מאירי על תענית נד

אנשי מעמד אלו שהזכרנו מתענים ד' תעניות רצופים בשבת שלהם יום ב' וג' ד' ה' ומאריכים בתפלות אבל בראשון ובששי לא היו מתענים בששי מפני כבוד השבת שלא יכנס בו מעונה ובראשון פי' בגמ' מפני הנצרים ונראה לי בפירושו מפני הבבליים שהיו הם מתיראים מהם הרבה והוא קורא אותם נצרים על שם נבוכדנצר כמו שביארנו בפסוק נצרים באים מארץ מרחק וידוע שהצלם הגדול לעבודת השמש היה נעבד באותו זמן בבבל והיו עושים יום אד ביום א' שהוא ממשלתו של שמש כמו שידוע חל"ם כצנ"ש ראשי ימים וכבר פרשתי כיוצא בזה במה שאמרו בראשון של ע"ז ז' ב' נצרים לעולם אסור ומ"מ בתלמוד המערב פירשו בשניהם מפני כבוד השבת:

פרשת בראשית אין בה אלא ה' פסוקים ומ"מ היא גדולה מן הסמוכה לה וביארנו במשנה שהגדולה נקראת בשנים א"כ האיך עושים בקריאתה שהרי אמרו הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים וכן ידוע שאין משיירים בפרשה ולא משיירים בפחות מג' פסוקים פי' בה שהראשון קורא ג' וחוזר השני וקורא פסוק ג' שקרא הראשון והב' הנשארים ואע"פ שיש לחוש בנכנסים ויוצאים לטעות במה שאמרו אין משיירים בפרשה יותר מב' פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים שהנכנסים רואים השני קורא פסוק ג' יאמרו שהראשון לא קרא אלא השנים והיוצאים בשעה שהראשון קורא פסוק שלישי יאמרו שהבא אחריו לא יקרא אלא ב' כמו שיתבאר במסכת מגלה אעפ"כ היכא דלא אפשר שאני ונוח לנו לעשות כן משיפסוק פסוק אחד לשנים שלא התירו לפסוק את הפסוקים אלא לתינוקות של בית רבן הואיל והם עשויים להתלמד ובמסכת מגלה יתבאר ענין זה יותר:

המשנה השלישית כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שהמעמד בטל בהם ר"ל אריכות תפלתם ולדעת גדולי הרבנים אף קריאת התורה במעשה בראשית ואמר על זה כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה כך היא גרסתנו ופירושה כל יום שיש בו הלל אע"פ שאין שם מוסף כגון חנכה אין בו מעמד בשחרית שההלל שהוא בתפלת שחרית דוחה מעמד של שחרית אבל אינו דוחה מעמד שבשאר תפלות קרבן מוסף כגון ר"ח אין מעמד במנחה מפני שהיו מאריכים בתפלה המוסף וכ"ש במוסף עצמו דהשתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כ"ש ונמצא שאין שם מעמד אלא בנעילה שהרי הלל שבו דוחה מעמד של שחרית ואם היה יום מוסף בלא הלל היה בו מעמד שחרית:

קרבן עצים הוא שאמרו בירושלמי שקלים פ"ד ה"א שכשעלו מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכת דיר העצים עמדו קצת משפחות והתנדבו משל עצמן ומסרום לצבור וקרבו מהם קרבן צבור והתנו עמהם ועם נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהו הם מביאים ופי' בתלמוד המערב שבפרק זה שיהו מקריבים משלהם תחלה והיה להם זמן ידוע לצאת ליערים להביא עצים למערכה ומקריבים בו ביום עולת נדבה ונקרא קרבן עצים והיה להם כיום טוב ואסורים בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ואותו היום היו כלם טרודים בחבוב מצותם של אלו לצאת לקראתם לעת ערב ולכבדם בכל מיני כבוד ומתוך כך היה קרבן זה דוחה מעמד נעילה וגדולי הרבנים פי' קרבן עצים בדרך אחרת שאינה מתישבת כמו שכתבנו בפירושינו דברי ר' עקיבא ואמר לו בן עזאי כך היה שונה ר' יהושע קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה כלומר שהמוסף דוחה עצמו ושל נעילה וקרבן עצים דוחה של מנחה וחזר ר' עקיבא להיות שונה כבן עזאי ושאלו בגמ' מה בין זה לזה ולשטתנו על בן עזאי נאמרה ששאלו טעם על זה שהרי לכאורה נראין הדברים כדעת ראשון והשיב שהמוסף הוא מן התורה ואין צריך חזוק ומתוך כך אין מתבטל בשבילו אלא מעמד נעילה שאין תפלת נעילה מן התורה אבל קרבן עצים שאינו מן התורה צריך חזוק ורוצים אנו שיבטל מעמד המנחה שתפלת המנחה מן התורה או שהיא קבועה בכל יום כשל תורה כך היא הגירסא במשניות של ספרד ויש גורסים דברי ר' עקיבא ובן עזאי בהפך ובמה ששאלו לבן עזאי מה בין זה לזה פירושו מפני מה מוסף דוחה של מנחה וקרבן עצים אינו דוחה אלא של נעילה ותירץ הללו דברי תורה והללו דברי סופרים כלומר מוסף מן התורה ודוחה מנחה שהיא תורה וקרבן עצים מדברי סופרים ואינו דוחה אלא של סופרים וזהו נעילה ואין גורסים בה צריכה חזוק וראשון עקר וכן י"מ אותה בדרכים אחרים שאינם נראים וכבר כתבנום בפירושנו ואם לחשך אדם במשנה זו שבארנו בה שהמוסף דוחה מעמד של עצמו ואין בו קריאה במעשה בראשית ובמשנה שלפניה אמר שבשחרית ובמוסף היתה קריאה בספר תורה תירצו קצת מפרשים שמשנה זו אמורה במעמד של ירושלם אבל מה שנאמר בשלפניה נאמר במעמד שבכל עיר ועיר כמו שסדרנו למעלה ואותם שמתכנסים בעריהם לא היתה קריאה בטלה ומגדולי המפרשים פירשו שלא נאמרה דחיית מעמד לקריאת ספר תורה כלל אף בירושלם אלא להארכה יתירה של תפלה שהיו מאריכים בתפלה ובתחנונים והיו לפעמים יוצאים לרחובה של עיר וכמו שאמרו במסכת מגלה רחבה של עיר מאי קדושה אית בה הואיל ומתפללים שם בתעניות ומעמדות וי"מ שזו שאמרו בשלפניה שבמוסף קורים לא מוסף דוקא אלא בתפלה שהיו מוסיפים לשיטתם אנשי מעמד בכל יום בין שחרית למנחה כמו שכתבנו למעלה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו במשנה ומ"מ צריך שתדע שזה שאמרו בקרבן עצים שדוחה מעמד פירושו כשהוא משמרתם ומעמדם של מביאי עצים שהוא י"ט שלהם אבל אין אנשי מעמד מבטלים מעמדם בשביל קרבן עצים של מעמד אחר וכן כתבוה גדולי המפרשים ואע"פ שדברים ברורים הם יש ראיה ממה שאמר ר' אלעזר בר' צדוק פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו אלמא שאם לא היה י"ט שלהם היו מתענים וכן הדין לאנשי מעמד שאין מבטלים מעמדם:

המשנה הרביעית זמן עצי הכהנים והעם וכו' כונת המשנה לבאר זמנים שהוקבעו על המשפחות מתורת נדבת קדומיהם להביא עצים למערכה ואמר על זה שהיה עקרן כהנים ומקצת ישראלים מתערבין עמהם והם היו ידועים גם כן ומפני זה היו קורין להם זמן עצי הכהנים והעם והיו ט' זמנים לח' משפחות ונמצא שמשפחה אחת שבהן היתה מביאה ב' פעמים והוא שאמר למטה בא' בטבת שבו בני פרעוש שניה והענין הוא שכך היתה הנדבה הקדומה וקבעום ימים טובים לעצמם לזכרון נדבתם הקדומה ועכשו מפרש הזמנים והמשפחות ואמר שבא' בניסן היו הולכים לעצים בני ארח בן יהודה עד כ' בתמוז ולא נשתוה זמן שבין זה לזה אלא אלו הולכים זמן מועט ואלו הולכים זמן מרובה על הדרך שהיתה נדבת קדומיהם מתחלה ועמהם כהנים לויים וישראלים ר"ל שעם משפחה זו ר"ל של בני זיתוא היו מתלקטים כהנים ולויים וישראלים אפילו מאותן שלא היו ידועים שיהיו מתמנים על כך וכן היו מתערבים עמהם כל מי שטעה בשבטו שלא היה מכיר מאיזו משפחה של מקריבי עצים הוא ונראה שבני משפחה זו היו מעטין והיו מתלקטין אלו עמהם וכן היו מתערבים עמהם בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ופי' ענינם בגמ' שהיתה משפחה אחת נכבדת בזמן בית ראשון פי' שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא להביא בכורים לירושלם והושיבו גייסות על הדרכים למחות בהן מה היו עושים בני משפחה זו היו מביאים בכורים ומחפין אותם בקציעות ר"ל תאנים יבשים והיו מביאים העלי על כתפיהם כאלו היו רוצים לכתוש הקציעות לעשות מהן דבלה עד שהיו עוברים מהם ומביאים אותם לירושלם ובניהם של אלו התנדבו בזמן בית שני להביא עצים למערכה והיו מתערבים עם בני זתוא בכ' באלול וכו' ואע"פ שאמרו שמט"ו באב ואילך לא היו כורתים עצים למערכה אפשר שנלקטו מקודם ט"ו באב ולא היו מביאים אותן עד זמן הקבוע להם:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה החמשית באחד בטבת לא היה בו מעמד כלל שהרי היה בו הלל ונדחה של שחרית והיה בו מוסף ונדחה של מוסף ושל נעילה והיה בו קרבן עצים ונדחה של מנחה:

זהו ביאור המשנה ובגמרא שאלו מפני מה לא אמרו כן על א' בניסן והשיבו שבא' בטבת יש בו הלל של חנכה שהוא תקנה גמורה על דרך שאמרו בערבה חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא והוא כשל תורה מתורת לא תסור אבל ר"ח אינו אלא מנהג שמא תאמר אחר שכן האיך אנו מברכים עליו והיה לנו לקרות שלא בברכה תדע שדבר זה מבולבל ביד מפרשים מהם שאמרו שאין מברכים עליו אפילו צבור ויש שאמרו שהצבור מברכים עליו ואין הענין כן דומה לערבה שערבה לא היה מנהג קבוע לכל אלא שהנביאים הנהיגו כן לעצמם אבל הלל של ר"ח מנהג קבוע לכל בבבל כדי שיתפרסם הדבר לכל שהוא ר"ח ורב שהיה סבור להפסיקם מפני שבארץ ישראל לא היו נוהגים לקרותו וחשב עליהם שיהו סוברים שהוא טעון שירה כיום המקדש באסור מלאכה וכיון שראה שמדלגים היו הכיר שדרך מנהג היה שאלו דרך חיוב היו קורים אותו שלם כיום ראשון של פסח ומה שאמרו כאן דרך דיוק הלל דר"ח לאו דאוריתא הוא הדין לששת ימי הפסח אלא הואיל ואתאן עלה גבי ר"ח נקיט ליה ראש חדש אלא שמ"מ יש בהם חלוק שבששת ימי הפסח קורים אותו בכל מקום הואיל ואסורים במלאכה אף ימי חול המועד מדברי סופרים ושמא תאמר והלא בנסח הברכה היה לו להכיר מתחלה שאין קורים אותו אלא בדלוג שהיו מברכים לקרא אין זה כלום שעל כל פנים אף כשהיו קורין אותו שלם היו מברכים לקרות אלא שבדורות האחרונים נתקן הבדל זה כדי להבחין ולא עוד אלא שי"מ לגמור כמו לקרות כדרך וותיקין גומרין אותה שפירושו קורים אותה ואין דבריהם נראין שאף זו פירושה היו קורים אותה בדרך שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה מ"מ דוקא בצבור הא יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר בברכה ויש אומרים שהיחיד לא יתחיל כלל אף שלא בברכה ואם התחיל יגמור שלא בברכה ויש שאמרו שהיחיד מתחיל וגומר ולא אמרו יחיד לא יתחיל אלא ביחיד שאירע לו נס שלא תקנו לומר הלל על גאלת הצרה אלא לצבור אבל יחיד בר"ח הלל של צבור הוא וקורא ומברך וכבר הארכנו בזה במסכת ברכות בפרק היה קורא:

המשנה הששית חמשה דברים ארעו לאבותינו וכו' כונת המשנה לבאר שאע"פ שעקר גזרת התענית בשני הימים האלו ר"ל י"ז בתמוז וט' באב הוא מצד מה שאירע בהן מחורבן הבית מ"מ ראוי להוסיף בהתעוררות מהכפל הצרות ההם ומפני זה ראה למנות כל הדברים שארעו בהם מהם שנודע ענינם מצד הקבלה ומהם שנודע ענינם מצד המקראות ואמר על זה שבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות שהרי בו' בסיון נתנה התורה,,, ר"ל שהבקיעו חומותיה וזה היה בבית שני אבל בבית ראשון הרי הכתוב מפורש שבט' בתמוז נבקעה ושרף אפסטמוס את התורה אחד משרי יונים היה והעמיד אפסטמוס זה צלם בהיכל ובבית שני נאמר וי"מ על צלמו של מנשה ובבית ראשון ובתלמוד המערב נחלקו בזה ודבר לנו יצא לנו בגמרא ממה שנאמר ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם כלומר יום שהוסר התמיד ביום הדומה לו ניתן בהיכל שקוץ שומם ר"ל צלם של ע"ז בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ שהרי כתוב בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן והוא היה סימן שילכו והלכו להם בעשרים באייר וכתיב ויסעו מהר י"י דרך שלשת ימים ודרשו בו שסרו מאחרי י"י שכל אלו הג' ימים שאלו בשר וכעס עליהם ונמצאו ג' ימים כ' באייר וכ"א בו וכ"ב בו נמצא שעברו מאייר כ"ב ימים כשאמר להם הב"ה שיתן להם בשר חדש ר"ל כ"ט יום שהוא חדש ונמצאו ז' ימים שנשארו מאייר שהוא חסר וכ"ב מסיון לתשלום חדש של בשר נמצא חדש של בשר כלה בכ"ב בסיון ותכף לזה נסגרה מרים ז' הרי כ"ט של סיון ובו ביום שלח מרגלים ונתעכבו מ' יום והיה מקובל על ידם על תמוז של אותה שנה שנתעבר והיה מל' יום וחשוב ב' ימים של סיון שהוא מלא ול' של תמוז וח' של אב הרי מ' יום כלו בסוף ח' של אב שהוא ליל ט' באב ואותה הלילה צעקו ובכו בכייה של חנם והוקבעה להם לדורות שנגזר על כל אותו הדור שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ואע"פ שכתוב אחד אומר בשבעה לחדש וכתוב אחד אומר בעשר לחדש כך היה שבז' נכנסו להיכל ואכלו ושתו בו ז' וח' ורוב תשיעי ובתשיעי בנטות צללי ערב הציתו בו את האור והיה הולך ודולק כל עשירי ואע"פ שעקר הדליקה היה בעשירי מ"מ יום התחלת הפורענות ראוי למנות יותר לקבוע בו הצום ובשניה פי' נודע להם מצד הקבלה ועל דרך מה שאמרו מגלגלין זכות וכו' נלכדה ביתר וכו' אף זו לפי הקבלה וכן נחרשה העיר פי' עיר ציון:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה השביעית משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' כונת המשנה לבאר עניני ט' באב ואמר שמשנכנס אב ממעטין בשמחה שאם אירע לו שמחת נישואין ממעט בשמחת החופה ואין צריך לומר בשמחת מריעות וכ"ש בשאר שמחות של רשות ובמסכת יבמות מ"ג א' פירשוה שממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ומלנטוע מלארס ומלינשא ופירשוה בבנין ונטיעה של שמחה ובסעודת אירוסין הא לארס מותר אף בט' באב מחשש שמא יקדמנו אחר ובגמרא פירשו שכמו שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר ואין לאסור מכאן אכילת בשר וממה שאמרו אין שמחה אלא בבשר שמ"מ שמחת אכילה בלא בשר ליכא אבל אכילת בשר בלא שמחה איכא ואף מי שקבל עליו כך מותר בתבשיל כדרך שביארנו בנדרים שבת שחל ט' באב להיות בתוכה ר"ל שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורים לספר ולכבס כל אותה שבוע ובחמשי מותרים כלומר אם חל ט' באב בששי שהרי באותו זמן היו מקדשים על פי הראיה ולא היו משגיחים שלא לקבוע פסח בבד"ו מותרים לכבס בה' שלפניו להניח בשבת הבאה הואיל ואין אחר ט' באב פנאי לכבס להניח בשבת וכן מותר לספר בחמשי:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שיצא לנו בגמרא עליה כך היא: