מאירי על שבת נה

העור מטמא בנגעים כבגד עצמו בין של בהמה טמאה בין של טהורה ובגד עצמו לענין נגעים שיעורו כבשאר טמאות לשלש על שלש ואם קצץ משתים או שלש ועשה מהן אחת מטמא בנגעים שהתפירה כאריג ויש מפרשים קצץ מכלן מכל אותם האמורים במקרא ולא יראה כן:

כל נגע שהראה לכהן בין של אדם בין של בגדים ובתחלתו ראה בו בכדי לטהרו או שלא לטמאו ולקה ביד כהן עד שבעוד שהוא מאריך בעיונו נולדו שם סימני טומאה הרי זה דנו לטומאה:

כשם שביארנו במת בקצת אהלים שמיטמאים כך בנגעים האהלים מיטמאין בהם כל שהן של צמר או של פשתים או של עור שיעור טומאת נגעים בכגריס ושל שרץ בכעדשה ושל מת בכזית ושיעור כזית הוא גדול מכגריס:

כבר ביארנו שנוצה של עזים הוא בכלל כלי השק ומיטמאין באהל המת ואינם מטמאים בנגעים ושתי וערב בהפך שמטמאים בנגעים ואין מטמאים באהל המת: