מאירי על סוכה קו

המשנה השניה וענינה בביאור החלק השני והוא שאמר אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות שלש לפתיחת שערים תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ולמוספין מוסיפין עוד תשע ובערב שבת מוסיפין עוד שש שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון שלש לשער התחתון שלש למלוי המים ושלש על גבי המזבח תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ותשע למוספין שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול אמר הר"ם ואין מוסיפין על שמנה וארבעים רצה בזה על הרוב כי יתכן בקצת השנים שיהיה יום יהיו בו שבעה וחמשים תקיעות והוא כשיחול ערב פסח בשבת וכבר קדם לך בפסחים כי הפסח נשחט בשלש כתות ושם אמרו נכנסה כת ראשונה וכו' תקעו והריעו ותקעו ועוד אמרו קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואומר כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית הרי נתבאר מזה כי שלשה תקיעות בכל קריאה שהם בשלש כתות שבעה ועשרים תקיעות ושמנה עשר לשני תמידין ותשעה למוסף שבת ושלשה לפתיחת שערים ואי אפשר להיות במקדש יותר מזה הענין:

אמר המאירי אין פוחתין במקדש מעשרים ואחת תקיעות בכל יום פי' בין תקיעות ותרועות ואין מוסיפין באחד מן הימים על ארבעים ושמנה ועכשיו מתחיל ומונה סדר תקיעותיו עשרים ואחת שבכל יום שלש לפתיחת שערים ר"ל שערי העזרה תשע לתמיד של שחר והוא שכשהיו מנסכים נסכי התמיד והלויים היו משוררים היו עושים שלשה פרקים בשיר והוא שבשעת הניסוך כשהיו נותנין את היין למנסך תקעו והריעו ותקעו ודברו הלויים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו כל העם שבעזרה וכן שלשה פעמים וכן לתמיד של בין הערבים ונמצאו בכל יום עשרים ואחת בין תקיעות ותרועות ובמוספין היו מוסיפים תשע לשיר נסכים שבמוסף ונמצאו שבכל יום שיש בו מוסף תוקעים שלשים תקיעות ותקיעות אלו כולן דוחין את השבת ואפי' היו שם מוספין כפולים כגון שחל ר"ח או יו"ט בשבת או ר"ה שחל להיות בשבת שיש שם שלשה מוספין יתבאר בגמרא שאין תוקעין אלא תשע לכל המוספים ובערב שבת היו מוסיפים שש שלש להבטיל העם מן המלאכה כמו שמפורש בשני של שבת ושלש להבדיל בין קדש לחול ר"ל כשקדש היום להודיע שחשכה ושיהיו חייבים סקילה אם יעשו מלאכה משם ואילך ולמדת שאם היה ערב שבת ביום שיש בו מוסף תוקעין שלשים ושש תקיעות ומ"מ בערב שבת שבתוך החג מוסיפין בתקיעות עד ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים כמו שהיו עושין בכל יום ושלש לשער העליון והוא האמור במשנה שלמעלה מזו קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו ושלש לשער התחתון והם אותם שבקרקע העזרה שהיו מאריכין בהם עד שהיו מגיעים לשער התחתון והוא שער המזרחי ובגמ' שאלו האיך לא מנה אותם של מעלה עשירית ותירץ שמחלוקת היא ותנא זה חושב שלש לגבי המזבח במקום אותן שחשב התנא האחר על מעלה עשירית ושלש למלוי המים אחר שמלאום ובאו לעזרה דרך שער המים והוא שאמרו למעלה בפרק לולב וערבה מ"ה א' הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו שלש על גבי המזבח ר"ל כשזוקפין את הערבה בצדי מזבח וי"מ בשעת ניסוך המים ואי אפשר לפרש כן שאם כדבריהם פשו להו תקיעות שהרי בזקיפת הערבה אמרו בפרק לולב וערבה מצות ערבה כיצד וכו' עד זוקפין אותן בצדי המזבח וכו' תקעו והריעו ותקעו ותקיעות שהזכרנו לצורך מילוי המים והם שלש של שער העליון ושלש של שער התחתון ושלש של מילוי המים אין דוחות שבת שכבר נתמלאת מאתמול כמו שהתבאר ומ"מ הרי יש לך חמש עשרה תקיעות ועשרים ושבע בין תשע של שחרית ותשע של מוסף ותשע של בין הערבים הרי ארבעים ושנים ושש שהיו מוסיפים בערב שבת הרי מ"ח ותקיעות אלו כולן בחצוצרות:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

יש למדים מסוגיא זו האמורה כאן ששלשה שברים אין להפסיק בהם בנשימה בין שברים ותרועה של קשר"ק שהרי לדעת ר' יהודה שהיה עושה תקיעה ותרועה ותקיעה אחת אמרו אין בין תקיעה ותרועה ותקיעה ולא כלום והם מפרשים ולא כלום אפי' הפסק נשימה ולא נחלקו עליו חכמים אלא בכל הסימן ומפני שלדעתם ענינים חלוקים הם אבל במה שהם מודים שהוא קול אחד כגון שלשה שברים או שלשה שברים ותרועה של קשר"ק שהרי לשם תרועה נעשים אין ראוי להפסיק בכלום ואין זה כלום שלא אמרו ולא כלום אלא שלא להפסיק ולשהות בין זה לזה אבל הפסק נשימה אינו הפסק ולשון ולא כלום לאו דוקא אפי' בהפסק נשימה אלא שלא לשהות ביניהם כעין מה שאמרו בברכות ל"ז א' אינו מברך עליה כלום בקצת דברים שמברכין עליהם שהכל וכן בחולין מ"ב א' ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום ופירשו שם מ"ו א' אפי' נשתייר בה מעט כל שלא נשתייר ממנה כזית שכל כיוצא בזה לאו כלום הוא קרי וראיה לדבר ג"כ ממה שאמרו עליה מהו דתימא רבנן והאי דאמר ולא כלום לאפוקי מדר' יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא הא הפסק מועט אינו הפסק קמ"ל אלמא שהפסק מועט נידון בערך הפסק שעות שהוא ענין שהייה ואף גדולי הרבנים פירשוה כן להדיא הא הפסק נשימה אינו כלום ועוד שאף הגניחה בהפסק נשימה היא ודיו לבא מן הדין להיות כנדון כמו שביארנו במסכת ראש השנה וראיה אצלי לדבר זה שאף לר' יהודה אילו היה דעתו בהפסק נשימה האיך אפשר לתקוע כל הסימן בשיעור כשר או בשיעור מהדר בנשימה אחת ואע"פ שבראשון של חולין כ"ו ב' אמרו בתקיעה של יו"ט הבא בערב שבת שתוקע ומריע בנשימה אחת תקיעה ותרועה אפשר להיותם בנשימה אחת ולא עוד אלא שאף זו כתבו בה גדולי הרבנים שלא נשימה אחת דוקא אלא בתכיפה וכבר ביארנו כל זה בארוכה בקצת חבורינו ולענין תשע תקיעות בתשעה שעות הלכה שיצא הא שלשה שברים אין להפסיק ביניהם מתורת שהייה שהרי שלשתן תרועה אחת ואם שהה בין שלשתן ודאי לא הועיל הא הפסק נשימה אינו הפסק כמו שביארנו: