מאירי על תענית נ

הלוקח אילן מחבירו לקוץ אינו עוקרו משורש אלא מגביהו מן הקרקע טפח ר"ל שמניח טפח כלפי קרקע שיהא גזעו מחליף בתולת השקמה בן טפחים סדן השקמה והוא הזקן שבה ג' טפחים בקנים וגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים וכן באותם ארזים שאין גזען מחליף ר"ל שמכיון שנחתך אינו גדל עוד הואיל ואין מועיל כלום בהנחתו חופר למטה ומשרש ודבר זה יתבאר במסכת בבא בתרא:

צבור שקבעו תעניות על הגשמים כמה גשמים יהיו יורדים שיהיו פוסקים מגזרת תעניותיהם כל שנכנסו גשמים בארץ חריבה שלא נעבדה כלל בשנה זו טפח ובעבודה כל צרכה ג' טפחים ובבינונית שנעבדה אבל לא כל צרכה טפחים:

המשנה הששית היו מתענים על הגשמים וירדו להם גשמים ביום התענית עצמו כשיעור המספיק להם והוא שיעור האמור למעלה בחריבה טפח בעבודה ג' טפחים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו ונראה הטעם מפני שהנץ החמה זמן אכילה לבעלי מלאכה ונמצא שבאותה שעה חל שם תענית לקצת בני אדם ר' אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו הואיל ועבר רובו של יום בקדושה ר"ל שברובו של יום חל עליו שם תענית שהרי חצות זמן אכילה לרוב בני אדם ואחר רוב בני אדם דנין וכן הלכה ואמרו הלל וכו' נמצא שכל שבאו להם גשמים בשיעור המספיק קודם חצות יוצאים ואוכלים ושותים בשמחה ועושים י"ט ובאים בין הערבים לבית הכנסת ואומרים הלל הגדול ופי' בגמ' שאין אומרים אותו קודם אכילה שאין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה ואם הוא מקום שיש לחוש לשכרות קורים אותו קודם אכילה:

גדולי המחברים אומרים כן אף בשאר צרות שאם עברו קודם חצות לא ישלימו וכן נראה דעתם שאין היחיד בדין זה אלא צבור וגדולי המפרשים חולקים בזו לומר שאף היחיד בדין זה ומ"מ לדעתם בין יחיד בין צבור דוקא בגשמים אבל שאר צרות כלן משלימים מפני שאין לך צרה שאדם בטוח בהעברתה מכל וכל אלא צרת גשמים והדברים נראין:

שיעור ו' שעות האמור בכאן מפני שעד ו' שעות אין אדם מחזיק עצמו במתענה אבל מי שעברו עליו ו' שעות ולא אכל הרי הוא מחזיק עצמו כמתענה ומכאן אמרו בתלמוד המערב אסור להתענות עד ו' שעות בשבת ומגדולי המפרשים פי' שאם שהו לתפלת שמחה בשירים ובפיוטים כגון שבת וי"ט מותר וכן המנהג:

ונשלם הפרק תהלה לאל: