מאירי על שבת כז

ג' השותה משקין טמאים שהם תחלה על כל פנים ונעשה הוא מתקנת חכמים שני על ידיהם לפסול את התרומה כדינו במדרגות הטומאה שהראשון עושה שני ואף אלו טעם גזרתם שמא יאכל עמהן אכל תרומה ויטמא אוכל התרומה על יד המשקין ונמצא אוכל תרומה טמאה ושיעור טמאות אלו באוכלין בחצי פרס ובמשקין ברביעית:

ד' הבא ראשו ורובו במים שאובים שגזרו עליו טומאה שניה לפסול את התרומה וטעם גזרתם מפני שלא היה להם הכנה לטבול אלא במערות שמקוותיהם סרוחים ועכורים והיו רוחצין אח"כ במים שאובים יפים דרך נקיות עד שפשט מנהגם לומר שאלו השאובים הם הם המטהרים והיו מזלזלין הרבה בטבילת המקוה ומתוך כך תקנו שהעושה כן יחזור ויטמא ויזקק טבילה אחרת במקוה וכן הדין בטהור הגמור שבא ראשו ורובו במים שאובים ויש חולקים בזו בטהור כמו שכתבנו בשני של גיטין:

ה' טהור שנפלו עליו ר"ל על ראשו ורובו במקרה שלשת לוגין מים שאובים ביחד ומטעם הנזכר בשלפניה ובכל אלו שהזכרנו בשחזר וטבל אינו צריך הערב השמש הואיל וטומאתן אינה עקרית:

ו' הספר והוא שגזרו שיהו ספרי הקדש פוסלין את התרומה וטעם גזירתם מפני שהיה דרכם להצניע אוכלין של תרומה אצל ספר תורה שהיו אומרים זה קדש וזה קדש והיו אוכלין אלו סבה שהיו העכברים באים ומפסידים את הספרים וגזרו שיהו הספרים שניים להיות פוסלין את התרומה במגען:

ז' הידים והוא שיתבאר למטה שבימי שלמה גזרו עליהן להיותן שניות מן הסתם כל שהסיח דעתו מהם אע"פ שלא ידע בטומאתן מצד שמועדות הם שלא ליזהר אלא מן הטומאות הגדולות והמפורסמות אלא ששלמה לא גזר בהם אלא לקדש ובזמן שהזכרנו גזרו עליהם טומאה זו לתרומה ומתחלתן לא גזרו אלא על הבאות מחמת ספר ר"ל שאם נגעו בספר יהו טמאות ומתועלת הספר שלא לאחוז בו ערום ואח"כ גזרו על כל הידים לתרומה ומטעם שהם עסקניות ומ"מ יש מקום לגזור על הבאות מחמת הספר אף במקום גזירה שניה שגזירה שניה אם שמרן ונתכוון להן אינן פוסלות את התרומה וכשנוגע בספר נטמאו על כל פנים וא"כ מה שהקשו בכאן כיון דהא גזור הא תו למה לי עד שהוצרך לומר שעל הבאות מחמת הספר גזרו תחלה פירושו מצד שכל נגיעת ספר הסח הדעת הוא לשמירת ידים וכל הסח הדעת בכלל הגזירה השניה הוא:

והטבול יום אע"פ שנמנה כאן יתבאר למטה שאינו בכלל שמונה עשר דבר שהרי אף מן התורה הוא פסול לתרומה וכמו שיתבאר מכח המקראות ביבמות ושמא תאמר דוקא לאכילה הא לנגיעה לא הרי אף בכלים נאמר כל כלי אשר יעשה למלאכה וכו' יובא במים וכו' עד הערב וטהר אלמא שכל שלא העריב שמשו אף בנגיעה פוסל את התרומה שאם לא כן מה ענין לומר עליו וטהר:

ח' ואוכלין שנטמאו במשקין ולא במשקין שנטמאו בשרץ שהרי אלו אף מן התורה ראשונים הם ואוכלין מקבלים טומאה מהם אלא אף במשקין שנטמאו מחמת הידים או משאר טומאות של סופרים שהמשקין תחלה מ"מ כמו שביארנו ומה שאמרו גזירה משום משקים דשרץ כלומר שבאו בגזירה זו משום טומאה של תורה:

ט' כלים שנטמאו במשקין ולא סוף דבר במשקין של זב ר"ל רוקו ומי רגליו שהרי הם אב הטומאה ומטמאים כלים מן התורה אלא אף משקין הטמאים מחמת השרץ שהם ראשונים ולא היה להם לטמא כלים שהם גזרו על משקין טמאים שיטמאו אוכלים ומשקין וכלים הנוגעים בהם אבל אוכל טמא אינו מטמא כלי לעולם אפי' מדבריהם אבל אוכל מטמא אוכל ומשקה מדברי סופרים על הדרך שביארנו וזה שגזרו בטומאת משקין להיות תחלה ולא גזרו כן באוכלין מחשש טומאת אוכלין הבאים מחמת השרץ טעם הדבר מפני שהמשקין עלולים הואיל ואין צריכין הכשר שהרי הכשרן בעצמן:

הרי ביארנו תשעה גזירות כלן לפסול את התרומה ויש מהם לישרף על ידיהם לא לתליה לבד וכמו שאמרו למטה ידים תחלת גזרתן לשרפה ושאר הגזירות לתליה ממה שאמרו שמנה ידים אין אחריני לא ויש חולקים בקצתן ולא יראה כן ומ"מ ט' הנשארות מגזירת שמונה עשר הם בענינים אחרים שלא בתרומה ויתבאר ענין כלם למטה אחר שנבאר שאר הדברים שהפסיקו ביניהם בסוגיא זו על ידי גלגול ענינים אלו:

יש סוגיות במקצת מקומות שיראה לך מהם בקצת דברים אלו שהם באים מכח מקראות ואל תתמה עליהם שאף הם כשגזרו הביאו מקראות דרך סמך בעלמא ומ"מ משמונה עשר דבר הם וכן יראה לך בקצת מקומות שעיקר גזירות אלו לא לנגיעה נאמרו אלא לאכילה ואף בזו תדע שעיקרן לאכילה נאמרו אלא שעל ידו גזרו אף על מגעה וכן מה שנאמר בסוגיא זו במשקין הבאים מחמת שרץ דאורייתא היא ובפסחים אמרו שהוא בא מקל וחומר ומה כלי הבא מחמת השרץ מטמא משקין שרץ עצמו לא כ"ש אין כאן בית מיחוש שכל כיוצא בזה מן התורה הוא קרוי: