מאירי על שבת קצח

עמוד בר"ה גבוה עשרה ורחב ארבעה כבר ביארנו שהוא רה"י והנותן מרה"ר על גביו חייב וכן הזורק על גבו ואע"פ שהזורק זורק למעלה מעשרה ומשם הנזרק בא על גבו ונמצא נכנס בתחומו ממקום פטור שאע"פ שאויר רה"י עולה עד הרקיע דוקא כנגד רה"י אבל זה כבר הגיע למעלה מי' קודם שיגיע לאויר העמוד ונמצא בא לו ממקום פטור אעפ"כ חייב הואיל ועקירתו מיהא למטה מעשרה הוא הרי הוא עקירה והנחה באיסור שאם לא כן אף בנותן אי אפשר שלא יהא הדבר הניתן שם למעלה מעשרה קודם שיכנס לאותו אויר או שמא לא אמרו אויר רה"י עולה אלא במחיצות הנכרות ומטעם גוד אסיק אבל במחיצות שאין ניכרות לא ושמא תאמר והיאך אתה מחליט פסק זה לחיוב והרי לא נתבררה כאן מ"מ הרי הסכימו עליה רבה ורב יוסף ואביי ועוד שכמה שמועות מסכימות לחיוב דבר זה ואע"פ שיש קצת דחיות בקצתם דחיות בעלמא הם והוא שבפרק ראשון אמרו המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ואפי' בן עזאי שפטר בה משום מהלך כעומד מודה בזורק וכן אמרו המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע אע"פ שהעבירו דרך עליו ר"ל למעלה מעשרה חייב וכן נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל ונח על גביו חייב ואע"פ שבא לשם מאויר שלמעלה מעשרה וכן הרבה:

כותלי הבית אע"פ שאינן רחבים ארבעה ואינן רה"י מצד עצמן המשתמש על גבן חייב כל שעושה מחיצה לאחרים כל שכן שהוא עושה לעצמו ואפי' לא היה כותל זה נעשה לכונת רה"י אלא לכונת היקף כרמלית כגון מקום שהיה מוקף בשלש כותלים והשלים בה את הרביעית הואיל ומ"מ על ידה נעשית רה"י הרי הן כרה"י וזה שתפשה בהקף כרמלית ולא תפשה בהיקף רה"ר מפני שאין רה"ר נעשה רה"י בהקף מחיצה אחת שאם יש שם שלשה כרמלית הוא וזה שקוראה כותל ברה"ר מפני שהכרמלית היה סמוך לרה"ר ובא זה ובנה כותל רביעי בכניסה לרה"ר הואיל ומ"מ נעשה רה"י על ידו חייב:

זה שהתבאר שהמוציא מרה"י לרה"ר או המכניס מרה"ר לרה"י חייב דוקא שבשעה שעקר ושהניח כבר היה מקום עקירתו ומקום הנחתו רשות אבל לא נעשה רשות עד עכשיו ר"ל שעקירתו או הנחתו והיות אותו מקום נקרא רשות הכל בא כאחד פטור כיצד בור תשעה ברה"ר ורחב ארבעה ועקר חוליא מקרקעיתו והוציאה לרה"ר פטור שבשעת עקירת חוליא נעשה הבור עשרה הרי עקירת החפץ ועשיית המחיצה ר"ל להיות שם רה"י חל על הבור באין כאחד וכן אם היה הבור עשרה ועקר חוליא מרה"ר או אבן או כל דבר שמן הסתם הוא מבטלו לשם ואין דעתו עליו ומעטו מעשרה פטור שהרי הנחת החפץ וסלוק המחיצה באין כאחד ויש מחייבין בזו הואיל ומחיצה היתה כבר בשעת הנחה ושטת הסוגיא מוכחת כדעת ראשון:

מעתה היה עומד ברה"ר בארבע אמות מצומצמות לכותל וזרק דבר המתדבק על הכותל שהוא של רה"י כגון בצק או דבלה שמנה אם נדבקה בכותל למעלה מעשרה פטור כאלו נזרקה באויר רה"ר שלמעלה מעשרה ואם למטה מעשרה חייב כזורק בארץ ואע"פ שצד הכותל שכלפי חוץ רה"ר הוא מ"מ הרי נמצא זורק ארבע אמות ברה"ר ואע"פ שעובי הבצק והדבילה ממעטים שיעור הד' אמות מ"מ הואיל ואינן בני בטול אצל בני אדם אין כאן מיעוט ולמדנו שאם זרק שם טיט וכיוצא בו פטור הואיל ונתמעט בדבוקו שיעור ארבע אמות:

היו יתדות תחובות ברה"ר למעלה מעשרה ולא היו ברחב ארבעה וזרק דף רחב ארבעה עליהן פטור אע"פ שעכשו רה"י הוא שהרי עשיית המחיצה והנחת החפץ באין כאחד על הדרך שביארנו ולא עוד אלא אפי' זרק דף בחפץ שעל גביו על היתדות שהיה ראוי לומר שאפשר שבהנחת הדף נתנדנד החפץ ונמצא שהיתד נח תחלה ואח"כ החפץ אעפ"כ פטור:

ולענין מים על גבי מים ואגוז על גבי מים ואגוז בכלי וכלי צף על גבי מים ושמן על יין הן לענין שבת הן לענין טבול יום כבר ביארנו הכל בפרק ראשון: