מאירי על תענית סא

המשנה התשיעית לא היו ימים טובים וכו' כונת המשנה לבאר שאין להתיאש לרוב הצרות אבל כל אשר יענו אותנו כן נרבה בהיות י"י אתנו בלכתנו בדרכיו ואמר שהיו נוהגים לשמוח שמחה יתירה יתר מכל שאר הימים טובים באלו שני הימים והם ט"ו באב ויום הכפרים ופי' הטעם בגמ' ביום הכפרים מפני שהוא יום מחילה וסליחה ויום שנתנו בו לוחות אחרונות שהוא בי"ז בתמוז שכלו בו מ' ראשונים ירד ושבר את הלוחות ובי"ח בו טחן את העגל ובי"ט עלה ונשתהא פ' יום מ' לתפלה ומ' ללוחות אחרונות חשוב י"ב של תמוז שהרי נתעבר ול' מאב וכ"ט של אלול וט' של תשרי הרי שכלו פ' בסוף ט' של תשרי ומחרתו ירד ונתן את הלוחות ובט"ו באב פירשו בו שכלתה גזרת מתי מדבר שבכל ערב ט' באב היה משה רבינו מעביר כרוז צאו לחפר צאו לחפר והיו יוצאין וחופרים וכל אחד ישן בקברו בליל ט' באב למחר היה כרוז יוצא יבדלו החיים מן המתים היו מוצאים עצמם חסרים ט"ו אלף ופרוטרוט שנה אחרונה מצאו עצמן כלם חיים כסבורים שמא טעינו בקבוע החדש חזרו לשם בכל לילה ולילה עד ט"ו שראו הלבנה במלואה והכירו שבטלה הגזרה ועשאוהו יום טוב ופירשו בדרש שעד כאן לא היה הדבור מתיחד למשה כל כך והוא שתמצא שמתחלת אלה הדברים עד פסוק ויהי כאשר תמו כל הגוי לא נזכר לשון דבור למשה אלא ויאמר י"י אלי וכאן נאמר ויהי כאשר תמו וכו' וידבר י"י אליו ופירשו בה עוד שהוא יום שבו הותרו שבטים לבא זה בזה מצד מה שדרשו זה הדבר וכו' דבר זה שלא להנשא יורשות ממטה למטה לא יהא נוהג אלא בדור זה וכן פירשו בו עוד יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכן פירשו בו עוד יום שבטלו פרדסאות שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל וכן דרשו בו יום שנתנו בו הרוגי ביתר לקבורה והתבאר בתלמוד המערב שעמד המצור על העיר ז' שנים ולא היו יכולים לקבור המתים ובט"ו באב עברה הצרה וקברום ועשאוהו יום טוב ותקנו הטוב והמטיב בברכת המזון וכן דרשו בו יום שבו היו פוסקין מלכרות עצים למערכה מפני שכבר תשש כחה של חמה ואין העצים מתיבשין יפה ובתלמוד המערב פירשו שכל עץ הנקצץ עד כאן אינו מתליע וכל עץ שיש בו תולעת פסול למזבח ויש מעלה אחרת ליום זה שאף הוא יום שנתן לשיעור התלמידים להיות מתחילים ללמוד בלילות ועליו אמרו דלא מוסיף יסיף:

ואמר שמרוב שמחתם היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ויוצאות בכלי לבן שאולים אפילו אותן שהיו להן משלהן היו שואלות ולובשות שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונים טבילה שלא לבייש אותן שכליהם צריכים טבילה מחמת טומאה ואפילו היו מקופלין ומונחין בקופסא ובתלמוד המערב פירשו בו טעם אחר והוא שתמהו ושאלו מונחים הם בקופצא ואת אמר צריכים טבילה אלא מתוך שהיא מטבילתן היא משאילתן כלומר שהטבילה גורמת שלא לחוס עליהן עד שתמנע מלהשאילן ועל הדרך שאמרו במסכת חולין בטלית טבולת יום מגו דלא חס עלה ואטבלה קרע לה לרובה ומי שאין לו אשה הולך ובורר ופי' בגמ' שכלן צווחות כפי מה שמרגישות בעצמן יפפיות שבהן אומרות תנו עיניכם ביופי שאין אשה אלא ליופי מיוחסות שבהן אומרות תנו עיניכם במשפחה שאין אשה אלא לבנים מכוערות שבהן אומרות קחו מקחם לשם שמים ואם היו מתרצין זה לזה מודיעים לקרוביהם אחר שחזרו ומתרצים ומתארסים וכן הוא אומר צאנה וראנה וכו' כלומר שב אל דבור המיוחסות שלא נתכונה אמו של שלמה למלכות אלא לתורה ולחכמה והוא שאמר ביום חתונתו זו תורה כלומר שכונת זווגה לא היתה אלא להעמיד בנים הגונים ולגדלם לעבודת השם והיא השמחה האמתית כמאמר גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו:

וזהו שיעור מה שראינו לכללו בדיני זאת המסכתא דרך קצרה כמו שיעדנו יבא אחריה מה שיראה לכללו בדיני מסכת מגלה על הדרך הזה בעזרת הצור ובישועתו אמן ואמן.