מאירי על שבועות יא

שאת שאני שהתורה רבתה לו טפלה אפי' היתה רחוקה ממנו הרבה שנ' לשאת ולספחת ו"ו מוסף על ענין ראשון ומחברה עם השאת אבל בהרת לא רבתה לו תורה תולדה בפי' ומן הסברא אי אתה נותן לה טפילה אלא כל שקרובה לו במראה עד שאין מראה מפסיק בנתים ואפי' היה סובר גזרה שוה של לבנה להקיש שאת לבהרת לרבוי תולדה דיו אם ילמוד ממנה לקרובה לה אבל לא לרחוקה וכל שכן במקום שהשאת שהוא אב מפסיק בנתים ואי אפשר לומר שלא להצטרף שהרי ר' עקיבא עצמו לומד שמצטרפין זה עם זה כלומר שיש צירוף לכל אחת עם איזו מחברותיה ועל כרחך לדעתו הבהרת מצטרפת עם השאת מכח המדרש והשאת עם שתי התולדות הואיל ושתיהן ממינו וטפילה נתרבתה לו מן המקרא אפי' הרבה אבל לא הבהרת עם התולדות נמצא שאת מצטרפת עם הכל ואח"כ בא לחקור היכן אמר ר' עקיבא זו למעלה מזו והיה סבור להביאה ממה ששנו בבריתא שאל יהושע בנו של ר' עקיבא מר' עקיבא מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה ואמ' לו ואם לאו מה יאמרו ואמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא והשיבו לומר שמצטרפין זה עם זה ר"ל כל אחד בראוי לו ואילו אמר מקרום ולמעלה הייתי סבור לפרש מקרום ולמעלה טמא כל שהוא כגריס במין אחד ובמראה אחד וחזר ושאלו שיאמרה כן בפי' מקרום ולמעלה טמא מצטרפת כל אחת בראוי לה וחזר והשיבו שלא נשנו בסדר זה אלא להודיע איכות ענינם להיות הרואה בקי בעניניהם אחר שחלייהם חלוקים באיזה איכות או בהיות אחד מהם חזק ודבק יותר מחבירו וקשה להתרפאת שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן עד שיאמר שהוא נגע פלוני וממין פלוני אינו רשאי לראות את הנגעים לטמא ולטהר על פי עצמו אא"כ על פי חכם ישראל שיאמ' לו טמא או טהור ומאחר שלא אמר לו יאמרו מסיד היכל ולמעלה טמא ומקרום ולמעלה טמא ר"ל ומצטרף כל אחד במינו למדנו שכבר שמע ממנו שמקרום ולמעלה מצטרפות עם השאת והשאת עם הבהרת ונמצאו כלן מצטרפות עם השאת שהוא עקר הנגע והמצוי יותר ונדחית ראיה זו ממה שאמר ודילמא וכו' כלומר שמא כך היתה כונתו לומר מקרום ולמעלה טמא ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף כל אחד במינו ונקט חדא והוא הדין לחברתה וחזר והביאה ממה שמשלו בדבריו של ר' עקיבא נגעים בפתוך ר"ל בנגע שנתערבה קצת אדמימות לארבעה כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי טפין של דם ואחד ארבעה ואחד שמנה ואחד שש עשרה שהפתוך שבבהרת הוא ככוס רביעי שמתוך לבנונית החזק האדמומית נראה בה ביותר וכן כלם על הסדר והרי מ"מ נמצאו כאן ארבעה מראות חלוקים זה מזה ואלו לרבנן הרי שאת וסיד שוים בלובן ומפתוך נשמע לחלוק כל אחד לפי שטתו והוא שאמרו אדמדם שבזה ושבזה ר"ל של בהרת ושל שאת