מאירי על יבמות קכא

קברי גוים אין מטמאין באהל שנאמר אדם כי ימות באהל וכתיב אדם אתם אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם והאי דכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף משום בהמה כלומר להבחין בין מנין אדם למנין בהמה ולגבי בהמה קרי להו אדם וכן מה שכתוב בנינוה משתים עשרה רבוא אדם משום בהמה דכתיב בה ובהמה רבה ואע"ג דכתיב בקום עלינו אדם כבר דרשו בו במגלה י"א א' אדם ולא מלך ואע"ג דכתיב ואתן אדם תחתיך כבר דרשו בו בברכות ס"ב ב' אל תיקרי אדם אלא אדום ומה שאמרו ע"ז ג' א' בגוי העוסק בתורה כהנים ולויים וישראלים לא נאמר אלא האדם התם ריבוייא דקרא קא דריש אי נמי דבכל מקום ברכה מזכיר ישראל בפירוש וכשאינו מזכירו בפירוש אלא שמזכיר לשון אדם אף האומות בכלל אבל בשאר מקומות ישראל ולא גוי וכמו שאמרו במד' סיני רבה מה אקוב לא קבה אל בשעה שמצוה אותם על הברכות ועל הקללות על הברכות הוא מזכירן שנאמר אלה יעמדו לברך את העם על הקללה אינו מזכירן דכתיב אלה יעמדו על הקללה ואלו לקלל את העם לא אמר ובפרשת נגעים אדם כי יהיה בעור בשרו בני ישראל לא נאמר אלא אדם ומכל מקום במגע ובמשא מטמאין שלא מיעטם אלא מטומאת אהל שהרי במגע נאמר כל הנוגע בחלל אי זה שיהיה ואע"פ שאפשר לפרשו בישראל ואי משום דכתיב ולא נפקד ממנו איש פירושו שלא נפקד אחד מהם לעבירה מכל מקום סתמא כתיב ואע"ג דכתיב ביה או בעצם אדם כבר דרשו בספרי במדבר לאבר מן החי ומאי דכתיב לכל נפש אדם פירושו להוציא בהמה:

אחר שכן מה שאמרו אהלות פי"ח מ"ז מדורות הגוים טמאים מפני שהנשים קוברות שם את נפליהן אין הלכה כן או שמא מחשש מגע נגעו בה לפעמים שהם מתגלים שאין דרך לחפור בנפלים אלא חפירה מועטת ומה שאמרו במועד קטן רמז לציון מן התורה מנין דכתיב וראה עצם אדם וההוא בגוג ומגוג כתיב אלמא אומות העולם מטמאין באהל דהא ציון כל עצמו אינו אלא מטומאת אהל איפשר שבאותו זמן מציינין על הכל כדי לרבות בטהרה ואחרוני הרבנים חולקין לפסוק דקברי גוים מטמאין באהל ושלא כשמועה זו [אלא] כזו של מדורות הגוים דקאמר לה רשב"ג ומכלל כל מקום ששנה רבן גמליאל כו' ומזו של ציון ואין הדברים נראין שהרי אמרו במציעא פרק המקבל קי"ד א' ר' אבהו אשכחיה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות של גוים אמר ליה ולאו כהן הוא מר אמר ליה לא גמרת סדר טהרות דהא אמר ר' שמעון בן יוחאי קברי גוים אין מטמאין באהל ואע"פ שהם דוחקין בפירושה שסומך היה על ארונות שיש בהם פותח טפח ועל הדרך שמצינו כשקברו לר' עקיבא שאמר להם צדיקים אין מטמאין וזה שהשיבו אינו אלא דחוי בעלמא וכן שסומך היה על שמהרוגי מלכות היה ומת מצוה היה אלא מכל מקום הדברים דחוקים שאם כן היאך פירש טעמו מדר' שמעון בן יוחאי ועוד היאך היה פורץ גדרן של חכמים שגזרו רוב ארונות אטו מיעוטן אלא ודאי אדם למעוטי גוים וכן מצינו בכריתות ו' ב' הסך את הגוי בשמן המשחה פטור שנאמר על בשר אדם לא ייסך ואין אומות העולם קרויין אדם וכן הלכה כמו שיתבאר במקומו הא במגע ומשא מיהא מטמו ומה שאמרו באחרון של נדה ס"ט ב' נכרי שמת טהור מלטמא במשא כבר פירשוה שם באבן מוסמא והרבה טרחו בחדושין אחר שהגוים מטמאין במשא היאך היה שמשון הורג בפלשתים והרי נזיר מוזהר על הטומאה וזו אינה שאלה שהרי נזיר שמשון מותר ליטמא למתים כמו שיתבאר במקומו אלא שחזרו ושאלו בפנחס היאך הרג זמרי וכזבי והרי כאן טומאת אהל ומגע ואינה שאלה שבמקום שיש בו חלול כזה אין לאו של טומאה שיש לו תקון עומד בפניו:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק החמשי והוא שאמר כהן הדיוט לא ישא את האילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ר' יודה אומר אף מי שיש לו אשה ובנים לא ישא את האילונית שהיא זונה האמורה בתורה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות אמר הר"ם אין הפרש בין כהן לישראל במצות פריה ורביה ולזה אינו מותר לישראל ולא לכהן ולוי לישא אילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ואמנם פרט הנה כהן הדיוט להשמיענו מחלוקת ר' יהודה אשר לא יתירה בשום פנים ובבעילת זנות היא שתבעול בעילה שהיא בכרת או במלקות דאורייתא או בעשה דאורייתא בין באונס בין ברצון כמו שקדם בזה הפרק נעשית זונה אולם ישראל כאשר בא על שאינה אשת איש ולא משאר עריות ולא מחייבי לאוין לא עשאה זונה ואין הלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו מצד אחר אשה הראויה לקיים ממנה מצות פריה ורביה או בנים שכבר קיים בהם מצות פריה ורביה ופירשו בגמרא שאף ישראל כן שהרי פריה ורביה מצוה לכל היא אלא מתוך שר' יהודה אוסרה לכהן אפילו הדיוט אף ביש לו אשה ובנים נקט לה לרבנן הכי והוא שאמר ר' יהודה אומר אע"פ שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית שהרי תחלתה ביאת זנות היא הואיל ואינה ראויה לבנים וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת שהוחזקה ליבעל לפסול לה ואפילו לא נבעלו הואיל והוחזקו לכך ואפילו בפחותה מבת שלש שנים שאין שם זנות פסולות כמו שהתבאר למעלה ושנבעלה בעילת זנות ר"ל ישראלית שנבעלה לפסול לה:

זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: