מאירי על שבת רפח

כל שרואה בכרמו כלאים ומניחם הרי זה קדש ואסורות לכל אדם ומ"מ דוקא שקיים דבר שזורעים כמוהו הרבה באותו מקום אבל אם ראה בכרמו עשב שאין דרך בני אדם לזרעו אע"פ שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה לא קדש ומ"מ אם היו נוהגים כן באותו מקום קדש ומעתה המקיים קוצים בכרם בערביא שרוצים בהם לגמליהם הרי זה קדש הא בשאר מקומות לא קדש:

כל שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה אם נשתנה המקוה למראיתו פסול אפי' מקוה שלם ומעתה תרדין שסחטן ונתן מימיהן למקוה פוסלין אותו בשינוי מראה אע"פ שאינו פוסלו מתורת מים שאובים וכן אם נתן לתוכו יין או מיחל של זיתים ושינה מראיתו פסול הואיל ואין עושין ממנו מקוה לכתחילה:

המיחל היוצא מן הזיתים יש ממנו שהוא נקרא משקה לענין קבלת טומאה והכשר והוא היוצא מעגול בית הבד הואיל וכבר הונחו בבית הבד לסחטן אבל מיחל היוצא מהן כתחלה כשעוטן אותן במעטן להתחמם וכן היוצא מהן אחר שנתחממו ודחקו זה את זה והוא הנקרא בתר איצצא אינו משקה שאין באלו צחצוחי שמן כלל:

סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה ר"ל שיש בה אוכל שמאחר שסוחטו לתוך אוכל הרי הוא כמפרר אוכל לתוך אוכל שכל משקה הבא לאכל הרי הוא כאכל ולפיכך מותר אפי' בשבת וכן באשכול של בוסר וכיוצא באלו ואין בזה הפרש בין שהאשכל עומד לאכילה בין שעומד למשקין ואע"פ שגדולי המפרשים כתבוה בעומד לאכילה אינו כן שאם כן העומד למשקה אף באכילה יאסר ולא מצינו בגמרא איסור אלא למשקין היוצאין מהן אלא אף בעומד למשקין מותר אבל לא לתוך הקערה ר"ל שאין בה אוכל שזהו מפרק ויש חולקין לומר שלא הותר אלא בי"ט אבל בשבת לא שהרי משנתנו אין סוחטין וכו' ואין הדברים כלום שסתם משנתנו בסוחט לעצמו שלא לתוך האוכל:

חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה ולתוך הקדירה מיהא אף בשבת מותר לשיטתנו שמאחר שנתלית בחברתה ר"ל בשמועת סחיטת ענבים כמו שאמרו מדברי רבינו נלמוד וכו' כשם שזו בשבת כך זו בשבת ואע"פ שהעז מוקצית בשבת מחמת שחיטה ביאורה כשהיא ראויה כגון שיש כאן חולה שחלה מבעוד יום שאין העז מוקצית וזהו דעת גדולי המפרשים ואע"פ שמ"מ אין האם אוכל עכשו ונעשה היוצא ממנה אוכל מה שאין כן בענבים שהם אוכל מעיקרן מ"מ אף העז אוכל הוא ומגדולי הדורות מפרשים אותה אף בלא חולה הואיל והיא עומדת לאכילה בחול שאין איסור שחיטה עושתה מוקצה אחר שאם יזדמן לו חולה שוחטה בהיתר וכבר ביארנו בראשון של ביצה דעת שלישית לגדולי הראשונים בחבוריהם שאין החלב אסור בתורת מוקצה של אם והוא שאין אוסרים ביצה בתרנגולת העומדת לגדל ביצים כל שהביצים עומדים לאכילה אלא שכבר ביארנו סתירתו בראשון של ביצה ומ"מ גדולי הפוסקים פי' בי"ט ולא נתלית בסחיטת אשכול אלא לענין קדירה וקערה זו כדינה בשבת וזו כדינה בי"ט אבל לא לדמותן מכל וכל שאינו דומה חליבת עז שהאם מוקצית מחמת שחיטה וראוי לאסור אא"כ במקום סכנה לסחיטת ענבים שאף הענבים מותר לאכלן:

היניקה מדדי הבהמה אסורה אפי' בי"ט ובמקום צער חולי אע"פ שאין בו סכנה מותרת אפי' בשבת וכמ"ש במסכת כתבות גונח יונק חלב בשבת מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזור רבנן ר"ל צער חולי וא"כ זה שאמרו במסכת יבמות פ' חרש שבמקום צער בשבת אסור ובי"ט מותר אין הלכה כן וי"מ זו שביבמות בצער שלא במקום חולי כגון צער תאבון כעין מ"ש נשבע על הככר ונצטער עליה ואכלה וכן כתבוה רבותינו הצרפתים ולא יראה כן שצער תאבון אינו כדאי להתיר סרך איסור עליו וכבר ביארנו ענינים אלו בראשון של ביצה ושמא תאמר ואף בצער חולי יעשה ע"י גוי כשאר דבר שאין בו סכנה תדע שרפואת החלב היא כשהיא יונקה רותח וכמ"ש בפ' מרובה בחסיד א' שהיה גונח מלבו ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח משחרית לשחרית והביאו לו עז וקשרוה בכרעי המטה:

מפרק זה שכתבנו כבר התבאר שרבותינו הצרפתים פירשוהו שהוא תולדת דישה והוא שכתבו בו שנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש כענין הדש שמפרק התבואה מקשים שלה ומגדולי אחרוניהם כתבו שאין מפרק תולדת דש אלא בגדולי קרקע אבל זה שבכאן הוא תולדת ממחק ובתוספות פי' שמפרק בבעלי חיים תולדת גוזז שמפרק הצמר מן הבהמה:

גדולי הפוסקים הביאו בכאן ע"י גלגול הגונח מה שנ' בכתובות בשמועה זו צינור שעלו בו קשקשים ר"ל שמעכבים מרוצת המים ממעכן בצנעה בשבת ר"ל שמשפילם ברגלו אבל לא להסירם הנה והנה ואע"פ שאמרו הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו אין דרך הקש לנענעו בגופו אבל קשקשים דרכן בכך ואינו נזכר ומה שיש לפקפק בה ממה שאמרו כל שאסרו חכמים משום מראית העין אף בחדרי חדרים אסור כבר כתבנוה בראשון של ביצה ומ"ש בה מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזור רבנן יש שואלים בה למה אסרו לכבות דליקה לדעת הפוטר במלאכה שאינה צריכה לגופה ואין זה כלום שהכבוי מלאכה גמורה הוא אלו היה הוא צריך לגופה ומתוך כך אסרוהו אף במקום פסידא אף ע"י גוי אבל זה אינו אלא כלאחר יד: