מאירי על שבת רמב

יש גורסין בסוגיא זו אשכחיה דהוה מתני ועל צואה של קטן וכו' אמר אבין שטיא היכי מתני שטותיה לבריה והלא היא עצמה מוכנת לכלבים וא"כ מותר לטלטלה ולהוציאה וכי תימא דלא חזיא מאתמול והתניא נהרות המושכים ומעיינות הנובעים הרי הם כרגלי כל אדם כלומר שאינן קונים שביתה אחר שהם נדים ולמדת מ"מ שמותר לטלטלם אחר שהן ראויות ודעתו של אדם עליהן הואיל ודרכן לבא אלא היכי איתניה אמר ועל צואה של תרנגולים ר"ל אע"פ שאין ראויה לכלום מפני היזק קטן ומצד גרף של רעי אין היתר בטלטולן שכבר ביארנוה באשפה שבחצר כמו שכתבנו:

חמשה מזיקים נהרגים בשבת אע"פ שאין רצים אחריו זבוב שבמצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדייב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום ולפי הסוגיא פירושו אף בשאין רצים אחריו ולדעת ר' שמעון שלדעת ר' יהודה הואיל ואין רצים אחריו חייב ולדעת הפוסקים כר' יהודה דוחים סוגיא זו ואומרים אפילו לר' יהודה שכל אלו יש סכנה וחוששים להם אף כשאין רצים ושאר המזיקים אע"פ שאין בהם סכנה אם היו רצים אחריו נהרגים לדברי הכל זו היא שיטת גדולי הפוסקים וא"כ מה שאמרו כאן ברצין אחריו ודברי הכל הוא חוזר על מה שאמר ר' יהושע שכל המזיקין נהרגין ודבריו אמורים אף לר' יהודה ומ"מ הרבה מפרשים כתבו שר' יהושע כר' שמעון וכל שבחשש נזק נהרגין הואיל ומלאכה שאין צריכה לגופה היא והקשוהו מברייתא של חמשה נהרגין וכו' ולר' יהודה ודאי אף אלו אסור הואיל ואין כאן סכנה אלא שלר' שמעון היא שנויה ודוקא באלו אבל באחרים לא ותירץ ברייתא זו של חמשה נהרגין וכו' ברצים אחריו שיש כאן סכנה אבל שאר מזיקין שאין סכנה בנשיכתן אפי' ברצים אחריו אין נהרגין אלא לדעת ר' שמעון ונמצא שלדעת הפוסקי' כר' יהודה בחמשה נהרגים אסור כשאין רצים ובשאר אף ברצים ואע"פ שהסוגיא מוכחת כשיטה זו גדולי הפוסקים והמחברים כתבוה כדעת ראשון ושמועה זו הבאה אח"כ לומר שבנחש ועקרב דורסו לפי תומו יראה שהיא שנויה לדעת ר' שמעון שבאין רצים מיהא ראוי לו להשתדל שלא להרגו בידים אלא לפי תומו בדריסה ואע"פ שמתכוין לכך אלא שיעשה כמי שאינו מתכוין שכל שיש לנו לשנות ולמעט בחילול שבת עושין והוא שאמר במשנה כופין את הקערה על עקרב שאין הצידה נכרת כל כך שאין צידה רצונית לעקרב וכל שיכול לכפות כופה וכל שאין יכול לכפות דורס לפי תומו וכל שאין יכול לדרוס הורג בידים וכן כתבו גדולי המפרשים והדברים נראין ומ"מ לדעת ר' יהודה שאין היתר אלא בחמשה הידועים בסכנה וברצים אחריו אין צרך לכפיית קערה ודריסה לפי תומו שכל שהסכנה מחזרת ובאה אין מאחרין בהצלה ונמצאת סוגיא זו קצת ראיה לפסוק כר' שמעון אלא שי"מ הריגה בדריסה לפי תומו לדעת ר' יהודה שאין מתכוין להרגו אע"פ שהוא סובר בדבר שאין מתכוין אסור במקום סכנה מותר וכן כתבוה גדולי הרבנים:

רוק שבקרקע אין צריך להביא כלי לכפותו עליה אלא דורסו לפי תומו:

פמוטות גדולות ר"ל מנורות הואיל ואין שם חידקי חוליות מותר לטלטלן בשבת ואפי' הם גדולים שאין ניטלין אלא בשני בני אדם והוא שאמר לו כאותם של בית אביך וי"מ דוקא בקטנים שניטלין באדם אחד אבל בגדולים אסור ושל בית אביך פירושה לגנאי שלא היה משתמש אלא בקטנות והעיקר כדעת ראשון ואף לדעת האוסרים בגדולה בשאר [כלים] מיהא אפי' היו צריכים ארבעה וחמשה מותר לטלטלן בשבת והוא שאמרו בעירובין ק"ב א' ההיא שריתא ר"ל קורה דהוה בי ר' פדת דהוו שקלי ליה בי עשרה ושדו לה אדשא אמר זו תורת כלי עליה וכן אמרו ההוא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהוה מחזקא אדרבא והוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה אדשא אמ' זו תורת כלי עליה וא"כ לא אסרו במנורה אלא שמן הסתם אדם קובע לה מקום והוא שאמרו קרונות של ר' מותרים לטלטלן בשבת ומה שאמרו בעירובין סלם הצורי כבדו קובעו טעם הדבר מפני שעומד מוטה על הכותל לעלות ממנו לגג וכל כלים של תשמיש מחובר לקרקע החמירו בהם ואף גדולי הרבני' פירשו שם שלא אמרו כבדו קובעו לענין הסולם שהסולם מותר הוא לטלטלו אלא לענין הכותל כמו שיתבאר שם בע"ה: