מאירי על סוכה קח

הפסח היה נשחט בשלש כתות כת אחר כת כיצד נכנסה כת ראשונה עד שתתמלא העזרה ונועלין דלתות העזרה ומתחילין לשחוט פסחיהם והפסחים היו טעונים קריאת ההלל על ידי הלויים בשחיטתן ולא היו מספיקין להשלים שחיטת כל פסחי אותה הכת עד שקראו את ההלל שלשה פעמים אלא שברוב פעמים לא היו גומרין אותו בפעם שלישית שכבר היתה כלה שחיטת כולם קודם שיגמרוהו פעם שלישית וכשמתחילים הלויים לקריאת ההלל תוקעין ומריעין ותוקעין ונמצאת הכת תוקעת תשע תקיעות בין תקיעות ותרועות וכן שניה אחריה וכן שלישית אחריה ואין הלכה כדברי האומר כל ימיה של כת שלישית לא הגיעה לומר אהבתי ונמצא שלא היו שם אלא שלש שבתחלת פרק ראשון ומ"מ אפשר לפרש לא הגיעה לומר אהבתי של קריאת אחרונה והענין מפני שהיתה שחיטת פסחיהם כלה במהרה מפני שרוב צבור שחטו בשתי כתות ראשונות ומ"מ לענין התקיעות אף השלישית היתה כשלפניה וי"מ שלא היו קורין את ההלל בכל כת אלא פעם אחת אלא ששלשה פרקים היו עושין ממנו אחד מתחלתו עד אהבתי האחר מאהבתי עד הודו ואחר מהודו עד סוף ההלל ובתחלת כל פרק ופרק היו תוקעין:

כבר ידעת מה שתקנו רבותינו שלא לקדש יום הכפורים סמוך לשבת משום ירקיא ומשום מתיא ואחר שכן אין מקום למה שאמרו כאן חלבי שבת ר"ל של תמיד הערבים קריבין ביום הכפורים דאלמא שיום הכפורים חל לפעמים במוצאי שבת ומ"מ הלכה שאין קרבין אף בזמן שלא היו חוששין שלא לבא סמוך לשבת הא של שבת ביו"ט הסמוך לו קרבים הא נדרים ונדבות ושאר קרבנות שאין זמנן קבוע אין קרבין וכבר ביארנו הענין עם מה שאמרו שבת קי"ד ב' שלא היו תוקעים ביום הכפורים שחל להיות בערב שבת הואיל ואין בו מלאכה ולא מבדילין אם חל במוצאי שבת שהרי קדושת שבת חמורה הימנו במסכת שבת פרק קשרים וכן מה שאמרו כאן אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד ביארנוה בראשון של ראש השנה ולא נתגלגלה כאן אלא לומר שזו שאמרו שאינו נדחה לעולם ואין מעברין את החדש כדי לדחותו אחרים הוא שאמרו אין בין עצרת וכו' כלומר שאין מעברין את החדש אפי' לצורך ואין הלכה כן אלא מעברין לפעמים ונמצאו ביניהם חמשה כמו שביארנו שם:

השירים שהיו הלויים אומרים בכל יום ובמוסף שבת ובמנחה כבר ביארנו במסכת ר"ה שבראשון אומר לה' הארץ ומלואה ובשני גדול ה' ומהולל מאד בשלישי אלקים נצב בעדת אל ברביעי אל נקמות ה' בחמישי הרנינו לאלקים עזינו בששי ה' מלך גאות לבש בשבת מזמור שיר ליום השבת במוספי שבת שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כמו שביארנו שם ובמנחה של שבת אז ישיר משה ומי כמוך ובמוסף ראש חדש הרנינו לאלקים עזינו ואם חל ר"ח בשבת שיר של ר"ח דוחה של שבת כדי לפרסמו שהוא ר"ח ושפשוט הוא שכהלכתו נתקדש ולא יגמגם לב אדם עליו:

פייס שני שבעזרה שלשה עשר כהנים זוכין בו על סדר עמידתן כמו שהתבאר במס' יומא וששה מהם זוכים בכל יום בהעלאת איברי התמיד למזבח אחד שהוא חמישי לפייס מעלה ראש התמיד ורגלו לכבש והשני שהוא ששי לפייס מעלה שתי הידים והשלישי שהוא שביעי לפייס מעלה העוקץ והרגל והרביעי שהוא שמיני לפייס מעלה החזה והגרה והחמישי שהוא תשיעי לפייס מעלה שתי הדפנות והששי שהוא עשירי לפייס מעלה הקרבים וכשהגיע זמנם וכל אחד מעלה האבר שזכה בו לכבש סודרין האיברים על הכבש מחצי כבש ולמטה ר"ל בחלק התחתון ובמזרחו של כבש ומקטירין משם למזבח וזה היה סימן להם שהם איברים של תמיד ושל מוספין באותו חלק התחתון גם כן ובמערבו שהכבש היה רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב וארכו שלשים ושתים מן הצפון לדרום ואיברים של מוסף ראש חדש היו נותנין אותם על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הלוך רגלי הכהנים והוא תחת כרכוב המזבח ר"ל הסובב למטה ממנו מעט ובעליונות הכבש ולמה היו סודרין אותם מלמעלה משל שאר הקרבנות כדי להודיע שהם חשובים עד שיתפרסם לכל שהוקבע ר"ח בזמנו: