מאירי על שבת מח

מ"מ שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית ביום טוב שחל להיות בשבת אינו מזכיר בברכה מעין שבע אלא שבת שאלמלא שבת אין ברכה מעין שבע ביום טוב ואפי' שהיה לך לומר יום הוא שנתחייב וכו' מ"מ זו אף בשבת לא נתקנה אלא מפני הסכנה והוא שבתי כנסיותיהן היו חוץ לעיר ולא היו באים שם ההמון בערבית של חול אלא יוצאים ממלאכתם לבתיהם ומתפללין שם ובערב שבת באים ושמא יש מהם ששוהים לבא והאריכו בתפלה זו עד שישהו יותר כדי שיגיע האחרון לסיום תפלה ומאחר שאף בשבת אין חייובה מן הדין אין לך בו אלא חדושו:

כבר ביארנו ששמונת ימי חנוכה אלו גומרים בהן את ההלל והם בכלל שמנה עשר יום שהיחיד גומר בהן את ההלל ובגולה עשרים ואחד אבל הלל של ראש חדש אינו אלא מנהג והוא שאמרו יחיד לא יתחיל ואם התחיל בברכה גומר בלא ברכה ויש חולקים בזו בקצת דרכים וכבר ביארנו כלם או רבם בשני של ברכות:

כבר ביארנו במגלה שבחנוכה מוציאין ספר תורה בכל יום וקורין בנשיאים ומ"מ סדר הקריאה חלוקה למנהגות יש נוהגים ביום ראשון לקרא הראשון בברכת כהנים והב' פרשת ביום כלות משה והג' ביום הראשון וביום שני קורא ראשון ביום השני עד מלאה קטרת והשני עד סופה ושלישי קורא ביום השלישי וכן בכל יום שנים קורים הקרבנות יום הדומה ליום זה אם שני אם שלישי ושלישי בשלפניו ויום ח' ראשון קורא ביום השמיני או כל הפרשיות עד סוף כלן ושנים בסוף הסדר בפרשת חנוכת המזבח עד סוף הסדר ויש נוהגין לצרף בקריאת האחרון פרשת מנורה שבהעלותך ויש נוהגין בקריאתה דרכים אחרים להיות ראשון קורא ביום ראשון ברכת כהנים ופרשת כלות משה וקרבן נחשון ושני בשני ושלישי בשלישי וביום ב' קורא ראשון ושני שניהם בשני ושלישי [חוזר וקורא כל יום שני] וכן בכלם על הסדר האמור ובשבת של חנוכה קורין שבעה בסדר היום ומפטיר בנשיאים ביום הדומה לו אם שני אם שלישי ומפטיר בנרות של זכריה ואם חל ראשון של חנוכה בשבת שנמצאו בה שתי שבתות מפטיר ראשונה בשל זכריה ושניה בשל שלמה ור"ח שבה שאירע בחול מוציאין ב' תורות וקורין שלשה בר"ח ראשון עד רביעית ההין ושני עד ובראשי חדשיכם ושלישי פרשת ראש חדש ורביעי קורא בחנוכה ואם חל ר"ח טבת בשבת מוציא שלש תורות ששה בענינו של יום ושביעי בר"ח ומפטיר בחנוכה ומתוך כך מפטיר בשל חנוכה הואיל ועולה ממנה:

מאחר שהשלמנו עניני נר חנוכה נשוב לעניני הסוגיא:

משנה אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד אמר הר"ם פי' כבר ביארנו הטעם מפני מה אסרו הדלקת שמן שרפה ביום טוב עטרן ידוע והוא יוצא מן העץ שיוצא ממנו הזפת ואסרו אותו מפני שריחו רע שומשמין ידוע והוא זרע דק מתוק ושמן אגוזים גם כן ידוע וגם כן צנונות פקועות בלשון ערב עלקם ועלקם בלשון עברי לענה נפט הוא ממין הזפת אלא שהוא לבן והלכה כחכמי' אלו בשני המינין שאסור להדליק בהם בשבת האחד שמן אפרסמון וזה למעלתו שלא יסוך ממנו ואסור למעט דבר מן השמן שבנר לפי שהוא מקרב זמן כבויו והעקר אצלנו גורם לכבוי אסור והשמן השני הוא הנפט הלבן שאסור להדליק בו מפני שהוא עף ושורף ולפיכך יברח ממנו ויצא:

אמר המאירי אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב על הדרך שביארנו הא בשאר שבתות הואיל והוא מדליק בחול מותר ובערבי ימים טובים מיהא אע"פ שמדליק בחול יש לאסור שמא מתוך שאתה מתירו להדליק ממנו לצורך יום טוב מוסיף ממנו בלילי יום טוב ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן והוא פסולת הזפת וריחו רע מאד ומ"מ נמשך הוא אחר הפתילה שהזפת מתוך עביו הוא שאינו נמשך אבל פסולת שלו דק ונמשך אחר הפתילה ולא אסרוה אלא מפני הריח שמא יניחנו ויצא והרי חובה עליו לישב לאור הנר והוא שאמר מפני כבוד השבת והלכה כדבריו וזה שאנו אומרים בו פסולת זפת לא פסולת הזפת עצמו אלא אף הוא יוצא מן העץ ע"י האור אלא שבתחלה יוצא הזפת עב ואח"כ יוצא זה והוא צלול וחכמים מתירים בכל השמנים בשמן שומשמין והוא זרע הנקרא ירדולינש ובשמן אגוזים ובשמן צנונית ובשמן דגים ופרשוהו גאוני הראשונים בשמן דגים עצמו והעידו בו שהוא זך ומזוקק ומדליק ונמשך אחר הפתילה יפה ולא אמרו בגמ' שלא הותר אלא על ידי תערובת אלא בקרבי דגים שנימוחו והוא שאמרו בגמ' בפירוש ומדליקין בשמן דגים:

ובשמן פקועות ר"ל דלעת מדברית ובעטרן ובנפט והלכה כדבריהם בכל אלו שהזכירו חוץ מן העטרן ואף נפט זה שהתרנו דוקא בשאינו לבן שהנפט הוא מין שמן שריחו רע ויש בו שני מינים האחד לבן והאחר שאינו לבן והלבן אין מדליקין בו מפני שהוא עף ר"ל שלהבתו קופצת למרחוק ומוצאת בכל המוצאת אותה ובאין לידי סכנה ואף בחול אסור מפני הסכנה ואף הצרי נאסר בגמ' מטעם זה ועוד מטעם אחר שמא מתוך שריחו נודף יבא ויטול ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית ואין הלכה כמותו:

זהו ביאור המשנה ועל הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא:

זה שאמרנו שאין שורפין קדשים ביו"ט יצא לנו ממה שנאמר לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר שאין ת"ל עד בקר מה ת"ל עד בקר ליתן בקר שני לשרפתו נמצא שאין שורפי' קדשים ביום טוב ולא בשבת ואף במקום עבודה שנ' עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת כלומר אברים של תמיד שלא הוקטרו אין מעלין אותן משחשיכה וכל שכן שאין שורפין אותן. ושמא תאמר ומה הוצרכת ללמוד דבר זה מן הכתוב והלא נדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב ואע"פ שיש בהם צורך הדיוט אסורים מצד חלק גבוה שהוא נשרף אין זה כלום שהבאת נדרים ונדבות אינו מצווה עכשיו בהקרבתן ואע"פ שאמר ובאת שמה והבאתם שמה יכול להקריבו בחולו של מועד אבל קדשים דכתיב תשרפו הייתי סבור להתיר אלמלא שהמקרא ממעטו:

מכשירי אוכלין אין נעשין ביום טוב כגון שפוד וסכין ותנור וכירים שהרי אפשר מבערב וכן מילה שלא בזמנה אינה דוחה יום טוב ואין צריך לומר שבת מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה הואיל ובשעת עקירת לאו של השמר בנגע הצרעת ר"ל שלא תקוץ בהרתו מתקיים העשה והצרעת דוחה את העבודה והעבודה דוחה שבת ואעפ"כ מילה שלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא י"ט כמו שיתבאר:

יש שואלין תהא הבערת קדשים מותרת במתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה וכו' וכן מילה שלא בזמנה תהא דוחה יום טוב במתוך שהותרה חבורה לצורך ונדרים ונדבות יהו קרבים ביום טוב במתוך שהותרה שחיטה לצורך דברים אלו כלם הואיל והותר איחורם עד למחר אין בהם שום צורך וכבר ביארנו שלא נאמר מתוך אלא בקצת צורך על הדרך שחלקנו עניניהם בראשון של יום טוב: