מאירי על שבועות יג

וי"מ מקדש הקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ובשוגג מביא קרבן עולה ויורד על הדרך שהזכרנו במשנה כמו שמפורש בויקרא שלמדו מפי השמועה שהאוכל בשר קדש או נכנס למקדש בטומאה דבר הכתוב כמו שביארנו במשנה אבל האוכל תרומה טהורה בטומאת הגוף יש בו מיתה בידי שמים במזיד שנ' ומתו בו כי יחללוהו ואם התרו בו לוקה ואזהרתו איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל איזהו קדש שאוכלין אותו כל זרע אהרן בין זכרים בין נקבות הוי אומר תרומות ומ"מ בתרומה טמאה אע"פ שהוא בלאו אינו לוקה שאינה קדש ובשוגג אף בטהורה אין כאן קרבן כלל שאין בעון מיתה בידי שמים קרבן לעולם ואע"פ ששבועת העדות ושבועת בטוי אע"פ שאין בזדונן לא מיתה ולא כרת יש בשגגתן קרבן עולה ויורד הרי אף בזדונו כן כמו שביארנו במשנה ומיתה או מלקות שהזכרנו באוכל תרומה בטומאת הגוף פי' אף בטבול יום עד שיעריב שמשו שנ' בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה והרי יולדת בימי טוהר שלה טבולת יום ארוך היא שאין לה הערב שמש עד מלאת ימי טהרה שמביאה כפרתה למחרתם:

שלש כריתות נאמרו באכילת שלמים בטומאת הגוף אחד בפרשת אמור אל הכהנים כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וכו' וטומאתו עליו ונכרתה ופי' במסכת זבחים מ"ה ב' על קריבה זו שאכילה היא ולא בא לשון קריבה אלא להודיע שאם הוא קדש שיש לו מתירין לאכלו אינו חייב כרת על אכילתו בטומאת הגוף עד שיקרבו מתיריו ואם אין לו מתירין משקדש בכלי כמו שיתבאר במקומו והשנים בפרשת צו את אהרן והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וכו' וטומאתו עליו ונכרתה וכו' וסמיך ליה נפש כי תגע בכל דבר טמא וכו' ואכל מבשר זבח השלמים וכו' ונכרתה וכו' אחת לכלל והוא אותו שהזכרנו תחלה שנ' בו אל הקדשים ואחת לפרט והם כלל ופרט המרוחקים והוא נדרש במדת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל שבא ללמד על כל הכלל ומה שלמי' קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח אבל קדשי בדק הבית אין חיוב באכילתן בטומאה ואין זה שוה למדת כעין הפרט שמדת כעין הפרט מרבה דברים שלא הוזכרו בפרט לקצת דמיון אבל זו אינה מרבה אלא שמגלה ענין הכלל שאינו אמור אלא בדבר כזה ולפעמים מלמדת על דבר אחר כגון הבערה שיצתה מן הכלל לחלק ר"ל להודיע שבכל אב מלאכה חייב עליהן בפני עצמן:

וי"מ אחת לכלל לכלול בו כל הקדשים ואחת לפרט לפרוט מכלל זה את הדם שכל המתירין עצמם חייבין עליהם משום טמא ונותר אע"פ שאין חייבין עליהן משום פגול חוץ מן הדם שאין חייבין עליו לעולם אלא משום דם בלבד כמו שיתבאר במקומו וכך היא שנויה בתורת כהנים ואחת להביא חטאות הפנימיות שהם נשרפות כגון פר ושעיר של יום הכפרים ופר כהן משיח ופר העלם שטעונין הזייה בפנים שחייבי' עליהן משום טומאה ר"ל אם אכלן בטומאת גופו אחר שנזרק דמן ואין חייבין בהם משום פגול שכל שאין לו מתירין כגון בשר חטאות הנשרפות ומנחות הנשרפות אין בו פגול אבל באימוריהן חייבי' משום פגול שכל שהותר לאדם או למזבח יש בו פגול אבל המתיר עצמו או מה שלא הותר לא לאדם ולא למזבח אין בו פגול כמו שיתבאר במקומו:

דברים שאינן נאכלין כלל וכגון לבונה וקטורת ועצים אין באכילתן משום טומאת הגוף כמו שיתבאר במקומו: