מאירי על שבועות ד

המשנה השניה והכונה בה לבאר כל החלקים שהזכרנו במשנה והוא שאמר כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפרים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד אמר הר"ם פי' התחיל בביאור ידיעות הטומאה בראשונה כדי שישלים המאמר בדבר שאינו מענין המסכתא ויחזור לענין המסכתא והיא שבועות אבל שבת ונגעים כבר ייחד לכל אחד מהם מסכתא בפני עצמה וממה שאתה צריך לידע שעונש טומאת מקדש וקדשיו במזיד כרת ובשוגג קרבן אמ' רחמנא בו והביא את אשמו לי"י ואם א"א לו קרבן מן הצאן אמר ואם לא תשיג ידו וגו' ואם לא תגיע ידו וזהו קרבן עולה ויורד ואינו חייב קרבן עד שתהיה לו ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים והראיה על זה דאמ' רחמנא בענין ההוא ונעלם ממנו והוא ידע ואשם אמרו ונעלם ממנו מורה שקדם לו ידיעה לפני זה ואמרו והוא ידע ראיה שידע מה שנעלם ממנו תחלה הנה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים ואמנם ענין ראיותיהם על שעיר יום הכפרים הנשרף כלו יארך ספורו ויותר ראוי להתפרש בתלמוד מלפרשו בחבורנו זה אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפרים מכפר שנ' מלבד חטאת הכפרים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החצון אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה פי' זה אפשר בתינוק שנשבה לבין הגוים ולא קדמה לו ידיעה שהוא אסור על בני ישראל ביאה למקדש והוא טמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ואח"כ ידע שהיה טמא כשנכנס וכי הוא [אסור] ליכנס למקדש טמא הנה כי אין לו ידיעה ושעיר הנעשה בחוץ ביום הכפרים הוא חטאת ויאכל למוצאי יום הכפרי' וכבר נתבאר זה במקומו ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין דברי ר' יהודה ר' שמעון אומ' שעירי רגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים ועל מה שעירי ראשי חדשי' מכפרין על טהור שאכל את הטמא ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ושל יום הכפורים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף אמרו לו מה הוא שיקריבו זה בזה אמ' להם יקרבו אמרו לו הואיל ואין כפרתם שוה היאך הם קרבים זה בזה אמר להם כלם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו פי' כל השעירים ר"ל שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורי' ומחלקת זה לא נאמ' בו הלכה כדברי פלני לפי שהוא דבר חוזר אל השם ית' ואמנם הם חולקים בהיקש וראיות מהפסוקי' אין זה מקום לזכור עניני הקשם בהם וכבר בארנו שכל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשיות שיפול בו מחלקת בין החכמי' לא נאמר בו הלכה כפלני וענין מאמרו שיקריבו זה בזה שיקריב שעיר ראש חדש כאשר נתאחרה הקרבתו יקריבהו בראש חדש ויהיה הוא בעצמו שעיר ראש חדש לפי שכל אחד משניהם חטאת הנעשה בחוץ הוא ר' שמעון בן יהודה אומ' משמו שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא מוסף עליהם של רגלים שמכפרין על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ומוסף עליהם של יום הכפורים שהן מכפרין על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף אמרו לו אומ' אתה שיקרבו זה בזה אמ' להן הן אמרו לו א"כ יהו של יום הכפרים קרבים בראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קריבים ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהן אמ' להם כלם באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו פי' לפי שכבר אמר אין מוסיף עליהם של יום הכפורים שהוא מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר ועל שאר עברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר אחר ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אומ' כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים פי' אמ' רחמנא על שעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וקלות נקרא מצות עשה ומצות לא תעשה זולתי לא תשא בלבד וחמורות הם כריתות ומיתות בית דין ולא תשא לפי שהיא מן החמורות אע"פ שהיא לא תעשה בלבד וכפל אותם לפי שבא לבאר אותה באמרו השגגות והזדונות ר"ל בין שעשה שום דבר מהם ושגג בה או לא הודע שעיר המשתלח מכפר ואפי' לא עשה תשובה מן הקלות אבל החמורות שעיר עם התשובה מכפרין אחד ישראל ואחד כהנים וכו' אומ' כי כלם שוים בכפרת שעיר המשתלח ואין בין הכהני' לישראל וכהן משיח הפרש זולתי בטומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אומר כי הם גם כן חלוקים בכפרת שעיר המשתלח ואמנם יכפר על ישראל בלבד:

אמר המאירי כל שיש בה ידיעה בתחלה ר"ל שידע שנטמא וידיעה בסוף ר"ל שאחר שאכל את הקדש או נכנס למקדש בהעלם טומאתו נודע לו שאכל קדש בטומאה או נכנס למקדש בטומאה והעלם בנתים ר"ל שבשעת אכילתו או כניסתו נעלמה ממנו טומאה או שנעלם ממנו שזה קדש או מקדש הרי זה בקרבן עולה ויורד האמור בפרשה זו וזה חלוק יש בין שגגת טומאת מקדש וקדשיו לשגגת שאר הכריתות שכל שאר הכריתות כיון ששגג ונודע לו בסוף שחטא אע"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה חייב חטאת ובזו צריך לידיעת טומאה וקדש או מקדש בתחלה וכן בסוף והעלם בנתים כמו שביארנו הטעם במשנה ראשונה:

היתה לו ידיעה בתחלה והעלמה בשעת מעשה ולא היתה לו ידיעה בסוף שיביא קרבן עולה ויורד מתוך ידיעתו שעיר הנעשה בפנים ביום הכפרים והוא אותו שעלה עליו הגורל לי"י ויום הכפרים חולין לו להגין מן הייסורין הראויים לבא על אותו עון עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד:

אין בה ידיעה בתחלה כגון שלא ידע שנטמא ויש לו ידיעה בסוף ר"ל אחר מעשה והרי אין זה בדין קרבן כלל שעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורים ר"ל במזבח החיצון והוא האמור במוסף יום הכפרים עם שאר מוספי המועדות ויום הכפרים מכפר לו עם התשובה:

אין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ואין סופו להודע כגון שלא ראה שום אדם בטומאתו שיודיעהו שעירי הרגלים והוא האמור בכל המועדות שעיר חטאת אחד ושעירי ראשי חדשים מכפרין דברי ר' יהודה וכן הלכה הא סופו ליודע כגון שראו אחרים הרי הוא כשיש בה ידיעה בסוף ויש פוסקים שאף בסופו ליודע הואיל ולא נודע לו עכשיו שעירים אלו מכפרין ומחלוקת זו תלויה במה שאמרו על שאלה זו בגמרא ט' ב' על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף בחטא שאין סופו ליודע כלומר שמתחלה דבר בחטא שסופו ליודע ואח"כ בשאין סופו ליודע ושניהם מתכפרין בשעירים אלו:

ר' שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא ר"ל כהן טהור שאכל קדש טמא בשוגג שזדונו למלקות לבד ואזהרתו מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כמו שביארנו בגמר מכות:

ר' מאיר אומר כל השעירים ר"ל שעירי המוספין בין של יום הכפורים שייחדוהו למעלה לאין בה ידיעה בתחלה ויש ידיעה בסוף בין של רגלים שייחדום ר' יהודה ור' שמעון לאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף בין של ראשי החדשים שייחדם ר' שמעון לטהור בטמא כפרת כלן שוה על טומאת מקדש וקדשיו ר"ל שכלם מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה הן שיהא בה ידיעה בסוף הן שלא יהא שם ידיעה בסוף בין על טהור שאכל הטמא ושמא תאמר מה הוצרכנו לכפרת כלם על דבר אחד פי' בגמ' לטומאה שאירעה בין זה לזה:

היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא בשוגג ושל רגלים מכפרי' על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ושל יום הכפורים ר"ל הנעשה בחוץ על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף הכל כמו שבא הסדר לדברי ר' שמעון אלא שחזר ושנאה ממה שהוא שואל על דבריו מהו שיקרבו זה בזה כלומר אם אבד שעיר ראש חדש ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל מהו להקריבו ברגל לשם מוסף היום שלדעת ר' יהודה הרי שעיר הרגל ושעיר ראש חדש לכפרת דבר אחד הם באים וכ"ש לר' מאיר שכל השעירים כפרתם שוה אבל לר' שמעון הואיל וזה הופרש לכפרת דבר אחד וזה הופרש לכפרת דבר אחר היאך יקרב של זה בזה והוא הדין ששאלה זו באה לדעת ר' יהודה משעיר יום הכפורים לרגל וראש חדש אלא שמרגל לראש חדש מיהא אין כאן שאלה לדבריו ומ"מ השיב ר' שמעון שיקרבו זה בזה הואיל ומ"מ כלם באים על טומאת מקדש או טומאת קדשים דרך כלל אע"פ שאין הפרטים שוים ולענין זה מיהא הלכה כר' שמעון שהרי כל שכן שר' יהודה ור' מאיר מודים בה אלא שי"א דוקא בשאירעה סבה שלא הקריבו בראשון אבל כל שנתכפרו באחרת מחמת שאבד ירעו עד שיסתאבו:

ר' שמעון בן יהודה היה אומר משמו של ר' שמעון במשנה זו שהוא ר' שמעון בן יוחאי שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא וכר' ולענינים אלו הלכה כר' יהודה כמו שכתבנו:

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שהוא בדין כרת אלא שעשה תשובה שעיר הנעשה ביום הכפורים מכפר ועל שאר עבירות שבתורה קלות כגון עשה ולא תעשה וחמורות כגון כריתות ומיתת בית דין ושבועת שקר שהיא מנויה עם החמורות כמו שיתבאר במקומו יומא פ"ו א' בין זדונות בין שגגות הודע או לא הודע שעיר המשתלח מכפר עם התשובה השלמה ובגמ' י"ב ב' שאלו הודע חייבו מזיד כלומר שאין לפרש נודעה לו שגגתו שאם כן הרי הוא מחייבי חטאות ואשמות ודאין שפי' בכריתות כ"ה א' שאם עבר עליהם יום הכפורי' חייבי' להביא אחר יום הכפורי' ותירץ בשוגג ושנודעה שגגתו ואתה צריך לפרשה בדבר ששגגתו באשם תלוי שכל שעבר עליו יום הכפורים פטור כמו שהתבאר שם:

אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח שוים לכפרת שאר עבירות בשעיר המשתלח ומה בין ישראל לכהנים אין ביניהם אלא כפרת מקדש וקדשיו שדם פר כהן גדול של יום הכפורי' מכפר על זדון טומאת מקדש וקדשיו של כהנים ודם השעיר הנעשה בפנים לישראל ור' שמעון אומר שאף בשאר עבירות הם חלוקים לומר שוידויו של פר מכפר על שאר עבירות לכהנים ודם הפר עם התשובה בלא וידוי על טומאה מקדש וקדשיו והלכה כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו: