מאירי על סוכה ג

אמר המאירי סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו' והתבאר בעירובין ג' ב' שעל החלל הוא אומר כן הא כל שהחלל בתוך עשרים אפי' הי' עובי הסכך למעלה מעשרים כשר שאין הפסול אלא על החלל ונחלקו בגמ' על טעם פיסולה לשלשה דרכים קצתם שיש צדדים שאינה פסולה מצד גובהה וקצתם שהיא פסולה על כל פנים הראשון הוא שלדעת רבה טעם פיסולה מדכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו' עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה משום דלא שלטא בי' עינא וענין טעם זה הוא שצריך לדעתו שתהא הסוכה עשוי' בענין שיהא אדם מצוי לזכור ולהרגיש שתחת סכך הוא עומד והוא סובר שסתם סוכה אין דפנות מגיעות לסכך שהרי די לנו במחיצות עשרה מן הקרקע ומכשירין אותם מטעם גוד אסיק וא"כ עד עשרים אמה אדם מרגיש בסכך של מעלה הימנו שאע"פ שיש אויר הרבה מפסיק בין הדפנות והסכך עד שאותו אויר היה ראוי לגרום לו שישכח ענין הסכך ושיהא הענין דומה לו כאלו עומד בחצר שאורה רב מ"מ הואיל ואין הסכך גבוה אי אפשר לאדם בלא נשיאות עפעף מעט והרי רואה קצות הסכך לשעתו ומרגיש אבל כל שגבוהה מעשרים אמה ואויר הרבה מפסיק בין דפנות לסכך אין הסכך נראה לו אא"כ משליך ראשו לאחוריו לישא עיניו למעלה ואין אדם מצוי בכך ולמדת לדעת זה שאם היו הדפנות מגיעות לסכך אף למעלה מעשרים כשרה לשתי סבות אחת שמתוך שאין שם אויר מפסיק נותן לב על צלו שלא מחמת דפנות לבד הוא בא אלא אף מחמת סכך ועוד שאדם עשוי ליתן עיניו במה שלפניו וכשהוא נותן עיניו בכותל אינו מפסיק בהבטתו עד שיראה את כולה וכשמביט בראש הדופן המחובר לסכך הרי קצה הסכך הסמוך לדופן נראה עמו וישיבתו שתחת הסכך נכרת לו:

והדרך השני הוא שלדעת ר' זירא טעם פיסולה מדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות וטעם פסול זה הוא שמן הסתם אע"פ שמשך הסוכה ר"ל ארכה ורחבה אין לו שיעור מלמעלה אלא מלמטה וכל שהיא שבעה טפחים על שבעה טפחים שהוא הכשר המשך על הפחות כשיעור ישיבת אדם אחד שהוא צריך למקום אמה על אמה ולשולחנו טפח כשרה ואין לה שיעור מלמעלה אלא אפי' היתה ארכה או רחבה כמה מילין כשרה מ"מ סוכה הראויה מן הסתם היא ד' אמות על ד' אמות כשיעור קטן שבבתים שבפחות מכן אינו קרוי בית כמו שיתבאר וכל שאין בו רוחב ליתר מכן אין סכך שלמעלה מעשרים אמה נותן צל בקרקע שתחתיו שמתוך שהסכך קצר בעצמו ר"ל שאינו אלא ד' על ד' וגבוה כל כך אין צלו מתפשט לכל הקרקע שתחתיו או לרובו ואפי' נראה לנו שהקרקע צלו מרובה מחמתו צל דפנות הוא ולא צל סכך ואנו לצל סכך אנו צריכים ואע"פ שהעושה סוכתו בעשתרות קרנים שהם שני הרים גדולים ובקעה קטנה ביניהם וההרים מונעים את החמה ממנה ונמצא שאין חמה נמנעת מן הסוכה העשויה לשם מחמת הסכך אלא מחמת דפנות ואעפ"כ אי אפשר שלא להכשיר סוכה לשם בזו כל שאתה מצייר בעצמך שיהיו ההרים מסולקים משם נמצאת עומד בצל סוכה אבל זו כשאתה רואה הדפנות מסולקות אין כאן צל סוכה והוא שאמרו התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה ולדעת זה אתה למד שכל שהסוכה רחבה יתר מד' אמות על ד' אמות כשרה אף למעלה מעשרים שכל שהסוכה רחבה כל כך צל הדפנות מתרחק מאמצעה וצל הסכך מתוך גדלו מתפשט בו וכפי מה שאתה מוסיף ברוחב אתה יכול להוסיף בגובה:

ולפי מה שאתה רואה במה שכתבנו צריך שתדע שגירסתנו היא כך כמאן אזלא הא דאמר רב הונא מחלוקת בשאין בה אלא ד' אמות על ד' אמות אבל יש בה יתר מד' אמות על ד' אמות אף למעלה מעשרים אמה כשרה ומ"מ גדולי הרבנים גורסים מחלוקת בשאין בה ד' אמות על ד' אמות אבל יש בה ד' אמות על ד' אמות כשרה אף למעלה מעשרים ובסוגית הגמ' במה שאמרו בשלמא דר' יאשי' וכו' תבין להדיא שגירסא ראשונה עיקר ועליה סמכנו במה שכתבנו וכן מצאנוה בספרים מדוייקים ואף בספר ישן מצאתיה מוגהת מכתיבת גדולי קדמונינו שבנרבונאה:

ונשוב לדברינו והוא שמ"מ למדת שבשני דרכים אלו יש צדדים להכשיר בגובה יתר מעשרים:

והדרך השלישי הוא שלדעת רבא טעם פיסולה מדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד כ' אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מכ' אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע כלומר כל שאינו מגביה יתר מכ' אמה אינו צריך ליתן לב כל כך על חוזק המחיצות ודיו במחיצות קנים והוצים וקנים על גביהן לסכך עליהם בפסולת גורן ויקב ודברים הקלים וכל שדיו בכך אפילו עשאה הוא בנין קבוע אפי' עשה מחיצות של ברזל אנו אין לנו שאין אדם מצוי להרבות הוצאה בלא צורך ומה שאינו מצוי אין בו צורך לתקנה אבל אילו הכשרתו בגובה יתר על כ' נמצאו הדברים מראים לו שצריך הוא לדירת קבע ויקבענה כיון עד שהענין נראה לו כמין בית והיכר סוכה נפקע ממנו ולדעת זה אין לגובה יתר מכ' הכשר בשום פנים אלא בין דפנות מגיעות לסכך בין אין מגיעות בין אין לה יתר מד' אמות בין יש לה פסולה על כל פנים:

ולענין פסק גדולי הפוסקים והמחברים כתבוה כדעת שלישי והדברים נראין כן לענין פסק ולענין פירוש לענין פסק שהרי הוחלט בידינו לומר סוכה דירת עראי בעינן וכל שדפנות מגיעות לסכך או רחבה יתר מד' על ד' בגובה יתר מכ' כל שכן שהיא דירת קבע ולענין פירוש ממה שחלק ר' יהודא לומר שהיא כשרה ואמרו עליו בגמ' ז' א' שהוא סובר סוכה דירת קבע בעינן ומתוך שתפשה ת"ק בלשון פסולה תפשה ר' יהודא בלשון מכשיר ומ"מ לדעתו לדירת קבע הוא צריך ומטעם תשבו כעין תדורו אלמא טעמו של ת"ק מתורת עראי הוא ואע"פ שהיה אפשר לפרש דעת ר' יהודה לדעת רבה ור' זירא לדעת רבה מפני שאינו מקפיד על הרגשו ולדעת ר' זירא מפני שאינו מקפיד על צל שמחמת סכך הואיל ומ"מ צלתה מרובה מחמתה מ"מ הרי בגמ' פירשו על דבריו כן ר"ל שמתורת קבע הוא בא עד שהעמידו את דבריו בשיטת האומרים סוכה דירת קבע בעינן וי"מ שר' יהודא מכשיר אף למטה מכ' וכך פירושו למעלה מכ' כשרה מכל צד שאי אפשר לה בלא קבע ולמטה מכ' כשרה כשעשאה בקבע הא שלא בקבע לא וי"מ שאף למטה מכ' הוא מכשיר על כל פנים ואין הצרכתו לדירת קבע דומה לסברת האחרים שאינו מזקיק לדירת קבע אלא שמכשיר בה ואין הדברים נראין וסוף הדברים שהדברים נראין שחכמים מתורת עראי נגעו בה ואף גדולי הפוסקים מחזקים את דבריהם בנוסח זה דהא סוגיין דסוכה על גבי סוכה כותיה דרבא שייכא והרבה מגדולי המפרשים מתבלבלים בפירוש דבריהם ורבותי פירשו הענין במה שאמרו למטה סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר' יהודא אומר אם אין דיורין בעליונה ר"ל שאין תחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות שלה תחתונה כשרה ופרשנוה שאף חכמים מודים בזו שהרי העליונה אינה סוכה אלא שנחלקו ביכולה לקבל על ידי הדחק שלדעת חכמים הואיל ותחתונה יכולה לקבל על ידי הדחק הרי הראשונה ראויה ואע"פ שאינה ראויה אלא על ידי הדחק מ"מ ראויה היא לדירת עראי ולר' יהודה אין הראשונה כלום שכל שעל ידי הדחק אינו דירת קבע ולדירת קבע אנו צריכים ואע"פ שלרבנן מיהא אין זו ראיה גמורה שהרי אפשר שחכמים של אותה משנה סוברים שבין עראי בין קבע הכל כשר וא"כ אף במשנתנו כן ואינה פסולה לדעתם מדין קבע אלא או מדרבה או מדר' זירא מ"מ הדבר מוכיח שכך הוא טעם מחלוקותם והוא שאמרו כותיה דרבא שייכא כלומר שאינה ראיה ברורה אלא שהדבר מוכיח כן וכן ראיה לדבר ממה שאמרו כ' ב' הישן במטה בסוכה לא יצא ידי חובתו ואמר ר' יהודא נוהגין היינו להיות ישינים תחת המטה בסוכה ואמרו שם כ"א ב' ר' יהודא לטעמיה דאמר סוכה אהל קבע ומטה אהל עראי ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע אלמא שלדעת חכמים שאף הסוכה אהל עראי הוא ואע"פ שאפשר לומר שחכמים סוברים שהסוכה קבע אלא שסוברים אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע כמו שנאמר שם לדעת ר' שמעון מ"מ הדברים מוכיחים כן ומעתה הלכה כסתם משנתנו ומטעם תורת קבע והלכך כל שגבוהה יותר מכ' פסולה על כל פנים ואין הלכה כדברי האומר שבדפנות מגיעות לסכך אף למעלה מעשרים כשרה שזו לדעת רבה נאמר ולא כדעת האומר שכשיש בה יתר מד' אמות על ד' אמות אף למעלה מכ' כשרה שזו לדעת ר' זירא נאמר ולא כדעת האומר בגמ' שלא נחלקו אלא בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו אבל במחזקת יותר כשרה שהרי זו לא נאמרה כדעת אחד מהם אלא אף במחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו ואף ביתר מד' אמות על ד' אמות ואף בדפנות מגיעות לסכך על כל פנים פסולה שהלכה כחכמים וכדעת רבא:

זהו דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ואף גדולי המפרשים נסכמים בה וזו היא שיטתנו וכן למדת משיטתנו שהאומר דירת עראי בעינן מכשירין אף בדירת קבע ובלבד שתהא ראויה לדירת עראי אילו רצה לעשותה עראי ומתורת היכר שאין הדבר תלוי בעראי דוקא אלא בראוי להיות עראי והלכך כל שראוי לעשותה עראי אף אם עשאה קבע כשר וכל שאינה ראוי לעשותה עראי אפילו עשאה עראי ר"ל מחיצות קלושות פסול וכן האומר דירת קבע בעינן פירושו ראוי להיותו בנין קבע אע"פ שעשאו הוא עראי שרוב בני אדם עושין את הבנין כפי הראוי לו ואחר הרוב דנין ומ"מ יש פוסקים כחכמים וכדעת רבה וכל שדפנות מגיעות לסכך כשרה וממה שאמרו עליו שבת כ"ב א' כל מילי דמר עביד כרב ואין זו ראיה שלא נאמר כן אלא במה שהיו רב ושמואל חולקים בו שרבה היה עושה כרב בכל מה שהיה חולק בו עם שמואל וזו אחת מהם ואם מפני שר' יאשיה אמרה כן בגמ' הרי אף רב הונא אמרה כר' זירא כדאיתא בגמ' בהדיא ואף לדבריך אין אנו פוסקים כמותו ואם מפני שלא הקשו לדבריו כלום הרי מ"מ נדחית ראייתו בדברים אמתיים שלא נאמר למען ידעו דורותיכם אלא לידיעה לדורות והרי מה שהקשו לרבא ולר' זירא כראוי תרצוה ולא עוד אלא שאף אביי בעצמו שהקשה חזר וקבלה כרבא שהרי הוא בעצמו העמיד ר' יהודא בשיטה כסברא של דירת קבע אלמא שאף הוא חזר לומר כרבא שמחלקותם תלוי בקבע ועראי ומאחר שר' יהודא בקבע חכמים בעראי ואע"פ שאף בזו אפשר שדעת חכמים ששתיהן כשרות כמו שכתבנו למעלה מ"מ הדברים מוכיחים כן וכן שראוי לומר הלכה כרבא מפני שהוא בתרא יותר מן האחרים וכל שכן שאין לפקפק שהלכה כחכמים ולא כר' יהודא שהרי העמידוה בגמ' בשיטה כמו שאמרו ז' ב' ר' ור' יהודה ור' יאשיה ור' שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי [ור' אליעזר] ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן ואין הלכה כשיטה ומ"מ יש פוסקים כר' יהודא ולהצריך דירת קבע ומפני ששיטה זו כבר בטלה מקצתה שהרי יש בהם שהלכה כמותם והיא של ר' אליעזר ושל בית שמאי כמו שיתבאר והלכך אין לדחות שלא לפסוק כר' יהודא מחמת שיטה זו הואיל וראיה מסייעת בכך והוא שהם מביאים ראיה ממה שאמרו למטה דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג וכו' כמאן כר' יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע לימא הלכה כר' יהודה וכו' אלמא הלכה כר' יהודה ואין זה כלום שהרי אף זו נדחית ממה שאמרו בפרק זה י"ט ב' אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה גני בכילת חתנים בסוכה ר"ל שאין לה גג אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר אמר ליה ברייתא איפכא תניא ואם הלכה כר' יהודא היה לו לומר שהלכה כר' יהודה ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע ומותר אף בשיש לה גג כל שכן בזו וכן ממה שאמרו בפרק שני כ"ו א' רב שרא ליה לרב אחא למיגנא בכילת חתנים בסוכה משום באקי אלמא הא לאו טעמא דבאקי אסור וכן ממה שאמרו שבת כ"ב א' נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי אלמא פשוט היה שהסוכה פסולה ביתר מכ' והדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים ומעתה כל הישן בכילה שיש לה גג וגבוהה עשרה בסוכה לא יצא שאין לדחות כמה שמועות מדברי יחיד ואע"פ שבפירקא דרשה לעצמו דרש ר"ל שאין הלכה כמותו ולא כל הדרשות סולת נקייה לסמוך עליהן ומה שאמרו י"א א' ולימא הלכה כר' יהודה פירושו אחר שהוא סובר כן והלכך הלכה רווחת לדירת עראי או לבנין הראוי למחיצות של עראי אנו צריכים ואח"כ יעשה אותן חזקות כמו שירצה:

ושאינה גבוהה עשרה טפחי' ר"ל חלל שבה פסולה שכל חלל שאין בו עשרה טפחים גובה אינו ראוי לכלום ובגמ' ה' ב' פרשוה ממה שנאמר בתורה והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת וגובה הארון תשעה שנאמר אמה וחצי קומתו ועבי הכפורת טפח שהרי כתיב פני הכפורת ואין פנים פחותים מטפח:

ושאין לה שלש דפנות פסולה ופרשוה בגמ' ו' ב' שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ברוחב ובגובה עשרה ופי' בגמ' ז' א' דוקא טפח שוחק ושיעמידהו בפחות משלשה לדופן והרי הלבוד עושהו של ארבעה שהוא רוב דופן וכן פירשו שלא אמרו בשלישית אפי' טפח אא"כ השתים עריבן ר"ל דבוקות זו בזו כגון זו למזרח זו לצפון או לדרום:

וכן שחמתה מרובה מצילתה וכו' ופירשוה בגמ' בחמתה הבא מחמת הסכך כלומר שהוא קלוש כל כך שאם תבא חמה דרך בו תהא חמתו מרובה על הצל והרי זו כמי שאין לה סכך כלל ופסולה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדים שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתי' בגמרא אלו הם:

לענין מבוי כל שהניחו הקורה למעלה מכ' ימעט ר"ל שישפילוה עד שיהא חלל הקורה בתוך כ' ואף לדעת הפוסל משום דלא שלטא ביה עינא ובקורה מיהא הרי דפני צדי המבוי מגיעים לה בזו הואיל ואין רחבה אלא טפח אין כאן היכר אע"פ שהדפנות מגיעות לה ויש מתרצים שהסוכה עשויה לישיבה ויש בה היכר בדפנות מגיעות לסכך ומ"מ כבר ביארנו סתירת תירוץ זה בראשון של עירובין:

ולענין ביאור מיהא שאלו בסוגיא זו מאי שנא סוכה דתני פסולה ומאי שנא מבוי דתני תקנתא ותירץ תחילה דסוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא שאין לומר שם פסול במה שכשר מן התורה ואע"ג דנר חנוכה שהדליקה למעלה מכ' מדרבנן ותני פסולה התם הוא דליכא שום תקון שאף כשישפילנה אינו כלום שהרי הדלקה עושה מצוה ומ"מ חזרו לומר דכל דאית ליה תקנתא אית ליה למתני אף בדאורייתא אלא דהכא סוכה דנפישן מילתא ר"ל במשנה זו שהרי שנה בה ארבעה פיסולין תני פסולה דאילו תני תקנתא הוה ליה למתני תקנתא בכלהו פיסולי והרי תיקונו של זה בדרך אחד ותיקונו של זה בדרך אחרת והיה בדבר טורח יתר מבוי דלא נפישן מילתא בההיא מתני' דהא לא תני בה אלא תרין פיסולי ואף הם מיתקנים בתיקון אחד תני תקנתא:

הרבה נשתבשו לומר שאם היתה כאן בקעה קטנה וגידודין מקיפין לה מכל צד ועשה דפנות על הגידודין בפחות מכ' שהסוכה כשרה לדעת רבא אע"פ שחלל הסוכה יתר מכ' שהרי מ"מ ראוי הוא לבנין עראי משפת הגדודין ולמעלה ואין זה כלום שהרי אמרו גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין והרי אמרו חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן והרי מ"מ מקרקעיתה לסככה אינו ראוי לבנין עראי: