מאירי על שבת כו

המשנה הרביעית אלו הן מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו ונמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ושמנה עשר דבר גזרו בו ביום אמר הר"ם פי' חנניה בן חזקיה בן גרון ז"ל מבעלי החכמה וגדול בדורו ונסתפקו חכמי דורו בספר יחזקאל והוא נער חצנו לפירוש עניניו ונתיחד בעלייה לחבר הפירוש והיו החכמי' ע"ה מבקרים אותו תמיד והוא מתעסק באותו חבור ופעם אחת בקרו אותו ונתקבץ שם קבוץ גדול מתלמידי שמאי והלל ולא נשאר באותו הדור מי שהיה ראוי להוראה שלא היה באותו מעמד ונמנו והיו בית שמאי יותר והשם אמר אחרי רבים להטות כאשר נתננו העקר בפתיחת חבורנו זה ובית שמאי הסכימו על אלה הגזרות השמנה עשר באותו היום ויהי כן וגזרו על שמנה עשר דבר ועוד הסכימו לומר בית שמאי ובית הלל באותו היום כשמנה הלכות ולא נמנו עליהם לדעת הרבים ואולי נמנו ורבו בית הלל כי אולי יהיה מתלמידי שמאי סובר כדעת בית הלל או מתלמידי בית הלל סובר כדעת בית שמאי ואמרם אלו מן ההלכות שאמרו ר"ל שהם מן ההלכות שהסכימו עליהם ולא נפל בהם שום מחלקת וזה מספרם יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ וכבר הקדמתי מחלקותם והט' לא ישב אדם לפני הספר והי' ולא למרחץ והי"א ולא לבורסקי והי"ב ולא לדון והי"ג ולא לאכל והי"ד לא יצא החייט במחטו והט"ו ולא הלבלר בקולמוסו והי"ו ולא יפלא את כליו והי"ז ולא יקרא לאור הנר והי"ח לא יאכל הזב עם הזבה אבל השמנה עשר דבר שגזרו בו ביום אני אמנה אותם לך בלתי מפורשות לפי שכלם יתבארו במקומם מן המשנה הראשונה האוכל אוכל ראשון השני האוכל אכל שני הג' השותה משקי' טמאי' ד' הבא ראשו ורובו במים שאובי' ה' שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובים ו' הנוגע בספר ז' הידים ח' האוכלין והכלים ט' המניח כלי תחת הצנור י' כל המטלטלי' מביאין את הטומאה בעובי המרדע י"א הבוצר לגת הוכשר י"ב גדולי תרומה י"ג מי שהחשיך לו בדרך י"ד פת גוים ט"ו שמנן י"ו יינם י"ז ייחוד בנותיהם י"ח שיהא תינוק גוי מטמא בזיבה והשמנה עשר הלכות שנחלקו בהם באותו היום יתבארו בזה הפרק הראשונה אין שורין דיו ב' סמנין ג' כרשינין ד' אונין של פשתן ה' צמר ליורה ו' מצודות חיה ז' מצודות עופות ח' מצודת דגים ט' אין מוכרין לנכרי י' אין טוענין עמו י"א אין מגביהי' עליו י"ב אין נותנין עורות י"ג ולא כלים לכובס נכרי י"ד לא ישאילנו ט"ו לא ימכור לו י"ו לא ילוהו י"ז לא יתן לו במתנה י"ח לא ישלח אגרות:

ונשוב להשלים פירוש זאת ההלכה ומה שאמר כיוצא בו כשאמ' לא יאכל הזב עם הזבה לפי שזה הדין יוצא מענין המסכתא וכשאמר לא ישב אדם לפני הספר והסמוך לו ולא אמ' ממה שאינו מענין השבת זהו מפני טעם והטעם הוא כי לא ישב האדם ושאר המאמר כלו בכלם אנו חוששין הכנסת שום עת כמו לא יצא החייט במחטו שאנו חוששין בו גם כן הכנסת עת אבל לא יאכל הזב עם הזבה אין לחוש בו הכנסת עת ולפיכך אמר כיוצא בו ענינו שזה דומה לזה דמיון בלתי חזק ופנים אחרים והוא כי לא ישב אדם לא קדמו דבר מן הענין שיאמר כיוצא בו אבל לא יאכל הזב עם הזבה קדמהו דבר מן הענין ולפיכך ראוי שיאמר בו ופי' לבקרו ידוע והיא מלה עברית בזה לא יבקר בין טוב לרע:

אמר המאירי המשנה הרביעית ואינה מכלל כונת הפרק אלא שנתגלגלה כאן ע"י מ"ש על קצת דברים שהוזכרו שהן מן ההלכות שנאמרו בעלייה ואמר אלו מן ההלכות שנאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון ששם עלו חכמים לבקרו בזמן שהעמידו ר' אלעזר בן עזריה נשיא והעבירו את רבן גמליאל והסכימו לצאת שם למנין לתקן הרבה דברים ומפרש בגמ' שלא על הבאות הוא אומר כן אלא על אותן שכבר הזכיר ויש מפרשים אותן על לא יפלא ולא יקרא לבד מצד שהוזכרו שתיהן לבד בסוגיית הגמ' ומ"מ יש מפרשים שעל כל הנזכרות אמר כן ממה שאמרו בגמ' שמנה עשר גזרו ובשמנה עשר נחלקו והקשה והתניא השוו ותירץ נחלקו ואח"כ השוו אלמא שמנה עשר גזרו בלא מחלקת והם שנרמז עליהם בכאן ואמר שמנה עשר דבר גזרו בו ביום ועל אותם שנחלקו ואח"כ השוו אמר אלו מן ההלכות וכו' שנמנו ורבו של ב"ש והשוו להם ב"ה ומתוך כך מפרשים שי"ח אלו הם כל אותם שהוזכרו במשנתנו והם שמנה יציאות של פטור אבל אסור ארבע בעקירה בלא הנחה וארבע בהנחה בלא עקירה וישיבה לפני הספר הרי ט' ולבית המרחץ הרי י' לבורסקי הרי י"א לאכול הרי י"ב לדין הרי י"ג חייט במחטו הרי י"ד לבלר בקולמוסו הרי ט"ו לא יפלה הרי י"ו לא יקרא הרי י"ז לא יאכל זב עם הזבה הרי י"ח ובכלם נחלקו באותו היום והושוו למחרתו לאיסור ושמנה עשר דבר שגזרו בלא מחלוקת היו ובגמ' יתבאר ענינם ולא הוזכרו כל אותם שהושוו בכל התלמוד אלא אותן שהיו במעמד אותו היום ויש מוסיפין שבשמנה עשר דבר נחלקו בו ביום והושוו למחרתו והם אותם שהוזכרו במשנה זו על הדרך שכתבנו ושמונה עשר גזרו בו ביום והם אותם שיתבארו בגמ' כמו שייעדנו ובשמנה עשר נחלקו בלא השואה והם אלו הבאות א' שריית דיו ב' סמנין ג' כרשינין ד' אונין של פשתן ה' צמר ליורה ו' מצודות חיה ז' עופות ח' דגים ט' אין מוכרין לנכרי י' אין טוענין עמו י"א אין מגביהין עליו י"ב אין נותנין עורות לעבדן י"ג ולא כלים לכובס וה' הוזכרו בסוגיית הגמ' הבאה על משניות אלו והם לא ימכור ולא ישאיל ולא ילוה ולא יתן אלא בכדי שיגיע לבית החיצונה כמו שיתבאר ושלוח אגרות ביד גוי ומ"מ לא יראה כן שהרי בסוגיית הגמ' נראה שבאותן שנחלקו הושוו ולא הוזכרו שמנה עשר אלא ב' פעמים אחת לגזרו ואחת לנחלקו והושוו:

ויש שמוסיפין ומונים שמונה עשר פעם רביעית מאותם שהוזכר עליהם בתלמוד מודים ב"ש וב"ה ומצאו להם שהם י"ח א' בשביעית מודים במחלק עד שיגרוס שנית בפרק זה ומודים שטוענין קורת בית הבד ג' בסמוך לה והוא עגול הגת ד' בעירובין מודים [בזמן] שמקצתם (שנויי' בקדרים) [ששרויים בחדרים] ה' ו' ז' ח' במסכת ביצה ומודים שאם שחט יחפור בדקר וכן שאפר כירה מוכן הוא וכן ושוים שמשיקין את המים וכן ומטבילין מגב לגב ט' בחגיגה ומודים שאם חל עצרת וכו' י' בכתובות שאם מכרה ונתנה קיים וכן י"א בכתובות מודים שמוכרת ונותנת וקיים וכן י"ב בכתובות שומרת יבם שנפלו לה נכסים י"ג בגיטין ומודים בנתגרשה מן האירוסין י"ד בבתרא אלו ואלו מודים שיחלוקו ט"ו באהלות ומודים בפותח לכתחילה שיפתח י"ו בנדה ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום י"ז בזבים ומודים ברואה ברביעי י"ח בכאן בשוכח בחצר ויש מונים קורת בית הבד ועגולי הגת באחת ומביאים אחרת מצד אחר וכל זה אינו אלא תוספת וריבוי דברים ללא צורך ולא כוונו בענינים אלו אלא לאותן שגזרו ולאותם שנחלקו והושוו וכלן לאותן שבאותו היום שלא דברו במחלקת שאר הימים כלל לא למחלקת ולא להשואה:

זהו ביאור המשנה ומה שנתחדש עליה בגמ' בביאור שמנה עשר דבר עם מה שנתגלגל עליהן כך הוא:

כבר ביארנו במקומו שבטלה מגלת תענית חוץ מחנוכה ופורים מעתה כל שכן שאין לנו לקבוע י"ט על נסים המתחדשים לנו בכל יום בחסד הרחמן ית' ואין זה נחשב לנו קשי עורף והתנכרות לחסדיו ית' והוא שאמרו כאן אף אנו מחבבים את הצרות ר"ל נסים הבאים לנו על ידם להזכיר בהם שבחיו ורחמיו עלינו אלא שאם באנו לכתוב אין אנו מפסיקין:

שמנה עשר דברים אמרו שגזרו עליהם בו ביום קצתם נאמרו לענין פסול תרומה והם א' האוכל אכל שהוא ראשון לטומאה שגזרו עליו להיותו טמא לפסול את התרומה ואע"פ שמן התורה אין אדם מקבל טומאה אלא מאב הטומאה חששו שמא כשיאכל אכל זה ישתה עמו משקה תרומה ויהא טמא באוכל שבפיו והרי אסור לאכל או לשתות תרומה טמאה והאוכל אוכל זה שהוא ראשון לטומאה נעשה מכח תקנתם שני כדינו:

ב' האוכל אוכל שני שאף זה שמא ישתה עמהם משקה תרומה שיהא נפסל באוכל שבפיו והרי אסור לאכול או לשתות תרומה טמאה ואף זה עשאוהו שני לפסול את התרומה ולטמא את הקדש ואע"פ שהיה ראוי לעשותו שלישי להיותו טהור אצל התרומה ולפסול את הקדש הואיל ומצינו לפעמים שאוכל שני עושה שני באמצעות משקה כגון ששני זה נגע במשקין שהמשקין תחלה שכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה מגזירת משקה זב וזבה חוץ מטבול יום כמו שהתבאר בחגיגה ונמצא שאם נגע אוכל באותו משקה שנעשה שני הרי שאוכל זה גרם להיות חברו שני באמצעות המשקין גזרו על האוכלו להיות שני אבל אם אכל אוכל שלישי טהור לנגיעת תרומה מכל וכל אלא שאסור לאכלה עד שיטבול ומ"מ נעשה הוא שני לקדש לטמאו להיותו שלישי כמו שביארנו בשני של חולין: