מאירי על שבת רעא

זה שביארנו בקטן שמת בתוך שלשים שהוא בחזקת נפל ואין מתאבל עליו לא סוף דבר בפיהק ומת כלומר שמת מאליו בלא חולי עד שנראה שחסרון שנים טבעו והמיתו אלא אפי' מת בסבה כגון נפל מן הגג או אכלו ארי הדין כן ואינו מתאבל עליו אלא שיש חולקים שבנפל מן הגג מחזיקין אותו לבן קיימא וכן בנהרג או בשאר הסבות ואין הדברים נראין כלל אלא שאף לשטה זו אני אומר שכל שמת בסבת חולי הרי הוא כפיהק ומת שחסרון שלמות טבעו גורם לחליו ולא אמרה בלשון פיהוק אלא שכך הדרך בקטן כל כך שמעט חולי ממיתו בנקל וכן הדברים נראין:

כל שהולד בחזקת בן קיימא הוציאתו מדין זיקה ואם נתקדשה אע"פ שמת בתוך שלשים אינה צריכה חליצה כלל אבל כל שהולד בכלל ספק ומת בתוך שלשים וכבר נתקדשה אם נתקדשה לישראל חולצת שהרי אינה נאסרת לו בכך אבל אם היא אשת כהן אינה חולצת ודנין אותו כבן קיימא אחר הרוב שלא לאסרה על בעלה וכן יתבאר ביבמות ולשטה האחרת כוללין בזה שבפיהק ומת דברי הכל מת הוא ולא שנתירה להתיבם אלא שצריכה חליצה ואפי' נתקדשה לכהן ובנפל מן הגג אסורה להתיבם על כל פנים ואם נתקדשה לישראל חולצת כדעת רבן שמעון בן גמליאל ולכהן אינה חולצת שלא לאסרה על בעלה כדאי הם רבנן לסמוך עליהם וכל שכן במקום שיש לדון כן אחר הרוב:

טרפה שנשחטה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואפי' ולד שלא כלו חדשיו ולא שהה שבעת ימים להוציאו מכלל נפל שחיטתו מטהרתו כטרפה ולענין אכילה כל ששחטו עד שיעברו שבעה אסור אפי' שחטו בשביעי אע"פ שהשחיטה סבה הבאה מחוץ שהרי כתבנוה כן באדם בנפל מן הגג או אכלו ארי הא כל שנודע שכלו חדשיו מותר אף ביומו והוא שאמרו עגל שנולד ביום טוב שוחטין אותו ביום טוב וכן בבכור שאם נולד ומומו עמו הרי זה מן המוכן כמו שביארנו במקומו: