מאירי על שבת מו

נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם ופרשוהו גדולי הצרפתים למהדרים שעושים נרות כחשבון בני הבית ויש מפרשים אותה לענין בעל הבית ואכסנאי או שאר בני אדם הדרים בבית אחד ונראה לי דוקא שהפיות משני צדדין אבל מצד אחד אין בזה היכר כלל ושמועה זו הם פירשוה בנר של חרס מכוסה שמניחים בה הפתילה דרך נקב וכשנוקבה מצד אחר ומדליק בה פתילה דומה לשני כלים ולדעת זה אף מצד אחד כן וי"מ בה לפי הסוגיא שאפי' אינה מכוסה הואיל והפיות חלוקות זו מזו בין מצד א' בין מב' צדדים עולה לשני בני אדם ולא אמרו במלא קערה שמן שצריכה כסוי כמו שיתבאר אלא מפני שאין לה פיות כמו שיתבאר עכשיו:

מלא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם שהכסוי עושה אותה כמי שיש לה פיות חלוקות לא כפה עליה כלי עשאה כמדורה ואף לאחד אינו עולה וחכמי פורווינצא כתבו בחבוריהם שאם הרחיקם זו מזו כאצבע אינה כמדורה ולאחד מיהא יצא ואלו המנורות של נחשת העשויות בפיות ארוכות והם עגלות הם כשרות לנר חנוכה בלא שום פקפוק אם מצד שהפיות חלוקות אם מצד שיש להם כסוי:

מי שאין לו אלא פרוטה א' לנר ושתי מצות לפניו נר חנוכה ונר שבת ואין הפרוטה כדאי אלא לאחת מהן הרי זה נותנה לנר שבת משום שלום ביתו שלא יהיו בני ביתו יושבים בחשך וי"מ מצד אשתו שהמצוה מסורה לה וכן נר ביתו וקדוש היום כגון שאין לו יין ולא פת הראוי לקדש עליו עכ"ז נר ביתו עדיף אבל נר חנוכה וקדוש היום נר חנוכה קודם משום פרסומי ניסא:

יש לו נר לשתיהן ר"ל לחנוכה ולביתו ונסתפק איזו מהן הדלקתה קודמת יראה לגדולי הדורות שנר שבת קודם שהוא תדיר וכל שאין בה הפקעת פרסום הנס תדיר קודם וגאוני הראשונים מקדימין של חנוכה מצד אחר והוא שלדעתם כי שהדליק בשבת כבר קבלו עליו ואינו רשאי להדליק אחריה נר אחר ואת"ל רשאי אין הדבר יפה ומעולם לא חששנו לכך שאין קבלת שביתה בהדלקת הנר ואם אמרוה ביום הכפרים ובברכת זמן ובמקום שתוספת חול שבו צריך ליזהר בו שלא לימשך אחר אכילה יאמרו בהדלקה שהיא מעשה נשים שמקדימין אותה לפעמים לתור להן מנוחה ולפרוק מעליהן עול מלאכות ועוד שההדלקה אינה קבלת שבת אדרבה מפני שאינה שבת הוא מדליק אבל זמן של יום הכפרים כשאמר זמן הודה שהוא יום קדש אצלו והרי בסוף הפרק אמרו הדליק המדליק ושוהא כדי לצלות דג קטן וכונה זו למי שהיא עני ואין לו טורח הכנה שיהא מכין סמוך לחשיכה מיעוט הכנתו ואמר שאחר שהדליק המדליק יכול לצלות שבודאי הדליקו בתקיעה זו ומ"מ מי שרצה להקדים נר חנוכה עושה ובלבד שיתכפם להדלקת נר שבת שהרי שעורם משתשקע החמה ובמקום שאי אפשר יהא תוכף לשקיעה כמה שיוכל:

אף במוצאי שבת נחלקו בה קצת מפרשים ומנהגנו להדליק קודם הבדלה ונסעדים בה בהבדלה שבתפלה שמאחר שנתאחרה ההדלקה כ"כ מקדימין אותה כמה שנוכל וזה שנהגו להדליקם בבית הכנסת עיקר הענין משום פרסומי ניסא ולא לכונה אחרת והדבר נאה:

נר שבת אין ראוי לאחרה עד שעת שקיעת החמה אלא יקדים שעד שלא תכבה שמשו של יום תזרח נרו של לילה אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר לא ימיש עמוד הענן וכו' מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד ענן ר"ל שהיה זה בא קודם שישקע חבירו ומ"מ אין להקדימה יותר מדאי שלא תדמה כשרגא בטיהרא אלא קודם שקיעת החמה מעט וי"מ את השמועה בחנוכה ובימי החול שבה שלא יקדים ביותר ולא תאחר עד שתשקע החמה לגמרי אבל בערב שבת מקדמת קודם שקיעת החמה:

לעולם יהא אדם זריז לקיים את המצות ובקלה כבחמורה שאינו יודע מתן שכרן של מצות ומ"מ יהא לבו סמוך שאין השם מקפח שכר כל בריה ושמדתו לשלם מדה כנגד מדה דרך הערה אמרו הרגיל בנר חנוכה דרך חבוב מצוה ובהערה מפורסמת הויין לו בנים תלמידי חכמים לקיים עליו נר מצוה ותורה אור הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין וכל אלו מדה כנגד מדה וכל עוד שמרבה במצות שכרו מתרבה דרך הערה אמרו ובאחד מגדוליהם שראה באחד והיה רגיל בשתי נרות ר"ל של חנכה ושל שבת בהדור ודרך חבוב ואמר גברי רברבי נפקי מהכא וראה באחד שהיה רגיל באחת בהידור ובחיבוב ואמר גברא רבא נפיק מהכא וכאשר פתר כן היה:

מכיון שכך היא המדה לשלם מדה כנגד מדה ראוי לאדם שיכוין ארחותיו כדי שישתלם במה שראוי דרך הערה אמרו דרחים רבנן הוו ליה בני רבנן שהבן רחמי האב עליו כדכתיב כרחם אב על בנים ואף הבנים רחמיהם עליו וכמו שאמרו מכניס ומוציא מאכיל ומשקה ומלביש וכשאהב תלמידי חכמים מדת הדין משלמת להיות מה שרחמיו עליו ביותר בענין זה וכן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנואתא רבנן שדרך החותן לכבד את חתניו ואף החתנים לחותניהם וכמו שדרשו במדרש תלים אבי ראה גם ראה מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו ואחר שכבד תלמידי חכמים מדת הדין משלמת להיות מה שדרכו לכבדו ביותר כדרך זה וכן דדחיל מרבנן הוא גופיה צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא כלומר שאינו יודע עד שיהא אפשרותו מגיע לכך לישתמען מיליה כצורבא מרבנן שמאחר שנתירא מתלמידי חכמים מדת הדין משלמת להיות הוא נורא ג"כ בפני האחרים שאין לך נורא אלא מי שראוי להוכיח וכמו שאמרו עד שלא חטא אדם נותנין לו יראה והבריות מתביישות הימנו משחטא אין נותנין לו יראה ואין הבריות מתביישות הימנו וכשהוא ירא תלמידי חכמים ודאי למד מהם מה שהוא ראוי להוכיח והבריות מתייראות ומתביישות הימנו:

כבר ביארנו במשנה שאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט והעמדנוה ביו"ט שחל להיות בערב שבת ומטעם איסור שריפת קדשים ביו"ט הא בשאר שבתות מותר ומ"מ הוזכר בגמ' טעם אחר לאסרה בכל יום טוב ואף בשבת והזכירו הטעם הואיל ומצוה עליו לבערו שמא יטה כדי למהר את ביעורו עד שהקשו על טעם זה א"כ ביום טוב מיהא ר"ל ביום טוב עצמו לשתרי ור"ל בלא הדלקה מבערב שהרי אין דרך להדליק ביום טוב מבעוד יום ונמצאת למד לדעת זה אחר שהקשה לו ביום טוב גופיה לשתרי ולא השיבו מפני שאין שורפים קדשים ביום טוב אחר שהיום טוב אין הדלקתו מבערב והשיבו באיסור זה מגזרת יום טוב אטו שבת בהדלקה מבערב ושמא יטה שלא היית אוסר בשריפת קדשים ביום טוב אלא בשריפה שאינה צורך יום טוב הא שריפה של צורך יום טוב כגון הדלקה היית מתיר אא"כ מגזרת שבת ואע"פ שלא היית גוזר כן בשמנים ופתילות שהוזכרו אין זה כלום ששמנים ופתילות הבדל גדול יש ביניהם ואדם מרגיש באיסורן לשעתו אבל שמן שריפה אינו מרגיש עד שיבערנו ויטה מחמת מהירותו לבערו ומתוך כך יש לגזור בה אטו שבת ואע"פ שבחלה שנטמאת אמרו לא יזיזה ממקומה אע"פ שיש בה צורך יום טוב להסיקה תחת תבשילו טעם הדבר מפני שאין דרך להסיק בבצק וניכר שלצורך שריפה הוא עושה ומ"מ כבר נדחה טעם זה ולא באנו עליה מחשש הטייה שא"כ לדעת זה בי"ט מותר וגזירת שבת אין כאן שהרי גזירה לגזירה היא אלא דבר זה אינו ולא נאסר בשבת כלל הואיל ומבערב שהוא חול מדליק ובי"ט נאסר שיש בהדלקה איסור ביעור ביום טוב ואף לצורך יום טוב ומשנתנו ביום טוב שחל בערב שבת וכן הלכה שהרי נסעדו דברי רב חסדא בתניא כוותיה ובטלו דברי רבה ולמדת שאין התיר לשריפה בי"ט אף לצורך י"ט ומ"מ יש מפרשים דברי רבה בענין שאף הוא סובר שיש איסור בשריפת קדשים בי"ט ומה שאמרו במשנתנו באין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב אף בהדלקה מבערב ושאלוהו בי"ט מיהא לישתרי ובהדלקה מבערב ובא עליה מגזרת יום טוב אטו שבת ושמא תאמר ונגזור מהדלקת ערב להדלקת עצמו של יום טוב אפשר שיש לדמותה למכשירין שאפשר לעשותו מבערב שאסור לעשותן ביום טוב ואעפ"כ אין גוזרין בהם מערב יום טוב ליום טוב ואין זה כלום שמכשירין כל מלאכתם נעשית מבערב אבל זו הרי המלאכה נגמרת והולכת בשבת אלא שאין לגזור לעולם חול אטו יום טוב ומ"מ כבר דחה רב חסדא את טעמו לומר שהדלקה ביום טוב אינה מבעוד יום אלא בעיקר יום טוב ואלו בערב י"ט ודאי מותר ולמדנו משניהם שאין תורת ביעור בהטייה שאלו כן אף בי"ט והדלקה מבערב היה אסור ולא הוצרכנו לגזרתו ומ"מ יש לאסור מטעם שמא יוסיף ביום טוב כמו שביארנו במשנה הא ערב שבת שהוא חול מותר ואע"פ שאין שורפין קדשים בשבת הואיל ומבערב הודלק מותר שאין לחוש להוסיף בו בשבת:

ויש נוטים בה לדעת שלישית לומר ביום טוב מיהא לישתרי ביום טוב עצמו ואע"פ שאסור לשרוף קדשים ביום טוב דוקא במקום טורח כגון שעושה לו מדורה שלא לשום צורך יום טוב ואינו נראה שבודאי כל ביעור נאסר ואף שלא במקום טורח שלא תחלוק בביעור ויש מביאים ראיה לזה ממה שאסרו לטלטל תרומה טמאה ביום טוב בפני עצמה ר"ל שלא עם הטהורה כמו שיתבאר ומפני שאינה ראויה לכלום אף לבערה ואם כדבריך הרי ראויה להאכילה לכלבו ומ"מ למדת לדעת זה שהם סוברים שהביעור בתרומה מיהא הוא בכל מיני ביעור וכן כתבו גדולי הצרפתים בפרק מפנין אלא שזו אינה נראית לגדולי הדורות שאף בחול לדעתם אין ביעור אף בתרומה אלא בשריפה כקדשי' אבל האכלת כלבו אסורה על כל פנים וכן נראה שלא לבזות את התרומה ואף לדעתם הרי אפשר להעמידה ביין שאין ראוי לא לכלב ולא להדלקה אלא שהם מפרשים אותה בזילוף מ"מ עיקר הדברים כאחד מן הראשונים ויש באין באיסור ביעור זה שאף לדעת האומר נדרים ונדבות קרבות ביום טוב דוקא מפני שיש שם איזה דבר ראוי להדיוט לבד אבל ביעור הדלקה אע"פ שההדיוט נהנה בה מ"מ מצות ביעור מעורבת בהנאתו בכל שעת הנאתו וזהו לכם ולא לגבוה: