מאירי על סוכה כט

תקרה שאין עליה מעזיבה וכו' גדולי הרבנים פרשו שסתם תקרה יש בנסרים שבה ארבעה טפחים ואע"פ שלסכך בהם מתחלה פסולה כבר הקשו ממנה לשמואל שאמר במשנה ראשונה שביש בהם ארבעה דברי הכל פסולה והעמידוה בבטולי תקרה וכלומר שיותר ראוי להכשיר תקרה עשויה כשאנו מצריכים אותו לבטל תורת תקרה מעליה משיעשה מתחלה לשם סוכה אם תתירהו כשיש בהם ארבעה לא ירגיש ויחשוב שאף תקרת ביתו מועילה לכך אחר שאין שם מעזיבה ר"ל טיט ואבנים עליה ויחשוב שלא נפסלו תקראות הבתים אלא מצד המעזיבות אבל תקרה עשויה כהלכתה ואנו מצריכים לו לבטל תורת התקרה לא יבא לטעות עוד בכך ולטעות של רואים אין חוששין שגזרה רחוקה היא ומה שכתבו גדולי הפוסקים טעמיהו דבית הלל משום תעשה ולא מן העשוי והוא טעם אחר בגמ' נאמר לדעת רב שאין הלכה כמותו ואין זה טעם בטולי תקרה האמור לדעת שמואל שהלכה כמותו אין כאן שנוי בענין אלא בלשון וכונתם בזו כלומר שאין לפסול את התקרה מגזרה אלא מדין תעשה ולא מן העשוי לבד וכל שמבטלו פרח לו דין תעשה ואין פוסלין אותו משום גזרה על הדרך שביארנו למעלה בגזירת אוצר ואין צורך למה שטרחו מגיהי הלכותיהם לסתור את דבריהם ומעתה נחלקו בבטול זה שלב"ה דיו בהיכר אחד והלכך מפקפק או נוטל אחת מבנתים ר"ל במפקפק סותר שמסיר את המסמרים או הדברים שמחברים את הנסרים על הקורות ומנענע את כולם ונוטל אחת מבנתים פי' אחת מבין שתים עד שתהא כל הסוכה נסר ופסל ויתחברו שני פסלים באמצע בשיעור סוכה עם דפנות על הדרך שכתבנו למעלה וי"מ שאף בפקוק דיו באחת מבין שתים ויתחברו שתים מפוקפקות באחת ואין נראה כן שהרי לבית שמאי צריך פקפוק ונטילת אחת מבנתיים ואם הפקפוק אינו אלא בנטילת הרי הכל נכלל בנוטל אחת אלא שהפקפוק פירושו בכלן והלכה כבית הלל:

ומ"מ גדולי המחברים פירשו שכל שהנסרים ארבעה ודאי פסולה שמ"מ גזרת הרואים לא הופקעה ולא יהא סופו קל מתחלתו אלא אע"פ שסתם תקרה ביש בהם ארבעה משנה זו בשאין בהם ארבעה היא ולא עוד שתקרה סתומה בין בארבעה בין שלא בארבעה כמו שביארנו באחרון של מציעא אבל סיכוך אין דרכו אלא בפחות מארבעה ותקרה האמורה כאן בפחות מארבעה וסיכוך מתחלה מותר בה ונמצא שאין כאן אלא תעשה ולא מן העשוי לבד ומותר בפקפוק או בנטילת אחת והדברים נראין אלא שקשה מעט לפרש מה שהקשו ממנה לשמואל ופירשה בבטולי תקרה ולא משום תעשה ואפשר שהם מפרשים לשמואל אף לדעת המפרשים שסתם תקרה בארבעה אין עליו קושיא מזו שאף זו כשאין בהם ארבעה ואין שם אלא תעשה ולא מן העשוי לבד ונחלקו בביטולה היאך הוא וכן אפשר לפרש סוגיית השמועה לדעת גדולי המחברים בדרך זה לשמואל דאמר ביש בהם ארבעה דברי הכל פסולה ובאין בהם ארבעה מחלוקת הא דתקרה שאין עליה מעזיבה במאי איתמרא אי ביש בהן ארבעה בכלהו פסולה אי באין בהם ארבעה הא אפליגו בה בקמייתא ותירץ דבבטולי תקרה פליגי שאע"פ שאין בהם ארבעה או אפי' קנים בעלמא כל שנקבעו על הקורות נפסלו מן התורה מדין תעשה ולא מן העשוי ומ"מ כיון דלית בהו ארבעה בטול התקרה מוציאתם מדין תעשה וכו' ונחלקו בביטול זה ולבית הלל מיהא דיו בפקפוק ומכאן כתבו רבים באלו שמכסין תחת הרעפים שצריך להתיר קשרי הקנים מכל וכל או ליטול מהן כשיעור סוכה וחכמי נארבונאה היו מוחים דרך הוראה בזמנים הללו שלא לסכך בנסרים אף בפחותות מארבעה שדרך רבותינו היה שלא לקרות הבתים אלא בנסרים של ארבעה ולא היתה בהם גזרת תקרה אבל עכשיו שהמנהג לקרות הבתים אף בפחות מארבעה יש בהם גזרת תקרה וכן היו מוחים באותן הקלידאש שהם ארוגות מחריות וכן ממחצלת של אריגת קנים הנקראים קניץ שכל אלו מנהג לקרות בהם את הבתים וראוי להזהר מגזרת תקרה אע"פ שהם הכשירו במחצלת גדולה וכבר נעשה ביניהם מעשה בקצת חשובי העיר וגערו בהם גדולי קדמונינו עם שאר חכמי העיר וזקניה הרבה מדרך הרחקה מן הכיעור עד שהזקיקום במוצאי יום טוב ראשון לסתור ולסכך בדברים הרגילים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו כבר ביארנו שהיא פסולה נפרצה למטה סמוך לקרקע בכדי שיזדקר הגדי בבת אחת ר"ל בריוח ובהדיא והוא שיעור שלשה טפחים פסולה שאין אומרים גוד אחית להתיר מחיצה תלויה בסוכה:

כבר ביארנו במסכך כל הסוכה בנסרים שיש בהן ארבעה שהפכן על צדיהן שהוא פסולה וכן אפי' לא סיכך בהן כל הסוכה אלא שנתן מהם באמצע וצירף מהם זו בצד זו עד שהיו מהם שם ברוחב ארבעה באמצע או מן הצד בד' אמות אבל אם נתן עליה באמצעה נסר אחד לבד רחב ארבעה והפכה על צדה או שנתן יותר מאחת אלא שמ"מ לא יצטרפו שם בכדי רחב ארבעה באמצע אינה פוסלת ואין רואין אותה כאלו היתה עומדת על שטחה ושמא תאמר והרי אמרו בסוגייא זו נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה אע"פ שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה ופירשו בה לאו כגון שהפכה על צדה והא ודאי בנסר יחידי היא ואע"פ שנדחית הלכה היא שלא נדחית אלא שלא להסתייע רב נחמן ממנה הא מדהלכתא כרב נחמן אף זו הלכה היא ולמדת שאף בנסר אחד רחב ארבעה באמצעה אע"פ שהפכה על צדה מפני שרואין אותה כאלו היתה עומדת על שטחה תדע שמפני זה כתבו גדולי הדורות שלא נאמר בסוגייא זו כן אלא בסוכה קטנה שסכך פסול פוסל בה בשלשה ובא ללמד בה שסכך פסול הוא מ"מ ופוסל בשלשה ולא יראה לי כן שהרי בסתם אמרו הפכה על צדה ואף בשאין ברחב צדה שלשה ועוד שאם בקטנה וברוחב שלשה מה היו מסייעין ממנה לר' נחמן והלא רוחב שלשה בקטנה כרוחב ארבעה בגדולה אלא שזו אינה קושיא שמאחר שאם לא היתה רחבה ארבעה היתה כשרה אף לסוכה קטנה וכשרחבה ארבעה אנו פוסלין אותה אף בשהעמידה מצדה בסוכה קטנה מיהא ברוחב שלשה משמע שהיא נדונת כסכך פסול והוא הדין בגדולה כל שצירף מהם בכדי רחב ארבעה ומ"מ עיקר הדברים שדעת הבא לסייעו היה בשמועה זו בסוכה גדולה ולא בנסר יחידי אלא בבא לסכך את כלה וכן כתבוה גדולי הרבנים בהדיא ולשונם בזה היכי דמי לאו כגון שהפכן על צדיהן כלומר וסכך את כולה בהן לא כגון דאותבה וכו' ונסר אחד דוקא קאמר זהו נוסח דבריהם ואלמא דלמאי דקא סלקא דעתין מעיקרא לאו נסר יחידי קאמר אלא במסכך את כלה והוא הדין בצירף מהם בכדי שיעור רוחב הפוסל ואף הענין בעצמו מוכיח כן שאין דרכן של נסר להיות רחב צדו שלשה טפחים ומעתה כל בסוכה גדולה אינן פוסלות מצדן עד שיצרף מהם ברוחב ארבעה ובקטנה אף היחידית פוסלת וברחבה שלשה מצדה או שיצרף בשיעור זה שסכך פסול פוסל בקטנה בשלשה:

הניחה על שטחה אלא שהניחה מן הצד וכנגד כניסתה שאין שם צורך וכן שאין שם דופן כדי לומר בה דין דופן עקומה אלו היינו צריכין לה אלא שאין אנו צריכים לה כמו שביארנו אם אין משפתה הפנימי ולפנים שיעור סוכה בשלש דפנות פסולה כדרך הפסול מצד עצמו וזו לא הוצרכה שאף בשאר הצדדים כן שכל שרוחב ארבעה טפחים סכך פסול מצדו אין הסוכה כשרה אא"כ יש שיעור סוכה בדפנות משפתה הפנימי ואילך אלא שאפי' לא הכניס ממנה אלא שלשה טפחים ונשאר טפח ממנה חוץ לסוכה הרי אותו טפח נחשב כסוכה כדין פסל היוצא מן הסוכה שהוא כסוכה להכשיר ר"ל לישן תחתיו והילכך אף לענין פסול כן והרי יש כאן סכך פסול בארבעה ואין בזו חלוק בין באמצע למן הצד שהרי אין כאן לא דופן ולא צורך דופן וזהו שהוצרכו בסוגיא זו להעמידה בהניחה בצד רביעי שאין שם דופן שאלו כיוצא בזה בשאר הצדדים כשרה שאין דין פסל היוצא אמור בצדדים שהדפנות לשם הא אילו הכניסה כלה אין בה הפרש בין רוח רביעי לשאר הצדדים שאף שאר הצדדים צריך שיהא משפת הנסר ולהלן שיעור סוכה ואף זו יש שפירשוה דוקא בהכניס לתוכה שלשה אבל בפחות משלשה לא מ"מ למדת שזו דוקא בסוכה קטנה ואלמלא טעם פסל היוצא לא היה חשוב אלא כנסר של שלשה שהוא סכך כשר הא משאמרו פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה נעשה מה שנכנס בפנים מהסוכה סכך פסול שפוסל בשלשה אחר שלא נשאר שם משפתה ולהלן שיעור סוכה בדפנות אבל בסוכה גדולה אפי' היה הנסר הנכנס שפודים של מתכת שפוסל בשלשה לא נפסלה הואיל ונשתייר בה שיעור סוכה בשלש דפנות ויש שפירשוה בסוכה גדולה ופסולה דקאמר לאו דוקא אלא שלא לישן תחתיו וכבר כתבנוה בריוח יתר בפירושנו:

המשנה הששית והכוונה בה כשלפניה והוא שאמר המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהם כמותם כשרה החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה אמר הר"ם אין ראוי לסכך בשפודין לפי שאינן גידולי קרקע וארוכות המטה כלים ומקבלים טומאה ואמרו כמותם רוצה בו כיוצא בהן בקירוב או בדיוק כי העקר אצלנו כי כשהסוכה פרוץ כעומד שהיא פסולה ואלו השפודין וכמו כן כל סכך פסול נחשוב אותו כפרוץ לפיכך צריך שיהיה חלל ביניהם יותר מעט מהם כדי שימלא אותו חלל מביניהם מסכך כשר ואז תהיה כשרה מפני שהעומד הוא מרובה על הפרוץ ומה שאמרנו כי החוטט בגדיש אינה סוכה מן העקר שזכרתי לך תעשה ולא מן העשוי וכשפרץ בגדיש העמרים סוכה אין ספק כי גג אותה הסוכה לא נתכוון הגודש בשעת גדישת אותן העמרים להיותן סוכה ולפיכך אם בגדיש היה חלל טפח במשך שבעה ונעשה לשם סוכה בתחלה והשלים עליו שיעור סוכה אחר גדישת העמרים הרי זו סוכה כשרה:

אמר המאירי המקרה סוכתו בשפודים ר"ל שמסדר את השפודים על הכותלים ונותן פסל עליהם והרי השפודים של מתכת ומקבלין טומאה או בארוכות המטה ר"ל כרעי המטה שהם פסולים לסיכוך מתורת כלים ואע"פ שאינם כלים שלמים הרי הם מ"מ שברי כלים אע"פ שטהרו מלקבל טומאה הואיל ובאו מדבר המקבל טומאה נפסלו לסיכוך והרי המטה מקבלת טומאה ואע"פ שאין לה בית קבול מיטמאה היא טומאת מדרס מתוך כך אם יש ריוח ביניהם כמותן ומלאוהו בסכך כשרה וישנין אף תחת השפודין שמצטרפים הם לשיעור הסוכה כדין כל סכך פסול שאין בו ארבעה טפחים לגדולה או שלשה לקטנה ומה שהוכשרה סוכה זו בריוח כמותן הוא לדעת רב פפא שאמר פרוץ כעומד מותר ודוקא בסכך פסול אבל אם ניטל הסכך פסול ונשאר אויר במקומו אע"פ שהוא בפחות משלשה אין מתירין בה אלא בעומד מרובה שתהא צלתה מרובה מחמת סכך מחמתה ומ"מ יש פוסקין כרב הונא שאף בסכך פסול פרוץ כעומד אסור ובגמ' שאלוה לדעת רב הונא ופירשו משנתנו לדעתו בנכנס ויוצא כלומר שיש ריוח ביניהם עד שהפסל הרחב כרוחב השפוד נכנס ויוצא בריוח שהעומד מרובה ושאלו בה והא אי אפשר לצמצם כלומר אי אפשר לצמצם את מילואו אם יצא בריוח או בדוחק עד שירגיש בכך אם הוא רחב יתר על השפוד אם לאו ותירצוה במעדיף כלומר שמכוין להרכיב את הסכך על השפודין שנמצא העומד מרובה או שאם היו השפודין שתי נותן את הפסל ערב שעל כל פנים נתמלא כל הריוח וא"כ לדעת הפוסקים כרב הונא אנו צריכים לפרשה במעדיף או לנותן שתי לערב או ערב לשתי ולא עוד אלא שי"מ והא אי אפשר לצמצם כלומר ואף לרב פפא שמא הפרוץ מרובה ופירשוה במעדיף וא"כ אף לדעת ר' פפא דוקא במעדיף או בנתינת שתי לערב וגדולי הדורות פסקו כרב פפא ותמהו על גדולי הפוסקים היאך לא כתבוה דוקא במעדיף וכל שכן שיש לתמוה בזו לדעת הפוסקים כרב הונא אלא שעיקר הדברים לפסוק כרב פפא וכמו שפירשנו תחלה שלא באה קושיית אי אפשר לצמצם אלא לרב הונא ויש גורסין בסוגיא זו גירסא אחרת ומפרשים בה ענין אחר אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו:

החוטט בגדיש ר"ל של תבן או שמא אף בעמרים ומפני שהפסולת מרובה והרי שמ"מ נמצאת הסוכה עשויה מאליה אינה סוכה ומשום תעשה ולא מן העשוי ופירשוה בגמ' דוקא שבשעה שהגדיש לא הניח חלל טפח במשך שבעה טפחים שהוא שיעור סוכה ועכשיו הוא חוטטו מתחלה אבל אם בשעה שהתחיל לגדוש הניח חלל טפח במשך שבעה אע"פ שעכשיו חוטט להשלים שיעור הגובה לעשרה ושיעור מחיצות כשרה שהרי מ"מ חלל טפח שיעור חשוב הוא לענין אהל והרי נעשה בה סכך לשם סוכה אע"פ שלא נעשה כולו לשם סוכה וי"מ חלל טפח במשך שבעה בארך וברוחב שאינו צריך עוד השלמה למחיצות ואע"פ שלא הניחו בגובה עשרה כבר נשלם הסכך ויכול הוא לחטט תחתיו שאין זה אלא כפחותה מעשרה שחקק בה להשלימה הא מ"מ הואיל ונעשה הסכך כשיעור סוכה ורצה להרחיבה בשיעור גדול רשאי ויש חולקים אף בזו לומר שכל מה שהרחיב יותר על מה שהניח סכך פסול הוא ואם ממנו משפת הכשר עד הדפנות ארבע אמות פסולה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מטה אע"פ שאינה שלימה אלא שנתפרקו איבריה כל שנשאר ארכה ושתי כרעים ר"ל ארכה מאותם הארכות שמסרגין בהם ושתי כרעים של צד ראש וצד רגל מקבלת טומאה שהרי אפשר לחוק בכותל להכניס בה מעט מן הכרעים ומסרג מכרעים שבצד הראש לכרעים שבצד הרגל וכן אם נשאר בה קצרה ושתי כרעים ר"ל זו שבצד הראש או שבצד הרגלים עם שתי הארכות שמסרגין בהם שאף הם נקראים כאן כרעים עדין מקבלת טומאה שהרי ראויה הוא לנעוץ אותם הזרועות בכותל במקום כרעים ויסרג ומתוך כך אנו גורסים בזו למאי חזי חזי למסמכינהו אגודה ומישד אשלי ואין גורסין למיתב עלייהו ומישד אשלי ואין אומרין שאינה מיטמאת אלא חבילה ר"ל ביחד וכן מטה שלימה שנטמאה לא פקעה טומאתה עד שתנטל ארכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים ומטה שלימה שנטמאת אין אומרין שאינה מיטהרת אלא חבילה ר"ל ביחד אלא הטבילה איברים איברים טהורה: