מאירי על תענית נב

מה שנאמר במשנה זו שבמנחה של תענית ומעמדות ויום הכפרים יש בו נשיאות כפים אין הלכה כן וכבר נחלקו בגמרא בענין זה והעולה בידינו משם הוא שתפלת שחרית ומוסף שאינן בשעה שהשכרות מצויה יש בהן נשיאות כפים אבל תפלת המנחה אין בה נשיאות כפים ולא סוף דבר שאין בו תענית שיש בו חשש שכרות אלא אף בימי תעניות הואיל ואחר אכילה היא באה ברוב הימים והוא זמן שכרות בחול יש לגזור בה אבל נעילה אע"פ שהיא באה אחר אכילה יש בה נשיאות כפים הואיל ואינה בכל יום ושהיא סמוך לחשיכה אין לגזור בה אלא שנהגו בנשיאות כפים במנחה של תענית שאין בו נעילה שמאחר שסמוך לשקיעת החמה מתפללים אותה יש לה דין נעילה אבל תענית שיש בו נעילה ונמצאת תפלת המנחה שבו מבעוד יום אין נושאין כפיהם במנחה נמצא שביום הכפרים ובתענית צבור אין נשיאות כפים במנחה שמאחר שיש שם נעילה דרך המנחה להתפלל מבעוד יום בשעה שהשכרות מצוי בה בחול אבל תענית שאין בו נעילה כד' הצומות נושאים כפיהם אף במנחה וכן נראה בז' של סוטה שאמר שם בזמן שהכהנים מברכים העם מה הן אומרים ברכו י"י מלאכיו במוספי דשבתא כלומר והוא לכל תפלת מוסף מה הם אומרים הנה ברכו את י"י כל עבדי י"י וכו' במנחתא דתעניתא מאי אמרי אם עונינו ענו בנו וכו' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ בנעילה דיום הכפרים מאי אמרי הנה כי כן יבורך גבר וודאי במנחת יום הכפרים אין ראוי לומר אותן הפסוקים המיועדים לתפלת המנחה שאין להם מקום אלא בתעניות של צרות ואלו היה נשיאות כפים ביום הכפרים במנחה היה מחלק בפסוקים בין מנחת שאר תעניות למנחה של יום הכפרים אלא שבודאי יום כפור אין בו נשיאות כפים במנחה והוא הדין לכל תענית שיש בו נעילה ומנחתא דתעניתא פירושו של ד' הצומות או קצת תעניות שאין מתקנים בהם תפלת נעילה כעין תעניות של עכשו ובשאלתות כתוב שנושאים כפיהם במנחה של יום הכפרים ואף קצת חכמי הדורות נסמכים בכך וראייתם ממה שאמרו סתם האידנא מאי טעמי פרסי כהני ידיהו במנחתא דתעניתא וכל תענית בכלל וכן שהיה לו לומר אלא האידנא מאי טעמא נהוג כר' מאיר אלא שלדעתם רב נחמן דאמר הלכה כר' יוסי לא חלק על המנהג אלא דלר' יוחנן המנהג מדר' מאיר ורב נחמן חלק עמו לומר שלא מדר' מאיר היא שאין הלכה כמותו אלא שהלכה כר' יוסי ואף הוא מודה במנחה הואיל וסמוך לשקיעת החמה היא ומ"מ אף ביום שיש בו נעילה כן ומ"מ סתם הדברים יום שיש בו נעילה מנחה שבו מבעוד יום היא ויש מכריעים שלא לאומרה ביום הכפרים שהמנחה שבו מבעוד יום אבל תענית צבור הואיל ומעייני במילי דמתא אע"פ שיש אחריה נעילה סמוך לשקיעת החמה היא וסוף הדברים אין ספק שמאחר שאף הנעילה קודם שקיעת החמה היא תפלת המנחה מבעוד יום הוא קרוי וכבר ידעת שבתלמוד המערב נחלקו בזמנה אם בנעילת שערי שמים והוא קרוב לצאת הכוכבים אם בנעילת שערי היכל והוא בהתחלת שקיעת החמה והלכה בנעילת שערי היכל מדקאמר הכא כיון דסמוך לשקיעת החמה היא כנעילה דמיא אלמא שנעילה עצמה כך דינה וכן שידוע שאין נשיאות כפים לתפלה של לילה ומ"מ גדולי המחברים כתבו שאם עלה במנחה של יום הכפרים אין מורידים אותו ונושא את כפיו הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות מחשש שמא יאמרו פסול הוא:

כל מה שכתבנו בענין נשיאות כפים יש לנו לדון כן לשליח צבור בהזכרת ברכת כהנים שהרי זו תלויה בזו:

לפי דרכנו למדת מתוך מה שכתבנו שהשכור אסור בנשיאות כפים ואע"פ שאין כאן מצוה בפירוש למדוה מן ההיקש שנאמר לשרתו ולברך בשמו מה כהן משרת אסור ביין אף כהן מברך אסור מכאן אמרו שכור והוא הדין לכל שתוי יין אסור לישא את כפיו ומ"מ אכילת ענבים אינה פוסלת בכך שהרי אף כהן משרת מותר בחרצן וכל זה אינו אלא מדברי סופרים וכדקאמר בסוגייא אסמכתא דרבנן היא ולקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן וכן במסכת שבת פ"ג ב' אמרו טומאת עבודה זרה דרבנן היא ולקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן ויש שואלים בה והלא ההיקש מי"ג מדות היא ותורה גמורה היא וגדולי המפרשים טרחו בשאלה זו שההקש הגמור הוא כשיצא לנו דין אחד של איסור וכיוצא בו בשני ענינים בכל אחד במקומו ואח"כ הוציאן כאחד וכגון זה מקישין מהם לאיזה ענין המפורש באחד מהם שלא נתפרש באחר הואיל ומ"מ עקר המצוה רמוזה במקום אחר אבל זה שבכאן עדין לא יצא לנו איסור יין לכהן מברך אלא מזו ואע"פ שנכתבו שניהם כאחד אין זה היקש גמור וכן פי' בה דברים אחרים שלא נתישבו לנו ואין דעתנו נוטה להם אלא שנראה שכל שהוא למד בי"ג מדות אינו קרוי מן התורה אלא כשנזכר בהדיא שהוא מן התורה כדרך שכתבו גדולי המחברים בשרשי מנין המצות ואע"פ שמצינו בהם בתלמוד שכתוב עליהן דאוריתא היא ואינו אלא דרבנן פירושם כעין דאוריתא כדרך חלו של מועד דאוריתא הלל דר"ח דאוריתא וכן הרבה:

בעל מום נושא את כפיו אלא שמ"מ במסכת מגלה פי' שאם היו מומים שבגלוי כגון שיש בידיו מומים וכיוצא בהם אינו נושא מפני שהעם מסתכלים בו:

המשנה השניה אלו הן מעמדות כו' כונת המשנה לבאר ענין משמרות ומעמדות ושאל על זה אלו הן מעמדות ומפרש בגמרא שהוא שואל שני דברים מה הן מעמדות ומה טעם נתקנו ומשיב תחלה על טעם תקנת המעמדות שהוא מפני שנאמר צו את בני ישראל ואמרת עליהם את קרבני לחמי וכו' והוא קרבן הנעשה בכל יום לשם כל הצבור והאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו לפיכך הוצרכנו למעמדות להיות עומדים על גבי הקרבן ואלו בקרבן יחיד לא הוצרכה שאם בחטאת ואשם הרי טעון סמיכה ווידוי ואם בעולות ושלמים אע"פ שאין טעונות וידוי סמיכה מיהא טעונות אלא לא הוצרכה אלא לקרבן צבור שאין בו סמיכה שמ"מ צריך שיעמדו שם זקנים לשם כל הצבור והרי הוא כאלו כלם לשם ששלוחו של אדם כמותו ואח"כ משיב על שאלת מה הן המעמדות ואמר שמתוך שאי אפשר לכל ישראל לעמוד עליו התקינו שיהיו זקנים ממונים לעמוד על גבי הקרבן לשם כל ישראל וכדי להסדיר הדברים הוא מזכיר תקנת המשמרות תחלה ואמר על זה התקינו נביאים הראשונים ר"ל שמואל ודוד כ"ד משמרות של כהנה ר"ל שחלקו את כל הכהנים לכ"ד משמרות שיהא כל משמר עובד את שבתו ותהא משמרה ראשונה מתחלת שבת ראשונה של ניסן ועובדת ז' ימים וכן כלם על סדר המשמרות עד שיכלו כ"ד שבועות ואח"כ חוזרים חלילה וכל משמר ומשמר היו חלוקים לז' בתי אבות כל בית אב עובד את יומו כמו שבארנו בפרק סדר תעניות ובכל בית אב ובית אב היו בהם כהנים לעבודה ולויים לשיר ולמדנו עכשו שעל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם ר"ל שהיו זקנים ממונים לעלות עם כל משמר מהם להיות עומדים על הקרבנות בשעת הקרבתם לשם כל ישראל והיו עומדים בעזרה עד שיקרבו קרבנות ואח"כ נכנסים לבית הכנסת ומתפללים:

כהנים לויים וישראלים כלומר נמצאו ג' כתות של ממונים והם כהנים לויים וישראלים כל אחד לענינו הוא שאמר בתלמוד המערב כהנים לעבודתם ולויים לשירם לזמרם וישראל למעמדם ויש מי שמפרש שאף באנשי המעמד היה בהם כהנים לויים וישראלים ואין הדברים נראין:

הגיע זמן משמרה לעלות פי' שהגיע זמן עבודתם שהכהנים היו מפוזרים בעריהם בכל ארץ ישראל וכלן היו יודעין מאיזו משמרה הם ואיזה שבת מגיע להם וכשהיו מגיעים לזמן שבתם היו עולים קודם שבתם בכדי שיהיו שם בתחלת שבתם ויעבדו עבודתם וכן הלויים וכן ישראל הממונים למעמד לאותו המשמר העולה ונמצאו כהנים לויים וישראלים עולים כשמגיע שבתם ואח"כ הוא אומר על ישראל שבאותו משמר שמתכנסים בעריהם בבית הכנסת וקורים במעשה בראשית וא"ת והרי אנו אומרים שהמעמד היה בירושלם ובעזרה היו עומדים והאיך אתה אומר שאין צריכין לעלות אלא שמתכנסין בעריהם כתבו גדולי המפרשים ששני מיני מעמדות היו כ"ד כתות שהיו עומדות בירושלם והם הם שעומדים על הקרבנות ומלבד אלו היו בסביבותיה של ארץ ישראל זקנים שהיו מתנדבים להתענות ולהתנהג כדין אנשי מעמד שבירושלם ואלו לא היו צריכים לעלות אלא שמתכנסים בעריהם וכו' ועקר הדברים שלא נאמר דבר זה אלא על אותם שהזקינו ביותר ואין יכולים לעלות מרוב זקנתם ואמר עליהם שלא היו מטריחים אותם לעלות ודי להם לקיים מעמד בשאר הזקינים ואלו הנשארים הואיל ונתמנה כבר למעמד מתכנסים בבית הכנסת שבעריהם אם הם רבים ומתפללים וקורים בתורה לתשלום מעמד הקרבנות וזהו שאמרו בתוספתא וישראל שבאותו משמר שאין יכולים לעלות לירושלם מתכנסים בעריהם וקורים במעשה בראשית ובטלים ממלאכתם כל אותה שבת וגדולי המחברים פירשוה באותם הרחוקים הרבה מירושלם וקריאתם במעשה בראשית שתי פרשיות בכל יום שבששת ימי השבוע ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים וכן כלם פרשה גדולה וכו' כלומר אותן השתי פרשיות שהיו קורים בכל יום הגדולה מהם היתה נקראת בשנים והקטנה ביחיד ששלשה היו קורים כדין כל קריאת חול ואם אירע בהם יום שיש בו קרבן מוסף שיש בו ארבעה קורים לא היה הרביעי קורא במעשה בראשית אלא בענין היום בשחרית ובמוסף וכו' פי' בגמ' כלומר קריאה זו שהיתה בספר תורה היתה בתפלת שחרית וכן במוסף אם אירע בהם יום שיש בו קרבן מוסף אבל בתפלת המנחה לא היו מוציאים ספר תורה אלא שהיו נכנסים וקורים ביחד פרשיות אלו על פה כאדם הקורא את שמע וכן בנעילה אבל יחיד לא שאין יחיד קורא על פה דברי תורה בצבור ואע"פ שכהן גדול קורא אך בעשור ביום הכפרים על פה זו אין הצבור מצווין בכך אבל קריאת מעמד לשם הצבור ובשליחותם היא וערב שבת במנחה לא היו נכנסין לקרות אפילו שבעל פה מפני כבוד השבת אלא שהיו מתפללים מנחה ויוצאים ומתעסקים בצרכי שבת ולפי דרכך למדת שאף ביום שאין בו תענית היה שם מעמד שהרי ערב שבת לא היו מתענים ובמנחה לא היו נכנסים הא בשחרית היו נכנסים וקורים ואין קריאה בלא מעמד אלמא מעמד היה שם כמו שבארנו במשנה ראשונה וכן אתה למד כך ממה שאמרו בראשון וכו' בששי וכו':

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא: