מאירי על שבת מט

כשם שמצוה לשרוף הקדשים הפסולים כך מצוה לישרוף תרומה טמאה שאף היא נקראת קדש ומכאן כתבו רוב מפרשים שאין ביעורה אלא בשריפה כמו שכתבנו למעלה ואע"פ שביין אמרו פסחים כ' ב' תעשה זלוף מפני שאין ראוי לשריפה הוא אבל לבהמתו ולכלבו לא ומ"מ יכול הוא ליהנות בה דרך ביעורה כגון שמן טמא להדלקה ודגן להסיק בו את התנור שנ' ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה ולענין הנאתו דרך ביעור וכן אמרו ראשית דגנך תתן לו לו ולא לאורו מכאן שאין תורמין מן הטמא על הטהור ולמדת שהטמא מיהא ראוי לו לאורו ומ"מ קדשים אין בהן הנאת ביעור ולא עוד אלא אף מעשר שני שנ' לא בערתי ממנו בטמא אלא יפדה שמעשר שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים ויאכל דמיו בטהרה בתורת פירות מעשר כמו שיתבאר:

כל הקדשים קרויים קרבן ויש בענייניהם דין פיגול ונותר ומעילה לכהנה אם בקדשי קדשים לפני זריקת דמים ואם בקדשים קלים באמוריהן לאחר זריקת הדם אבל קדש הניתר לכהנים אין בו מעילה וכן כל הקדשים כל האוכלם בטומאה חייב כרת ואסורים לאונן אבל התרומה אין בה אחד מכל אלו ומ"מ יש בה מיתה בידי שמים לנהנה ממנה במזיד מה שאין כן בהקדש שהנהנה ממנו במזיד אין בו אלא מלקות כמו שביארנו בסנהדרין פר' שריפה אבל תרומה יש בה מיתה בידי שמים לזר הנהנה ממנה במזיד וחומש לזר האוכלה בשוגג מה שאין כן בקדש משיצא להיתר לאכילת כהנים ואין לה פדיון להוציאה לחולין אע"פ שקצת קדשים נפדין קודם שחיטה ואסורה לזרים לעולם אע"פ שיש קדשים שהותר בשרן לבעליהן לאחר זריקה: