מאירי על שבת ח

זה שביארנו שהזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע שהוא פטור פירושו אע"פ שנחה ברה"ר כל שלא נחה על גבי מקום ארבעה וכמו שאמרו זרק ונח על גבי זיז והוא עץ היוצא מן הכותל פטור ומ"מ כל שעבר בפחות משלשה סמוך לארץ ונחה על גבי משהו אע"פ שנתגלגל משם לשעתו חייב ויש מחייבים בפחות משלשה אף בלא הנחה כמו שיתבאר בפרק הזורק:

אילן העומד ברה"י ונופו נוטה לרה"ר וזרק מרה"י לנוף שאין בו ד' על ד' או מרשות הרבים והוא חוץ לארבע אמות הרי זה פטור ואין אומרין שדי נופו בתר עיקרו עד שנדונהו במקום ד' על ד' ומ"מ אם היה עקרו ונופו ברשות אחד וירק מרשות אחר לנוף או מרה"ר והוא חוץ לארבע אמות ודאי דנין אותו כמקום ד' על ד' וחייב:

כל שאנו מזקיקין בהנחה או עקירה מקום ד' דוקא בשלא כיון הזורק להניח שם אבל אם כיון להניח שם מחשבתו עושתהו מקום וראיה לדבר ממה שאמרו באחרון של עירובין לא יעמוד אדם וישתין או ירוק ברה"ר ואם עשה כן חייב אא"כ פי האמה ברשות שניה ואע"פ שאין כאן עקירה ממקום ארבעה מחשבתו עושה אותם מקום וכן זרק ונחה בפי הכלב ופי הכבשן ר"ל שהוא מכוין לכך וכן היה אוכל והוציא אוכלין בפיו מרשות לרשות הואיל וחישב לכך חייב שמחשבתו משימה פיו מקום ואע"פ שהוציא שלא כדרך המוציאין ודוקא באלו וכיוצא בהן שאין כאן דעת אחרת מעכבת מחשבתו אבל כל שיש שם דעת אחרת אין מחשבתו מועלת כגון אם כיון לזרוק על רגלו של חבירו וכיוצא בזו הא היד מיהא אין צריכה מחשבה מתוך חשיבותה לקלוט ולהקליט מקום גמור היא ואף ידו של חבירו נעשית מקום לזה על כרחו על הדרך שביארנו במשנה:

הזורק מרה"ר לרה"ר שלא בהעברת ארבע אמות ברה"ר ורה"י באמצע ועבר הדבר הנזרק באויר רה"י אפי' רה"י מקורה ועבר תחת הקירוי שהיה לנו לומר ביתא כמאן דמלי דמי וכבר הונחה ברה"י אין אומרים ביתא כמאן דמלי דמי ואין כאן הנחה במקום ארבעה ואפי' נח על גבי משהו ומ"מ אם עבר בפחות משלשה סמוך לארץ ונח ע"ג משהו אע"פ שנתגלגל לשעתו ויצא לרה"ר חייב אע"פ שלא כיון להנחה באותו משהו: