מאירי על שבת עב

פרק שלישי בעזר הצור:

כירה שהסיקוה וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא שקצת חלקי המסכתא באו לבאר קצת דברים שנאסרו בשבת מדברי סופרים ושקצת חלקיה ג"כ לבאר מה שהותר מכלל קצת המלאכות לכבוד שבה ושזה הפרק אמנם ענינו בביאור קצת אלו הענינים אע"פ שלא יושלמו עניני ביאורם בו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר על איזה צד משהין או נותנין קדירה על גבי כירה בדבר שכבר הותחל בשולו ועל איזה צד אסור והשני בענין זה ג"כ ובדבר שלא נתבשל כלל עדיין כגון נתינת צונן לתוך חמין וביצה בצד המיחם ודומיהם על איזה צד מותר ועל איזה צד אסור וכן להחם את הצונן על איזה צד אסור או מותר והשלישי בקצת איסורי סופרים בעניני ביטול כלי מהיכנו וקצת דיני מוקצה ואיסור טלטול זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו הרבה ענינים כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר בש"א חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל בש"א נוטלין ולא מחזירין ובה"א אף מחזירין אמר הר"ם פי' נותנין עליה ר"ל נותנין מערב שבת וישאר עד למחרת בית הלל מתירין להשהות על הכירה הנזכרת חמין ותבשיל ובש"א חמין בלבד בה"א מחזירין בשבת על גבי גרופה וקטומה או על גבי שהוסקה בקש ובגבבה ובש"א אין מחזירין כלל ומה שאמרו בית הלל מחזירין בתנאי שלא תונח הקדרה לכל דבר אלא שתהיה באויר עד שתשפוך ממנה ויחזיקנה ומה שאמרו בית הלל שאסור לשהות תבשיל על גבי כירה אא"כ הוסקה בקש ובגבבה או שתהיה גרופה וקטומה הוא בתבשיל שנתבשל חצי בישולו לפי שנאמר גזרה שמא יחתה בגחלים לגמור בשולו אבל אם לא נתבשל כלל עד שנתייאשו מבישולו עד הבוקר או אם נגמר בישולו עד שאינו צריך לאש והאש הוא מפסיד אותו מותר לשהותו על גבי גחלים ואינו צריך להוציא אש והוא אמרם עד שיגרוף וגם אינו צריך להשים דשן על הגחלים כדי שיועמו והוא אמרם עד שיתן את האפר והוא שקורין אותה קטומה תרגום דשן קטמא והוא האפר וכשתתבשל בשיל ולא בשיל ישימו בו דבר חי בעת הטמנתו כגון בשר או ירך ויהיה מותר לשהותו על גבי גחלים מפני שהוא מסיר דעתו וקש הוא התבן וגבבה זבל השדות וגפת פסולת הזיתי' נשאר אחר סחיטתם והוצאת שמנם:

אמר המאירי ענין משנה זו נתבלבלו המפרשים בין בפירושה בין בפסק שלה והוא שגדולי הרבנים פירשוה מטעם מוסיף הבל על הדרך שיתבאר באיסור הטמנה ואמר שאם הסיקוה בקש ובגבבה הואיל ואין גחלים שלהם מוסיפין הבל נותנין עליה תבשיל בלא גריפה וקטימה ר"ל תבשיל שנתבשל ובסמוך יתבאר אם דוקא לשהות או אף להחזיר אבל בגפת ובעצים לא יתן עליה תבשיל עד שיגרוף או יקטום שכל שאינו גורף או קוטם מוסיף הבל הוא ומכאן אתה רואה לדבריהם ששהיית הקדירה על הכירה שגחלים שלה מוסיפים הבל והטמנה בדבר המוסיף הבל בדין אחד וכשם שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל אף בסלוקו מעל הכירה כך המטמין בדבר שאין מוסיף הבל על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אסור כשם שאין הטמנה בדבר המוסיף כך אין הטמנה על גבי דבר המוסיף אע"פ שמטמין בדבר שאינו מוסיף או אפילו שלא יטמין כלל אלא שישהנה מגולה שאף בדרך זה מ"מ מוסיף הבל הוא ומ"מ בגרופה או קטומה מותר כמו שאמר עד שיגרוף וכו' ולמדת שבגרופה וקטומה הואיל ואינו דבר המוסיף מותר לשהות או להטמין עליה בדבר שאינו מוסיף ומכאן אתה סומך למנהגנו שאנו טומנים בבגדים ובדבר שאינו מוסיף על כירה קטומה ואע"פ שהם בעצמם פירשו בפרק במה טומנין כלומר הבא לסלק מעל הכירה שמשמען של דברים שעל הכירה מיהא אין טומנין פירושה באין גרופה וקטומה וכן מה שאמרו למעלה סלק המסלק את של לילה והטמין המטמין את של יום מחרת אלא שנחלקו ב"ש וב"ה שלא התירו ב"ש אלא במים אע"פ שגירף וקטם הואיל ואין צורך כל כך לתוספת הבל שבהם אבל תבשיל שהוא צריך עדיין בישול לא וב"ה מתירין אף בתבשיל והלכה כדבריהם אלא שקשה לפרש לדעת זה מה שאמרו קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת והרי הטמנה זו בדבר שאין מוסיף הבל הוא ואסר להושיבה ולהשהותה על גבי גפת ומה תוספת הבל לגפת על גחלת קטומה אלא שהם מפרשים שהגפת כל שאדם טומן בהם דבר חם מוסיף הבל בכל שעה אבל הגחלים הקטומות מתנוונות והולכות וחמימות שלהם קלוש ועוד שהגפת הוא מושיבה עליהם וכורך קרקעית הקדירה בהם אבל זו אינו מושיב הקדירה על הגחלים ממש ועוד טעם אחר ועיקר שהמטמין בגפת מראה בדעתו שמכוין להחם כמה שיוכל אבל זה מראה בדעתו שאין דעתו בחמימות גדול שהרי ממעטו בידים בקטימתו או בגריפתו זו היא שיטת גדולי הרבנים ויראה טעם לדבריהם שאלו לא באו עליה מטעם מוסיף הבל אלא משום שמא יחתה כמו שיתבאר לשטה האחרת תינח בקטומה בגרופה היאך שהם מפרשים גרופה שמפנה קרקעית הכירה מהן לגמרי ואף בירושלמי אמרו כן שפרשו הגרוף כל צרכו דתני הגורף צריך לטאט ביד הקוטם אף אם לא קטם כל צורכו דתני מלבה עליו נערת פשתן אלמא אינו צריך לקטום עד שלא יראה האש כלל והרי אמרו גחלי' עוממות כקטומות ויש מפרשים טעם לדבריהם מפני שפרק זה טמון בין שתי הטמנות הטמנה שבסוף פ' הדלקה והטמנה שבפרק במה טומנין אלמא אף פרק זה מטעם איסור האמור בהטמנה הוא והוא כשמשהא או מטמין בדבר המוסיף הבל ובכלם שמא יטמין ברמץ כמו שהתבאר:

זו היא שיטת גדולי הרבנים אלא שגאוני הראשונים שבספרד כתבו שמשנה זו וכל הנמשך אחריה בגמ' אין בהם סרך לטעם מוסיף הבל שלא נאמר טעם זה אלא בהטמנה ומחשש הטמנה ברמץ ובסלוק מעל הכירה אבל שהיה על הכירה איסור אחר הוא ואין לו שייכות בתוספת הבל ולא נגעו בה אלא מחשש חיתוי גחלים ועל זה אמרו שאם הסיקוה בקש וגבבה נותנים עליה תבשיל מפני שקש וגבבה מתנונים והולכים ואין משאירים אחריהם גחלים שנחוש עליהם לחיתוי אבל בגפת ועצים לא יתן עד שיגרוף או יקטום שמא יחתה הא בגריפה וקטימה אין חוששין לחיתוי שהרי אנו רואים שהוא רוצה למעט את חומם בש"א חמין אבל לא תבשיל שמא מתוך שאדם רוצה בבישול יבא לחיתוי ושמא תאמר בגריפה מיהא היאך הוא בא לחתוי שמא אי אפשר שלא ישתיירו שם גחלים מפוזרות וכל שכן למי שמפרש גרופה לגורפן בצד אחד שבכירה ואע"פ שבירושלמי אמרו כל צרכו פירושו כל צרכן ממקום שגרף הא מ"מ כלם יגרפו לצד אחד וב"ה מתירין אף בתבשיל הואיל והוא גורף או קוטם פרח לו חשש חיתוי ומ"מ הטמנה על גבי כירה לא דברו ממנה במשנה זו אף בגרופה וקטומה לא אמרו אלא בקדירה מגולה על הכירה ר"ל שלא בהטמנה הא בהטמנה אסור שעל ידי הטמנה מוסיף הבל ואין היתר להטמנה בתוספת הבל הן שיבא התוספת מחמת הדברים הטומני' הן שיבא מחמת הטמנה על המקום שגחלים שבו מוסיפין הבל שהרי בקופה שטמן בה אמרו שאסור להניחה על הגפת כמו שביארנו ואיסור הטמנה בדבר המוסיף פירושו אפי' מבעוד יום ואפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי ואפי' בגרופה וקטומה ומעתה מנהגנו אין לו סעד ואף חכמי התוספות כתבו עליו שטנה מפני ששאלו היאך חששו שלא להטמין בדבר המוסיף הבל אע"פ שאין שם איסור תורה מחשש שמא יטמין ברמץ ובשהיה על כירה קטומה לא חששו לחיתוי ואם על האש עצמו לא גזרו קטומה מפני שאינה קטומה כ"ש שאין לגזור גפת אטו רמץ והשיבו שלא התירו שהיה זו אלא בקדירה שאינה טמונה כגון אותה של סעודת ליל שבת אבל הטמנה הואיל ומגלה דעתו שלחמימותה הוא מחזר לצורך מחר ודאי מתירא הוא על כך ומחזר להטמינה בדבר המוסיף הבל מגופו ויש בה חשש שמא יטמין ברמץ וכ"ש שהיה על כירה קטומה בשום הטמנה הילכך או ישהא על הקטומה בלא שום הטמנה או יסלק ויטמין בדבר שאין מוסיף הבל וכן ערערו על מה שנהגו להטמין קיתון של מים חמים ליתן לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל המוטמן מצטמק ורע לו ופעמים שזה שבקומקום אין היד סולדת בו ושבקדירה היד סולדת בהן ומתבשל זה בתוך זה ואפי' היתה היד סולדת בשניהם עירוי אינו ככלי ראשון ונמצא כשמערה המים פסקה רתיחתן לאלתר ר"ל תכף שיוצאים מן הקומקום כדין כלי שני שאמרו עליו שאינו מבשל ומתבשלים בתוך כלי ראשון ומים מבושלים שפסקה רתיחתם יש בהם משום בישול וכן הזהירו שלא ליתן מים בקדירה סמוך לבין השמשות אא"כ ירתיחו המים ויתבשלו מבעוד יום ואע"פ שדברים נכונים הם למנהג שלנו בעיקר ההטמנה מיהא ראיתי לגדולי קטלוניא שאף לשיטה זו מנהגנו כהלכה הוא שמנהגנו אינו בדין הטמנה אלא בדין שהיה כמו שכתבנו שאין הקדירה נוגעת בגחלים והטמנה ענינה שהקדירה מסלקים מעל הכירה ומטמיני' בגפת ובשאר המטמינים אבל זו יושבת בכסא של טיט או של ברזל ואע"פ שמכסים אותה בבגדים וכיוצא בהם אינה הטמנה לגחלים אלא שיש כאן הטמנה מצד אחר שמותרת בפני עצמה הואיל ונעשית מבעוד יום ובדבר שאינו מוסיף ושהייה מצד אחר שמותרת לעצמה ג"כ:

ואחר שביארנו שמשנתנו אין ממנה מניעה למנהגנו לאיזו מן השטות הואיל וקטומה היא אנו צריכים לבאר דין שאינה קטומה בפירוש משנה זו לענין פסק וצריך אתה לידע מה ששאלו עליה בגמ' והוא שאמרו האי לא יתן לא יחזיר הוא כלומר משחשיכה הא לשהות ר"ל נתינה מבעוד יום ולשהותה משחשכה אף בשאינה גרופה וקטומה מותר וכדעת חנניה שאמר כל שהגיע למאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה שאי אפשר להעמידה בנתבשל כל צורכו ולהתיר שהייתה אף לדעת חכמים שאם מצטמק ורע לו הוא לא היו ב"ש אוסרים ואם מצטמק ויפה לו הרי דינו כהגיע למאכל בן דרוסאי שאף הוא מבושל הוא אלא שמצטמק ויפה לו ולדעת זה אתה מפרש משנתנו כן כירה שהסיקוה בקש וגבבה מחזירין עליה תבשיל אף משחשיכה אבל בגפת ועצים לא יחזיר משחשיכה אלא בגרופה וקטומה הא לשהות משהין אף בלא גרופה וקטומה ומהו שהתרנו לשהות בלא גרופה וקטומה ב"ש אומרים חמין לבד וב"ה אומרים אפי' תבשיל ואף חזרה זו שהתרנו בגרופה וקטומה מחלוקת ב"ש וב"ה היא לב"ש נוטלים אותה משם אבל לא מחזירין ולב"ה מחזירין ונמצא לדעת זה שלדעת ב"ה מחזירין בקטומה ומשהין בשאינה קטומה אחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אע"פ שמצטמק ויפה לו ואין חוששין לחיתוי וכדברי חנניא או דילמא לשהות תנן ר"ל שאף בשהייה מצריכין בה גריפה וקטימה וכך היא הצעה של משנה כירה שהסיקוה בקש וגבבה משהין עליה תבשיל אעפ"י שלא בישל כל צורכו הא בגפת ועצים לא ישהא אלא בגרופה וקטומה והשהאה זו דוקא חמין לב"ש ולב"ה אפי' תבשיל וכשם שנחלקו בהשהאה כך נחלקו בחזרה שלב"ש משהין אבל לא מחזירין ולב"ה לא סוף דבר משהין אלא אף מחזירין ונמצאת למד שאף השהייה אינה אלא בגרופה וקטומה ושלא כחנניא שמתיר אף בלא גריפה וקטימה ואי אתה מפרשה בשאינו מבושל אף כמאכל בן דרוסאי ואף לדעת חנניא שבזו היאך היו ב"ה מתירים אף החזרה אלא ודאי בשמבושל כמאכל בן דרוסאי ומכיון שנתבשל אין לנו בצימוקו אחר שקטם שאין בקטימה בישול למה שנתבשל אלא שמעמיד ואע"פ שמצטמק לעינינו אף בחום המעמיד הוא כן ולארך השעה לא מצד בשול:

ומעתה תדע שגדולי הפוסקים פסקו שלא כחנניה ואף בשהייה צריך גריפה וקטימה ונמצא שבשאינה קטומה אם הוסקה בקש וגבבה נותנין מבעוד יום ומשהין משחשיכה וכן מחזירים הא בגפת ועצים אין משהים כלל ואין צריך לומר שאין מחזירין בגרופה וקטומה משהים בכל צד אפי' חי לגמרי או נתבשל קצת ויפה צמוקו ואין צריך לומר נתבשל לגמרי ולהחזיר מותר בנתבשל אע"פ שיפה לו צמוקו משנתבשל כבן דרוסאי הא פחות מכן לא יחזיר שבשול הוא וכבר הביאו גדולי הפוסקים שהזכרנו ראיה לדבריהם ומצד שיצא עליהם ערער אנו צריכין להכריע ביניהם כפי קבלתנו והוא שגדולי הפוסקי' הביאוה ממה שאמרו בסוגיא זו מהו לסמוך בה תוכה וגבה הוא דאסור וכו' אלמא אסור לשהות ואע"פ שהמערערים תמהו על ראייתו לומר שאף היא אפשר לפרשה בחזרה כלומר חזרתה על גבה ותוכה הוא שנאסרה אבל סמיכתה מותרת אף משחשיכה אין ערר זה כלום שאם בחזרה מה ענין תוכה בכאן ותוכה ודאי אף בקטומה אסור שהרי מטלטל בגחלים אלא ודאי לשהות ואסרו בתוכה אע"פ שדעתו לשהותה עד שיכבה הכל ואפי' אין דעתו לשהותה עד שיכבה הרי בסלוקה אין כאן טלטול שכשהוא מגביהה בנחת אין בה טלטול לגחלים ואפי' אתה קורא זה טלטול הרי הוא טלטול מן הצד והרי אף נטילת חררה שמקצתה מגלה ומקצתה מכוסה בגחלים מותרת כמו שיתבאר ועוד ראיה לדעתי שהרי הביאוה ראיה משתי כירות ובענין שהייה ואם בחזרה היאך היה שואל חזרה ומשיב שהייה וכן הביאו ראיה ממה שאמרו בסוגיא זו כירה שהסיקוה בגפת או בעצים סומכין לה ואין משהין עליה וגחלים שעממו או שנתנו עליהם נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטומה ואע"פ שהמערערים כתבו שזו באה אליבא דר' יהודה מ"מ סתם נאמרו הדברים וכן האריכו בראיות תמצאם בהלכותיהם וראיה נכונה לדבריהם אע"פ שלא הביאוה הוא שבסוף הסוגיא אמרו מצטמק ויפה לו אסור וטרחו לבאר הדברים שצמוקם יפה וודאי אי אפשר למאכל בן דרוסאי שלא יהא צמוקו יפה ואע"פ שקצת בעלי שיטה זו פוסקים אף בצמוקו יפה שמותר הרי הסוגיא שלא כדבריהם וכן אע"פ שיש מפרשים להחמיר במצטמק ויפה לו יותר מתבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי אין הדברים ראויים לשמעם ואף שיטת המשנה אי אתה מפרשה במחזיר אלא בחסורי מחסרא ואין חסרון בלא דוחק וכשר הדבר לפרשה בלשהות עד שתהא משנתנו מסתפקת בשלה ולא תצטרך לבקש טרפה ממקום אחר וכן בסוגיא זו ר' אושעיא ורבה בר בר חנה כך הם סוברים ואין דבריו של רב ששת במקום שניהם ואע"פ שרבא סייע בה לרב ששת לדבריו של רב ששת אמרה ולא מהלכת עצמו:

ואע"פ שגדולי הפוסקים כתבו בחררה כדי שיקרמו פניה ובצלי כדי שיגיע למאכל בן דרוסאי וזו ודאי כחנניה אין זו סתירה להם כמו שחשבו המערערים שהפת והצלי משהגיעו לשיעור זה לא יבאו לידי חיתוי שאם יחתה יבואו לידי חירוך הואיל ואין מחיצה בין האש וביניהם אבל קדרה אינה כן ובירושלמי אמרו מה בין פת לתבשיל תבשיל דרכו ברותח פת אין דרכה ברותחת תמן אמרי' פת חמה חמתה בצדה הא מקודם שהגיעו לשיעור קרימת פנים ומאכל בן דרוסאי ודאי אסור שאין החיתוי מביא לידי חירוך: