מאירי על יבמות יב

הבערה בשבת אב מלאכה היא ודינה כשאר מלאכות להיות זדונה בסקילה בהתראה ובכרת בלא התראה ושגגתן בחטאת אם כן זה שיצאה מן הכלל ר"ל מכלל לא תעשה כל מלאכה ונתפרשה בפרט ר"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם לא ללאו יצאה ר"ל ללמד בה שאינה בסקילה וכרת אלא למלקות כשאר הלאוין אלא לחלק יצאת לומר שאם עשה הרבה מלאכות בהעלם אחד חייב קרבן על כל אחת ואחת בין באבות בין בתולדות אלא שעל אב ותולדה שלו אינו חייב אלא אחת כמו שביארנו במקומו:

כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ וכל שהיא חובת קרקע או פירותיו אינה נוהגת בחוצה לארץ אלא אם כן כתוב בה מושבות לרבות כל מקום שהם יושבים אלא שיש בקצת דברים אלו תנאים כבר ביארנום בראשון של קדושין כ"ט א' אחר שכן שבת הואיל והיא חובת הגוף לא הוצרך לכתוב בה מושבות אם כן למה נאמר בהבערה בכל מושבותיכם להקישו עם אותו שנאמר בפרשת רוצחים והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בית דין אף מושבות האמור כאן בית דין ואומר להם לא תבערו ללמד שאין מיתת בית דין דוחה שבת שמא תאמר מה הוצרכנו לכך מפני שהיינו למדים מקל וחומר להתיר ומה עבודה שדוחה שבת מיתת בית דין דוחה אותה שאם היה כהן רוצח ורוצה לעבוד מורידין אותו לידון שבת שנדחה מפני עבודה כמו שביארנו אינו דין שתהא מיתת בית דין דוחתו בא ולימד מכאן שאין מיתת בית דין דוחה שבת: