מאירי על שבת קצה

המעביר ארבע אמות ברה"ר מקורה פטור שכל שיש עליו תקרה אע"פ שהוא רה"ר דינו ככרמלית:

מלאכת המשכן הוא שהיה ארכו שלשים אמות ורחבו עשר אמות וכן בגבהו והיו בו מ"ח קרשים עשרים בצד צפון כל אחת בגבה עשר וברחב אמה וחצי ובעובי אמה וכן עשרים בצד הדרום על דרך זה וברחבו בצד שאחוריו שמנה קרשים בשיעור הנזכר והששה מהם סותמים תשע אמות ונמצא עדיין חצי אמה מכאן ומכאן אויר והיו באים שני קרשים בשיעור הנזכר למקצעות וכל אחת מהן סותמת חצי האמה הנשאר אויר מכאן ומכאן ונשאר בכל אחת מהן אמה רחב ומדבקות ברחב זה עם עובי הקרשים שבאורך הצדדים וכיצד היו הלוים משמרין במלאכת המשכן בני קהת בדרום עם (היריעות ושאר כלי האריגה) [הארון והשלחן והמזבחות ושאר כלי הקדש] וחוצה להם שלשה שבטים ראובן שמעון וגד בני גרשון במערב עם (הארון והשלחן והמזבחות ושאר כלי הקדש) [היריעות ושאר כלי האריגה] וחוצה להם שלשה שבטים אפרים ומנשה ובנימין בני מררי בצפון עם הקרשים והאדנים והבריחים וחוצה להם שלשה שבטים דן ואשר ונפתלי ולצד המזרח שהוא פתח המשכן משה ואהרן ובניו וחוצה להם שלשה שבטים יהודה ויששכר וזבולון:

ולענין ביאור הלכה זו של עגלה צריך שתדע שמבואר בפרשת נשוא שהנשיאים הביאו שש עגלות צב וי"ב בקר ונתן משה מהם שתים לבני (קהת) [גרשון] עם ארבעת בקר וארבע לבני מררי עם שמונת הבקר לשאת בהם את הקרשים וארבע עגלות אלו היו הולכות זוג זוג וארכן מונח ממערב למזרח באורך המשכן והולכות למזרח שתים מהן זו בצד זו לצד הצפון שכלפי המערב ושתים זו בצד זו לצד הצפון שכלפי המזרח ואורך כל עגלה היה חמש אמות וכשהיו פורקין את המשכן היו נותנים כל העגלות זו לפנים מזו באורך המשכן כדי שיהו כלם סמוכות למשכן והם מתחילין לפרוק מצד הפתח לרוח צפון וכשהיו פורקי' לצד צפון לא היו צריכי' להושטה שהרי בעלי עגלות סמוכים לצד זה והם בעצמם מגביהים הקרשים אחר שנדנדו אותם לויים שבתוך המשכן ועומדים ומושכים וטוענים כל אחד על עגלה שלו כסדר מתחלת רוח צפון בסמוך לפתח עד כדי שיכלה שיעור אורך העגלה ואח"כ פורקין הכהנים שבתוך המשכן כנגד בעלי עגלה שנית ועושין כדרך שעשו הראשונים ואחר שכלה רוח צפון כלו והיו במערב ויש להם לפרוק שמנה שבמערב ועשרים שבדרום ומתחילין בצד המערב הסמוך לרוח צפון ואחריו לרוח דרום הסמוך למערב לפרוק את כלם כסדר שהם התחילו לפרקן זו בצד זו ולא שיעתקו ממקום למקום וידוע שי"ב קרשים מגיעות לכל עגלה וכשמביאין הפורקים את הקרשים מן המערב ומן הדרום מביאים אותם לבני עגלה אחרונה שבצפון הסמוכה לקצה המערבי הצפוני ואף הם נותנין כבוד לאותם הראשונים לטעון תחלה עד שיטענו כל י"ב הקרשים הראויות להם ומושיטים בני עגלה אחרונה לבני הקודמת לה וכן זו לזו עד שתשלים הראשונה י"ב שלה שהרי נמצא שמרוח צפון לא הגיעו אלא חמש לכל א' וכשהיו בצד המערב נתנו הפורקים ב' קרשים לבני האחרונה וזו אינה הושטה מפני שכל זמן שבני עגלה נוטלים קרשים מיד הפורקים שהם בקרקע הפורקים מזמינים אותם לפניהם והם מגביהים אבל כשלקחו בני עגלה אחרונה ר"ל הרביעית ב' קרשים מושיטים אותם לשלפניהם שהיא השלישית ובני שלישית לבני שניה ובני שניה לבני ראשונה ואח"כ חוזרים ופורקים ונותנים עוד שני קרשים לבני אחרונה שסמוכה להם ומושיטים לבני שלישית ובני שלישית לבני שניה אח"כ חוזרים ופורקים ונותנים עוד שני קרשים לבני אחרונה ומושיטים לשלישית ואח"כ חוזרי' הפורקים ונותנים להם ב' קרשים הנשארים לבני אחרונה ומעכבין לעצמם ומסדרים בעגלה שלהם וכן על דרך זה כל צד רוח (צפון) [דרום] חמשה לכל אחת מן העגלות ונותנין תחלה לבני אחרונה שבצד המערב והם מושיטים לשלפניהם עד שיגיעו לכת ראשונה ואחריה חמשה לשניה ואחריה חמשה לשלישית ואחריה חמשה לרביעי' שמעכבתן לעצמה ומסדרתם בעגלה שלה וכל זה שלא ישתנה סדר הקרשים ויפרקום כסדר זו אחר זו ואף הטוענים ידעו על זה סדר טעינתם ולמדת שלא היתה שם הושטה מצד לצד אלא משל אחריו לשלפניו וכשהשלימו לטעון חוזרים לסדר עגלותיהם שתים זו בצד זו ושתים זו בצד זו לפניהם ותכונת העגלות ארכן חמש אמות בין חללן ועובי דפנותיהם ורחבן שתי אמות ומחצה בין חללן ועובי דפנותיהם ויש להם אופנים מצדיהם סמוך לראשיהן לצד רחבן בכל צד שבהם היו העגלות מתגלגלות והיו צריכי' בהם להיותם יוצאים הרבה כדי שיהו משתמשים ביניהם לחשוקי העגלות וחשוריהם וכן היו הרבה חבלים ושאר מיני חשוק וחשור יוצאים מזה לזה עד שהיו משמשין לסמיכת הקרשים עליהם כעגלה עצמה בדרך שלא יהא עגולן מתגלגל בכך והיו אופנים אלו בשני צדי כל עגלה ר"ל לדרומן של עגלות ולצפונן ואורך האופן יוצא לדרום ב' אמות ומחצה והוא שאמרו צדי עגלה כרחב עגלה וכן של צפון ונמצא אורך שניהם חמש אמות וכן כלם ואלו היו העגלות ההולכות זו בצד זו מזדוגות כראוי עד שהיו אופניהם נושקים זה לזה כשתחשוב מתחלת אופנים שבצד החיצון ורוחב העגלה בלא צדיה הפנימיים הם חמש אמות וכן השנית וכשתחשוב צדיהן הפנימיים מכל אחת מהן הרי הם ברחב ה' אמות ועליהם אמרו בין עגלה לעגלה כאורך עגלה ונמצאו בהם צדדים חיצונים של עגלה עם רוחב העגלה חמש וכן השנית עם צדדיה החיצוניים חמש ואויר שבנתים כשתצרף צדדין הפנימיים חמש הרי לך ט"ו אמות ומ"מ לא היו האופנים נושקים זה את זה אלא היו מניחין רחב אמה ביניהם שיהא לוי א' יכול לילך בין העגלות אם יתנדנד שום דבר בקרשי' והרי י"ו אמה רחב ומכאן יצאו לנו שש עשרה אמה לשיעור רחב רה"ר ובסדור הקרשים היו נותנים אורך הקרשים לרוחב העגלות וכבר ידעת שאורך הקרשים עשר אמות והיו מתפרנסות חמש מהם בין רוחב העגלה ורחב צדדין הפנימיים ושני' וחצי ברוחב צדדים החצונים ושנים וחצי נשארות באויר של רה"י וכן בשנית ומ"מ לא מנו מה שנשאר מן הקרשים חוץ לעגלות באויר רה"ר ללמוד משם שיעור רחב רה"ר לכ' אמה או לכ"א עם האמה שבנתים שהקרשים למעלה מעשרה היו ולמעלה מעשרה אינו רה"ר וכן שהיו יכולים להשתמש תחתיהן כשאר רה"ר ולא חשבו אלא מה שהעגלות היו תופשות עם צדיהן והוא י"ו אמה עם האמה שהנחנו על הדרך שביארנו והיו מסדרין בכל עגלה שלש שורות בכל שורה מהם ארבעה קרשים ונמצא גבהן על העגלה בין כלם ארבע אמות שלא היה שיעור גובה זה גדול כל כך שיהיו קרשים מתנדנדים מתוך הגובה ונמצא רחב כלם ארבע אמות וחצי והרי שהיה להם חצי אמה לאויר בין השלש שורות רביע אמה מזו לזו נמצאת למד שצדי העגלה הפנימיים כשמתחברים האופנים בין שניהם כמלא רחב העגלה שהוא ב' אמות ומחצה וביניהם כשהקרשים מונחים שם כמלא אורך עגלה:

וגדולי הרבנים מפרשים לשיטה זו שהאופנים אין לכל אחד מהם אלא אמה ורביע ונמצא רחב גוף העגלה עם אופני הפנימיים שלכאן ולכאן חמש אמות אבל הם היו מרחיקים עגלה מחברתה חמש אמות והיה אורך הקרש נתון על רחב העגלה ונמצאו חמש אמות ממנה בין רחב העגלה והאופנים וב' ומחצה מכאן וב' ומחצה מכאן באויר ואף הם מפרשים שלא היו הקרשים נסמכים על האופנים ועל חשוקיהן וחשוריהן וכן שהיו הקרשים שבעגלה זו נושקים עם אותם שבעגלה אחרת ואמת הלוי בחוצה להן אלא שיש לתמוה היאך הקרש יכולה לעמוד על שני אמות ומחצה רחב אא"כ בסמיכה על הקשורים והחשורים מעט ואף לפירושנו יש לתמוה היאך היו הקרשים נסמכים באופנים וקשוריהם וחשוריהם ואי אפשר שלא יתעכב הגלגל בסבה זו מעט או הרבה וכן שהקרשים אין אמצעיתם נתון על רחב העגלה וראוי לפרש שיהו יוצאין בשוה מכאן ומכאן כך יראה עיקר הדברים שהקרשים היו מונחים על רחב שתי העגלות ולא היו יוצאו' משפת העגלה החיצון לצד רה"ר כלל וכן אינן צריכות לסמיכה על אופנים שבין העגלות כלל ולא עוד אלא שהיו נזהרים מזה כדי שלא יתעכב גלגול האופן בסמיכת הקרש עליו והיו עושין מפני זה דופן העגלה גבוהה על האופן וכשאתה מונה רחב גוף העגלות עם רחב שבצדיהם הפנימיים הם עשר אמות כארך הקרשים ואע"פ שהאופנים של זו ושל זו הפנימיים נושקים זה את זה אין עכוב לגלגל בכך שהרי בבת אחת מתגלגלים ואין קודם אחד לחבירו ולא עוד אלא שאפשר שעץ אחד מחברם להיות גלגולם ביחד וא"כ היו הקרשים מונחים שלש שורות של שמנה שמנה ומה ששאל באמתא ופלגא סגיא הוא שנחסר מן הצדדין או מן העגלות אמה ר"ל שתי אמות בין שתיהן שהרי כשתחסר שתי אמות בין שתיהן יהא רחב גוף העגלות וצדיהן הפנימיים ה' אמות וכשאתה סומך ח' אמות מגוף הקרשים מה לנו אם יצאו אמה מכאן ואמה מכאן לשפה חיצונה שבכל עגלה ועגלה והשיבו שלא היו רוצים שיהו יוצאות כלום שמא על יד מה שהם יוצאות יבאו לידי נדנוד והדברים מחוורים ואף ענין הטעינה אתה מפרש לדרך זה שהיה זוג ראשון עומד כנגד הפתח שבמשכן וטוען ואין כאן הושטה שמגביהים היו מעצמם ואע"פ שבני עגלה שבצדה מסייעים מ"מ אותה הסמוכה למשכן אוחזים אותה ג"כ ואין הושטה אלא במה שכשאדם נותנו לחברו הוא מניחו אבל כשהיו הפורקים כנגד זוג שני היו נותנין לבני זוג שני והם מושיטים לשלפניהם על הדרך שביארנו ומ"מ אמה של בן לוי אתה צריך לפרשה ג"כ במקום שפרשנוה ואע"פ שאין בה אויר שהרי אמצעית הקרשים הוא בין עגלה לעגלה אין קפידא בכך שכל שאין בלבול האופנים ומיני החשוק והחשור היוצאין מהן מעכבו אין הקרשים מעכבין שלא לעבור תחתיהן הלוך מועט לראות אם הקרשים עומדים מכוונים זה כנגד זה לסייע בנטילתן אם היו צריכות תקון זהו מה שנראה לי לשיטה זו:

ושאר מפרשים פירשו אמה של בן לוי לסביב העגלות ואין נראה לי שהרי כל המדבר לפניו לנטות ימין ושמאל ומה אנו צריכין לו שם לאמה אלא ודאי לא היו צריכין לה אלא לבין העגלות כדי שיהא אדם יכול להלך בין העגלות לכל צד חצון ופנימי ומעתה השמועה פשוטה לפניך והוא שהם שאלו והא עגלות מקורות היו שהרי כל אורך העגלה מקורה ברחב הקרשים ואעפ"כ אמר רב שהוא רה"ר שהרי אמר צדיהן ר"ל האופנים ותחתיהן ר"ל קרקעיתן של עגלות וביניהן ר"ל ריוח שבין עגלה לעגלה אע"פ שמכוסה בקרשים הכל רה"ר ואע"פ שביניהן היה אמה אויר לבן לוי הרי מ"מ הוא אמר כן על כל מה שביניהם אלמא עגלה גופה אף כשהקרשים מסודרים עליו רה"ר היא וכן ריוח שבינה לחברתה ותירץ כי קאמר רב בדראתא ואין גורסים בדרא תתאה אלא בדראתא כלומר לא אמרה אלא מפני שאין הכל מקורה שהרי שורות שורות מסדרן ונמצא אויר בין השורות ועל אותו אויר הוא אומר שהוא רה"ר והקשה לו שהרי כשתפרנס אורך העגלה שהוא חמש אמות ורחב הקרש אמה ומחצה ושלש שורות באורך העגלות לרחב הקרשים אין אויר אלא שלשה טפחים כמו שכתבנו וכשתחלקה בשני אוירים שבין שני צדי השורה האמצעית אין בידך אלא טפח ומחצה בין כל אחת ואחת והרי הוא לבוד והשיב שהשורות לא היה מושיב בהם הקרשים אלא דרך חודן שהוא אמה רחב והקשה ומה תועלת והרי אחר שכן אתה צריך להושיב בהם ארבעה שורות של שלש שלש שאם תושיב ארבעה זו על גב זו דרך חודן מתנדנדות על כל פנים וכשתושיב ארבעה שורות יש לך שלש אוירים ולא נשאר לך אויר אלא אמה ונמצא שאין בין אויר לאויר אלא שני טפחים בשלמא למאן דאמר שעובי הקרש מלמטה הוא שעבה אמה אבל מלמעלה כלה והולך ומשתפע בחוץ עד שאין עביו בשפתו אלא כאצבע שפיר שמאחר שמעמידן דרך חדן הרי יש אויר לצד העליון הרבה יותר משלשה טפחים שראשו העבה הולך כלפי חוץ ומה שמשתפע והולך מונח על העגלה ויוצא ראשה לצד הפנימי שבינה ובין חברתה ועליו אתה רשאי לומר שאינו מקורה והויא ליה רה"ר ואע"פ שמ"מ צדיהן מקורה אפשר שנותנן זו ראשה החד כלפי חוץ וראשה העבה כלפי פנים וזו ראשה העבה כלפי חוץ וראשה החד כלפי פנים ונמצא אויר בצדיהן ותחתיהן וביניהן אלא למאן דאמר שעביין שוה אמה לשני ראשיהן מה תועלת ופרשה רב כהנא באטבי ופירושו טבעות שהיו לקרשים להיות הבריחים נכנסים בהם והענין שאינו מפרנס את האויר בין הד' שורות אלא שתי שורות הקרשים מדבק לצד אחד שבעגלה ושתי שורות האחרות לצד האחר וטבעות שבקרשים שבראש העגלה הולכים לצד חוץ וטבעות שבשורה השניה הסמוכה לה טבעותיה לפנים כדי שיהיו שתי השורות דבקות זו בזו ועל דרך זה בשורה האחרת ונמצאו הטבעות שבשורות הפנימיות מכוונים זה כנגד זה ואותו אויר צריך להם בין שתיהם ושאל לו אח"כ דרך שאלה לא דרך קושיא אמרי [אטבי] היכא מנח להו כלומר לאיזה מקום שבעגלה היו ופירש בהם אגבה דעגלה רוצה לומר שפת העגלה ועוביה וחיפוי הנסרים שבסביבותיה והקשה ומאחר שהזכרתני שיש לעגלה חיפוי סביבותי' ממקום שבאת נהי שמצד הקרשים אינה מקורית מ"מ מקורית היא מצד עצמה בנסרים סביב ברחב ארבעה כדי לילך על הנסרים כשירצו בכל סביבותיה ופירש שלא היתה מקורית אלא ביתדות קצרות רחוקות זו מזו ואין היתדות מבטלות אויר שלה ומגדולי הראשונים מפרשים באטבי כלומר לא אמר רב שהוא רה"ר בזמן שהקרשים לשם אלא בעוד שאין שם קרשים אלא האטבי והם כעין עמודים נתונים על גב עגלה להעמיד הקרשים כבושות זו בזו והקשה אטבי היכא מנח להו אגבה דעגלה שכן דרכן לנעצן למטה בנסרים שהעגלה מחופה בהם וזקופים כלפי מעלה וא"כ אחר שהזכרתני מקומן ושיש לעגלה נסרים מחפים את סביבותיה הרי עגלה גופה מקורית היא ותירץ שלא היתה מחפה בנסרים אלא ארוגה ביתדות על הדרך שביארנו כעין העגלות שנושאין בהם אבנים ובאותם יתדות היו נקבים שבהם היו נועצים אותם האטבי: