שקנאתם האשה אוכלין מן הדין וכן עבדים שקנאום העבדים דכתיב כי יקנה נפש לומר שאף קנין הקנין אוכל ופירשנוהו אף בשניתנו להם על מנת שאין לרב או לבעל רשות בהם פירושה לדעת שמואל דקאמר נדרים פ"ח א' דבהכי לא קנה יתהון בעל ואפילו הכי אכלי ומכל מקום לרב דקאמר דאפילו הכי קנה יתהון בעל לא הוצרכה ואתה צריך לפרשה בשניתנו להם לשמשם על דרך למה שאת אוכלת בפיך ובתלמוד המערב פ"ז ה"א נחלקו בה שלדעת קצתם כל שניתנו לו בדרכים אלו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לא אכלי אלא שתלמוד שלנו עיקר ואף בדרך זה אוכלין אלא שבנשואי עבירה אינן אוכלין ונחלקו בה בגמרא שרבינא פירשה שאינן אוכלין מן התורה וממה שאמרו כל הראוי לאכול מאכיל ושאינו ראוי לאכול אינו מאכיל והקשו והרי כהן ערל וטמא שאינו אוכל ועבדיו אוכלין כמו שיתבאר ע' א' ותירץ דערל וטמא לא קרינן להו אין אוכלין שאין באכילתם אלא חסרון תקון ולכשיתקנו יאכלו והוא שאמר פומא כאיב להו כלומר ורפואתם מצויה ואע"פ שערל שמתו אחיו מחמת מילה אינו בר מילה אינו כן שאף זה אלו נתבררו בו סימני חוזק ובריאות חייב והקשו מממזר שאינו אוכל שהממזר כזר הוא ומאכיל כגון בת ישראל שנשאת לכהן וילדה בת והיא כהנת ונשאת לישראל ממזר וילדה ממנו בן והרי הוא ממזר כאביו ומתה בת הכהן ובנה קיים הרי אם אמו של בן זה דהיינו הישראלית אשת הכהן אוכלת בתרומה לאחר בעלה כהן בשביל זה שהוא בן בתה שהרי מכל מקום יש לה זרע מן הכהן כדאיתה בפירקין והוא הדין לשאינו ממזר כגון שנשאת הבת לישראל כשר שהוא אינו אוכל ומאכיל אם אמו אלא דנקטה בממזר לרבותא אי נמי משום דמתניתין הכי איתה לקמן ס"ט ב' ר"ל ממזר פוסל ומאכיל ומכל מקום תירץ רבינא בזה שאמרו כל האוכל מאכיל שכך פירושו כל קנין האוכל מאכיל וקנין שאינו אוכל אינו מאכיל ואשה זו שהיא קנין אינה אוכלת ומתוך כך אינה מאכלת ולמדת לדבריו שכל שאינה אוכלת אף עבדי מלוג שלה נאסרה אכילתם מן התורה ומכל מקום לרבא מדאורייתא אכלי אלא דרבנן גזרו כדי שתבא מתוך כך לומר אני איני אוכלת ואף עבדי אינן אוכלין ואם כן איני קנויה אצלו כלל וכי זונה אני אצלו ויבאו לידי קטטה עד שיפרד ממנה ויבטלו נשואי העבירה וכן רב אשי פירש דמדאוריתא אכלי וגזירת חכמים היא שלא להיות עבדי מלוג אוכלים שמא תאכילם לאחר מיתת בעלה כמו שהורגלו ואע"ג דבבת ישראל הנשאת לכהן איכא נמי למיחש אפילו בדידה ולא תאכל ויש גורסין לא תאכיל ואין צורך בכך עיקר הגזירה באלמנה כהנת היתה כדאיתא בסוגיא ונתפשטה בכלם משום דלא פלוג רבנן וכן הלכה ר"ל דמדאורייתא אכלי: