מאירי על שבועות סה

זו שכתבנו במשנה בשתי כתי עדים ששתיהן חייבות והעמדנוה בשכת שניה קרובה מצד אישות בשעת עדות הראשונה כתבוה גאוני ספרד שראו את העדות בעודן רחוקים ונתקרבו ואח"כ נתרחקו ונמצאו תחלתן וסופן בכשרות כמו שכתבנו למעלה ויש לפרשה שהיתה הכת עצמה קרובים זה לזה בנשותיהם ומה שאמר ונשיהם גוססות לאו דוקא אלא אפי' אחת מהן והרי הן כל שעתן בכשרות לבעלי דין אלא שאין שניהם ראויים לעדות אחת:

המשנה השלישית והכונה בה גם כן בביאור זה החלק ובפרט לבאר שאין דין שבועת העדות נאמר אלא בשעדות זו היתה באה לחייב ממון אבל אם השביע עידי קנס הואיל ואין החיוב תלוי בעדותם לבד אלא בהצטרף כפירתו עם עדותם שהרי מודה בקנס אפי' יבאו עדים אח"כ פטור כמו שהתבאר במקומו ב"ק ע"ד ב' ומעתה אם השביע עדים בתביעה שיש שם ממון מעורב עם קנס חייב מצד הממון והוא שאמר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שיש לי ביד פלני נזק וחצי נזק ותשלומי נזק ותשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלני ופתה את בתי ושהכני בני ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי ביום הכפרים הרי אלו חייבין משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאני כהן שאני לוי שאיני בן גרושה שאיני בן חלוצה שאיש פלני כהן שאיש פלני לוי שאינו בן גרושה שאינו בן חלוצה שאנס איש פלני ופתה את בתו שחבל בי בני ושהדליק את גדישי בשבת הרי אלו פטורין אמר הר"ם פי' אלה הדברים כלם אם העידו לו בשום דבר מהם לא יקח ממון בשום פנים לפי שמעקרינו אין אדם מת ומשלם וכבר שמעת זו פעמי' והדבר שראוי לבנו על מה שהכהו אינו שלו אבל הוא לבנו ולפיכך אם כפרו פטורין לפי שמה שאמרה תורה והוא עד או ראה או ידע וגו' מפי הקבלה למדנו בתביעת ממון הכתו' מדבר ואמרו שפתה פלני בתי כעין אמרו שהכה את בני שהיא תביעה שאין לו בה ממון לפי שלא ישבע בשביל זולתו ולפיכך פטורים ואפי' היה המשביע אותם מרשה לאותו כהן אבל מורשה תביעת ממון אם כפרו הם חייבין לפי שמעקר הדין גם כן שהעדים כשמשביעין המורשה וכפרו חייבין ואע"פ שהעדות אינה לו אלא מי שהרשהו משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאיש פלני אמ' ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי אלו פטורין שאין חייבין אלא על תביעת ממון בלבד כפקדון פי' אמ' רחמנא ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע ואמר עוד בכפירת הפקדון נפש כי תחטא וכמו שהפקדון תביעת ממון שיש לו כמו כן גם כן העדות צריך שתהיה בממון שיש לו והוא בכאן הוא תובעם שיעידו לו בממון שאין לו בה זכות ואע"פ שיעידו כמו שהוא אומר לפי שאין חייב בעל דינו שיתן לו בממון שאין לו בו זכות ואפי' ממון בשאמ' לו אתן לו ולפיכך כשכפרו פטורין ועל זה תקיש כל עדות יתבע אותה בעל דין אם אינה מועלת לו בתביעתו כשיעידו בה העדים ואין הדיינין חייבים לשאל את העדים אותה עדות בשום פנים:

אמר המאירי משביעני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שיש לי ביד פלני נזק שהוא ממון וחצי נזק לדעת פלגא נזקא ממונא ומ"מ לדעת האומ' פלגא נזקא קנסא שכך הלכה פירשוה בגמ' בחצי נזק צרורות שהוא ממון שהרי אין תמות והעדה בנזקי רגל כמו שהתבאר במקומו ומתוך כך הוא חייב וכן תשלומי כפל וארבעה וחמשה מצד הקרן שבו ושאנס פלני ופתה את בתי מצד הבשת והפגם שהוא ממון ושאין הודאתו פוטרתו בהם שהרי נשום לפי המבייש והמתבייש ואע"פ שבפרק החובל פ"ד ב' אמרו עליהם קנסי קא מגבית בבבל טעם הדברים מפני שאין בהם חסרון כיס ואין עושין שליחותם לדין בבבל אף בממון אלא בדבר המצוי (ושאין) [ושיש] בו חסרון כיס כמו שביארנו בסנהדרין ג' א' ובבבא קמא פ"ד ב' וכן אם אמ' משביעני עליכם שתבאו ותעידוני שהכני בני ר"ל בלא חבורה שהוא בתשלומין של בשת וכן שחבל בי חברי שחייב בחמשה דברים ושהדליק גדישי ביום הכפרים אע"פ שמתחייב בכרת שהרי חייב אדם כרת ומשלם ואין הלכה כדברי ר' נחוניא שהיה עושה יום הכפרים כשבת לתשלומי' ובכל אלו חייב שהרי יש כאן ממון הא כל שאין שם חיוב ממון פטורים והוא שאמר משביעני עליכם שתבאו ותעידוני שאני כהן שאני לוי שאיני בן גרושה ובן חלוצה פטור שאין זה עדות ממון וכל שכן שאיש פלני כהן שהוא לוי שאינו בן גרושה ובן חלוצה שהרי אין כאן ממון ולא תביעת עצמו וכן כל שהופקע ממונו מצד שיש שם חיוב מיתה וקם ליה בדרבה מניה והוא שאמר שאנס פלני ופתה את בתי המאורסה ויש גורסין את בתו של עצמו שהוא בשריפה ועל כרחך אתה צריך לפרשה שלא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה שקנסה לעצמה ובבא בהרשאת בתו ואינו נראה כלל ויש גורסין שאנס פלני את בתו של פלני ופירשוה מצד שאינה תביעת עצמו ואף על פי שבגמרא העמידוה בבא בהרשאה למדים מכאן שאין הרשאה מועלת במה שלא בא ליד התובע מעולם ואין אלו אלא דברי נביאות וכן אם השביע שחבל בי בני או שהדליק גדישי בשבת שכל אלו פטורין שמכל מקום אין כאן חיוב ממון שאלו העידו כן הרי הוא במיתת בית דין וכן כל שאין שם חיוב ממון אע"פ שהיא תביעת ממון כגון משביעכני שתעידוני שאמ' איש פלני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן וכפרו הרי אלו פטורים משבועת העדות שהרי אפי' יעידו שכן אין הנתבע מתחייב בבית דין בכך שאין אמירתו כמסירתו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנו במשנה אלו הן:

כבר ביארנו שכל שאמר משביעכני שתבא ותעיד שיש לפלני מנה ביד פלני פטורים שאין זו תביעת עצמו ומ"מ אם הוא בא בהרשאה חייב ואע"פ שאמרו אין כותבין אדרכתא על המטלטלין לא אמרו אלא במטלטלי דכפריה אבל כל שאינו כופר בהם כותבים אפי' בהלואה ויש חולקין שלא לכתוב אלא בפקדון ומעמידין זו שבכאן בשהוא משביעם על פקדון ולא יראה כן וכבר הארכנו בדין זה כראוי בקמא פרק מרובה ע' א':

כבר ידעת מה שאמרו רבותי' ז"ל פסחים ס"ו א' שאין אדם דן גזירה שוה אא"כ למדה מרבו ורבו מרבו עד סיני מעתה יש לך לתמוה כשאמרו בכאן מנין שאין הכתו' מדבר בשבועת העדות אלא בענין ממון והוא לומדה מגזירה שוה של או או כלומר נאמר בשבועת העדות או ראה או ידע ונאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל מה להלן ממון אף כאן ממון היאך הוא משיבו או או דרוצח יוכיחו ושמא לא היתה הקבלה אלא באו או מפקדון לעדות תדע שפי' הדברים כך הוא שאין אדם דן גזרה שוה אא"כ הוא מקבל מרבו שיש לדרוש גזרה שוה על אותה מלה אבל מכיון שהוא מקובל כן אע"פ שאינו מקובל עם איזו מלה הוא דן אותה גזרה שוה יכול הוא לדונה והבחירה בידו לדון במה שיראה לו שהיא דומה לו ביותר מן האחרות וכן אתה צריך לפרש ענין זה בכל מקום:

עדות ממון מתקיים ראייה בלא ידיעה וידיעה בלא ראייה מה שאין כן בשאר עדיות ידיעה בלא ראיה כיצד מנה הודית לי והלה אומר לאו יבאו פלני ופלני ויעידו שבפניהם הודית והעידו שכן חייב ובאתם עדי על הדרך שביארנו בסנהדרין כ"ט א' זו היא ידיעה בלא ראייה ראייה בלא ידיעה כיצד הרי שמנה לו מאה דינרין וקבלם הלה מידו ולמחר אמ' תן לי מנה שהלויתיך והלה אומר לא היו דברים והלה טוען והלא אתמול מניתים לך וקבלתם מידי והלה אומר בבית דין לא היו דברים ובאו עדים על כך הרי זה חייב והוחזק כפרן אע"פ שאין עדים אלו יודעין אם בתורת הלואה היה אם פרעון או מתנה וכיוצא בו הואיל והוא כפר אף במה שראו להם מחייבין אותו וזו היא ראייה בלא ידיעה אבל אם אמ' בבית דין אמת הוא שמנית וקבלתי מידך אבל מתנה נתתם לי או פרעת אותם לי וכיוצא בדברים אלו נאמן ואין עדות ראיית הענין והקבלה כלום אלא שנשבע היסת:

בתלמוד המערב הזכירו ראייה בלא ידיעה אף בדיני קנסות והוא שאמרו שם אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי אשה מימי והעדים מעידים אותו שאנס אשה אם ברתיה דהאי לא ידעין אם אתת חרי לא ידעית ואע"פ שבסוגיא זו יראה שאין ראייה בלא ידיעה נמצאת בקנס אינו אלא מפני שאין הדבר מצוי:

כבר ביארנו ל"א ב' בשבועת העדות שאם השביע ארבעה וחמשה פעמים בבית דין וכפר בכלן שאינו חייב אלא אחת וביארנו הטעם מפני שאין יכול לחזור ולהודות אחר שכפר בבית דין מעתה בשבועת הפקדון אינו כן אלא השביעו ארבעה וחמשה פעמים בין בבית דין בין שלא בבית דין וכפר בכלן חייב קרבן על כל אחת ואחת מפני שאם הודה אחר שכפר חייב לשלם אע"פ שכפר בבית דין ונמצא פוטר עצמו בכל שבועה ושבועה וכשם שיתרה שבועת הפקדון על שבועת העדות בזו כך היא יתרה שנוהגת אף בנשים ובכל פסולי עדות כמו שיתבאר ל"ו ב' וכן שהיא באה אף בלא תביעה מה שאין כן בעדות ואע"פ שאמרו כאן תבעיה ועבריה כלומר שעדות ופקדון באות על ידי תביעה ובמה שעבר לא לענין חיוב נאמרה אלא לענין סתם הדברים שסתמן על ידי תביעה היא באה ושתיהן שוות להיות מושבע מפי אחרים נדון בה כנשבע מפי עצמו ולהתחייב קרבן על המזיד כשוגג כמו שהתבאר ולענין קרבן שלהן כבר ידעת ששבועת העדות בחטאת ועולה ויורד כשבועת בטוי ושבועת הפקדון באשם קבוע ותוספת חומש לבעליו: