מאירי על תמיד ס

המשנה השניה מי שזכה בתמיד ר"ל בשחיטתו מושכו לבית המטבחים ואותם שזכו באיברים הולכין אחריו והתבאר ביומא ששוהין מלשחטה עד שפותחין שער הגדול שבהיכל ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד וביאר אחר כן בבית המטבחים זה שבצפון העזרה היה ושהיו בו שמנה עמודים ננסים ר"ל קצרים ורבעים של ארז על גביהן ר"ל אדנים של ארז שהעמודים תקועים בהם ואנקליות של ברזל קבועות בהם לתלות בהם בהמת הקרבן ולהפשיטה ומניחין את האיברים ומדיחין את הקרבים על שלחנות של שיש שבין העמודים כמו שביארנו ענינם בשקלים ושוחט הזוכה והשני לו מקבל את הדם ומוליכו וזורקו והשלישי שזכה בדישון המזבח הפנימי והרביעי שזכה בדישון המנורה והטבת נרותיה מקדימין קודם שחיטת התמיד ליכנס וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות הטני דומה לתרקב של זהב פי' דומה בשיעורו לתרקב אלא שמחזיק קבים וחצי לבד והיה של זהב והכוז דומה לקיתון גדול של זהב כלומר דומה לקיתון גדול והוא של זהב ושני מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון פי' שפתח זה שהיו שני אלו באים לפתחו היו באים שני מנעולים אחד בתחתית הדלת עד שהיה הבא לפתוח את זו צריך להשפיל ידו עד אצילי ידיו והוא אמת השחי שעד הפרק הנקרא קולד"י קרוי אמה סתם ועד השחי אמת השחי ואחד באמצע הדלת כשאר המנעולים שהיה פותחו לאלתר בלא שום הושטת יד ובא עכשו לבאר באי זה פתח היו השני מנעולים אלו ואמר ששני פשיפשין ר"ל פתחים קטנים היו בשער הגדול שבהיכל אחד בצפון ואחד בדרום ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו מפורש על ידי יחזקאל השער הזה סגור יהיה וכו' ואותו שבצפון שהיו בו שני מנעולים אלו ואמר שכשנפתח אותו הפשיפש אין נכנסין ממנו לאויר ההיכל אלא בחלל שבין שני כותלים הנקרא תא כלומר מבוא ויש פתח מאותו התא לאויר ההיכל ונכנס ממנה להיכל ופותח השער הגדול שבהיכל שהוא נעול מבפנים ומעביר את הנגר ואת הפותחת ופותחו ובאותה שעה ר"ל שעת פתיחת דלתות והיכל היה הזוכה לשחוט שוחט את התמיד. כך שנינו במשנה זו לא היה השוחט שוחט עד שיהיה שומע קול שער הגדול שנפתח ובא להודיע אחר כן דרך גלגול שמיריחו היו שומעים קול השער הגדול כשנפתח וכן היו שומעין קול המגריפה והוא אחד מכלי השיר עשוי בצורת מגריפה וכמו שאמרו בערכין מגריפה היתה במקדש ועשרה נקבים היו בה וכל אחד שבנקבים מוציא מיני זמר וכן היו שומעין קול מוכני של עץ שעשה בן קטין לכיור וקול גביני כרוז שהיה מכריז קודם עלות השחר עמדו הכהנים מעבודתכם ולויים לדכנכם וישראלים למעמדכם וכן היו שומעין קול השיר והחליל וקול כהן גדול ביום הכפרים וכן מיריחו היו מריחין מריח פטום הקטורת ואמר ר' אלעזר בן דלגאי עזים היו לבית אבא בכפר מגואי והיו מתעטשות מריח הקטורת ואמר אחר כן שכשנפתח השער הגדול נכנס אותו שזכה בדשון המזבח הפנימי ונוטל את השני ומניחו לפניו וחופן בידו האפר והפחם ונותן לתוכן ובאחרונה מכבד את השאר ונותן לתוכו ומניחו בהיכל ויוצא ואותו שזכה בדשון המנורה נכנס עם הכלי שהזכרנו הנקרא כוז ואם מצא שני נרות המזרחיים דולקים וכו' וצריך שתדע שמשנה זו שנוייה על דעת האומר שמזרח ומערב היו הנרות עומדות וכלם פיותיהם לצד קדשי הקדשים והשני למזרחי הוא קרוי נר מערבי שהרי כלן מערביות בהקש לראשונה ומפני שאין מעבירין על המצות קורים לשניה מערבית שבשעה שהוא נכנס פוגע במזרחית תחלה ואחר בשני לו שהוא נקרא מערבי ונותנין לו דין מערבי להיות קרוי לפני י"י ולקיים בו נר תמיד שאלו לא היה הראשון דולק לא היה השני לו קרוי מערבי שהרי אינו מערבי אלא בהקש לראשון ונמצא שהראשון שהוא המזרחי הגמור לא היה דולק מצד עצמו ולמצותו אלא ליעשות שני לו מערבי והשני דולק למצותו משום נר תמיד וכשמצאן דולקים כראוי לפי רגילות הנס מדשן את השאר ר"ל שמסיר השמן והפתילה ונותן בכוז אחר שכבו ומקנח הנר ונותן בה פתילה ושמן במדה הראויה שהיא חצי לוג וחוזר ומדליקן מאלו השנים הדולקים ומניח את שלו במקומן ומתקנן ואינו צריך לחדש פתילה אלא שמוסיף שמן כשיעור הראוי ואם אירע בשני אלו שמצאם כבים ואחרות דולקות מדשן את שתי אלו ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ר"ל את שכבו מהן ואת שלא כבו מתקנן ואם כלן דולקות הוא הדין שמתקן את שני אלו תחלה ואחר כך השאר ואם כלם כבות מדליק את שני אלו ממזבח החיצון ולא ממזבח הפנימי ולא מבין הכירים כן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ גדולי המחברים סוברים שכל שכבה נר מערבי אפילו היו האחרים דולקים אינו מדליקו אלא ממזבח העולה ולא מחברותיה כלל אבל שאר הנרות כל שכבה מהם מדליקו מחברותיה ואם כן זה שאמרו מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים פי' שכבו כלם או רובם ומדליקין את המערבי מן המזבח החיצון והשאר ממנו או זו מזו וזהו מן הדולקים ואין הלשון מתישב יפה וכן יש מפרשים שאף אותם שנמצאו דולקות צריכות דשון גמור בכל בקר ומה שנאמר כאן מניח את אלו במקומן פירושו עד שידשן את השאר וכן יש בה פירושים אחרים וכבר כתבנום בשני של שבת ובמסכת יומא ביארנו שהנרות אינו מטיבן כאחד אלא בשעה זו מטיב חמש נרות הראשונות ומניח הכוז במעלה השניה מאותן שלש מעלות הנזכרות בסמוך ואחר כך יוצא לו ועובדים עד שיקטירו את הקטרת ואחר כך חוזר זה ומטיב את השתים הנשארות ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא ומשליך מה שבכוז אצל המזבח עם דשון המזבח הפנימי ועם הרמת דשן המזבח החיצון על הדרך שביארנו ומתוך כך יש מפרשים משנתנו על ענין זה כלומר שאם מצא שני המזרחיים דולקים מניחם ומדשן את השאר עד שיחזור שניה וידשן אלו השנים ואם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ועוד שלשה מן אחרים כדי שיהו חמש מדושנות ויוצא ואחר כך חוזר ומטיב את השאר ר"ל השנים הנשארים וכן עקר ואף גדולי המחברים נראה שפירשוה כן בפירושי המשנה ואמר אחר כן שאבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה עומד הכהן ומטיב את הנרות וזה שהמנורה היה גבהה י"ח טפחים שהם שלש אמות ונמצא שהיה כגובה אדם בינוני ומתוך כך הוא צריך להיות לו שם מקום גבוה מעט ואחר כך אמר שהניח את הכוז על מעלה שניה ויצא עד שיחזור להיטיב את השנים על הדרך שיתבאר למטה ונמצא דשון המזבח הפנימי והטבת חמש נרות בשעת שחיטת התמיד ומתוך כך הוא חוזר עכשו בענין התמיד כמו שיתבאר בסמוך לזה בפרק רביעי:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק רביעי בעזרת הצור:

והוא נמשך גם כן לסדר עבודות והוא שאמר לא היו כופתים את הטלה ופרשו בגמ' הטעם כדי שלא יחקו את המינין שעושין כן בקרבנותיהם אלא שמעקידים אותו ופרשו בגמ' עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם ע"ה ואותם שזכו באיברים אוחזים בו וכך היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב והשוחט עומד במזרח ופניו למערב ותמיד של שחר היה נשחט על קרן צפוני מערבי ר"ל כנגד צפוני מערבי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת שניה מאותן הטבעות שהתקין יוחנן כהן גדול במקום השחיטה שש מערכות קבועים בקרקע לאסור רגלי הבהמה וידיה בשעת השחיטה אחר שלא היו כופתין אותו כמו שביארנו ושל בין הערבים היה נשחט כנגד צפוני מזרחי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת השניה ופרשו בגמ' הטעם כדי שתהא השחיטה בכל פעם לנכח השמש שנאמר שנים ליום כנגד היום כלומר הוראה שאנו משפילים ענינו ומכניעים אותו ובלתי מיחסים לו שום ממשלה שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן את הדם למזרחה צפונה ולקרן מערבית דרומית למערבה דרומה שדם העולה טעון שתי מתנות שהם ארבע ר"ל נתינת הדם על שתי הקרנות באלכסון ואותם שני קרנות הם מזרחית צפונית ומערבית דרומית ושירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי והזוכים באיברים מפשיטים ומנתחים ולא הי' שובר בו את הרגל אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה ומפשיט ויורד עד שמגיע לחזה הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו למי שזכה בו וחותך את הראש ונותנו למי שזכה בו וחותך את הכרעים ונותנם למי שזכה בהם מרק את ההפשט ר"ל גמר את ההפשט והוא שלוח כל העור קרע את הלב והוציא את דמו חתך את הידים ונותנם למי שזכה בהם עלה לרגל הימני חותכה ונותנה למי שזכה בה ושני ביציו עמה וקורע את הבהמה עד שהיא עומדת גלויה לפניו ר"ל שהמעים והקרבים גלויים לפניו ונוטל הפדר ונתנו על שחיטת הראש מלמעלה נוטל את הקרבים ונותנן למי שזכה בהן להדיחן וכן הכרס והולך ומדיחן בבית המדיחים שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והכרס מדיחין אותו בבית המדיחין כל צרכו והקרבים מדיחין אותם שלשה פעמים במיעוטה כלומר לפחות אלא שאפשר להוסיף בכל מה שירצה והדחתם על שלחנות של שיש שבין העמודים וכמו ששנינו י"ג שלחנות היו במקדש שמנה של בית המטבחים שעליהם מדיחין את הקרבים ושנים במערבו של כבש אחד של כסף ואחד של שיש ואותו של שיש נותנין עליו את האיברים ואותו של כסף נותנין עליו כלי שרת ושנים באולם מבפנים אחד של כסף שנותנין עליו את הלחם בכניסתו ואחד של זהב שנותנין עליו ביציאתו הואיל ובעודו בפנים עומד על של זהב שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב בפנים שעליו עומד לחם הפנים תמיד ושאלו בגמ' אף לאיברים ושאר הבשר מפני מה לא עשאום של זהב או של כסף הואיל ואין עניות במקום עשירות ותירצו מפני שמרתיח כלומר שהוא חם וממהר להוציא הבשר נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיז את הכבד ממקומו נקב את החזה ונותנו למי שזכה בו עלה לדופן הימיני חותך ויורד מן השדרה ולא יגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות חותכה ונותנה למי שזכה בה והכבד תלוי בה ובא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן ונותנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלויים בה בא לו לדופן השמאלי הניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה וכך היה מניח בחברתה נמצא מניח בשתיהן ר"ל בשתי הדפנות שתים מלמעלה ושתים מלמטה ארבע צלעות לכל אחת מהן חתכה ונתנה למי שזכה בה והשדרה עם הטחול תלויה בה והיא היתה הגדולה אלא שלאותה של ימין קורין גדולה מפני שהכבד תלוי בה ובא לו לעוקץ חתכו ונתנו למי שזכה בו והאליה ואצבע הכבד והכבד ושתי כליות עמו נטל רגל השמאלית חתכה ונתנה למי שזכה בה נמצאו כולם עומדים בשורה והאיברים בידם ועל הדרך הזה מנתחין באיברי כל עולת בהמה וכן בהפשט אלא שבעולת שור מפשיטו בלא תליה כמו שיתבאר במקומו:

זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא: