מאירי על שבת יד

בית שאין תוכו גבוה י' ועובי קירויו משלימו לעשרה גגו יש לו דין רה"י ומטלטל בכולו תוכו אויר שהוא רחב ארבעה ושאינו גבוה עשרה דינו ככרמלית ואין מטלטלים בו אלא בד' אמות וקצת מפרשים ראיתי שמפרשים שמועה זו בקרפף ר"ל בית יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה שהוא ככרמלית שלא לטלטל אלא בד' אמות שקרויו הוא רה"י ואין צורך בכך אלא מתוך שאין מצוי לבנות בית שאין תוכו עשרה לדירה פירשוה כן:

חקק בבית זה ד' על ד' עד שהשלים מקרקע החקק לקרוי עשרה מותר לטלטל בכלו שהרי יש כאן רה"י כשיעור החקק והשאר נעשה כטפל לחקק וכחורי רה"י שהן כרה"י ואע"פ שיש משפת חקק ולכותל יתר משלשה שאין כאן לבוד מ"מ הואיל ומחיצות שבה מונעות רגל רבים משם רה"י היא ויש מי שכתב בענין זה דוקא בשקירויו משלימו לעשרה שנראו מחיצות אלו מיהא לטלטל בכל הגג אבל אם אין קירויו משלימו לעשרה אין חקק מועיל אא"כ שפת החקק בפחות משלשה לכותל על הדרך שהתבאר בראשון של סוכה ולא יראה כן שהרי בזו אין הטעם אלא שעיקר הבית הוא מן החקק ושאר המקומות טפלים לו כדין חורי רה"י:

חורי רה"י הם חורים שבכותל הפונים בפנים וחורי רה"ר הם חורים שבכותל הפונים ברה"ר ואע"פ שכתבנו חורי רה"י כרה"י חורי רה"ר אינן כרה"ר והזורק ארבע אמות ברה"ר ונח בחור שבכותל הרי החור כמקום בפני עצמו ואם יש בו ד' על ד' בגובה עשרה הרי הן כרה"י ואם רחבים ארבעה וגבוהים שלשה ואין גבוהים עשרה הרי הן ככרמלית ואם אין רחבים ארבעה וגבוהים שלשה הרי הן מקום פטור ואפי' היה הכותל רחב הרבה שאין הלכה כדברי האומר חוקקים להשלים ואם אין גבוהים שלשה הרי הן כרה"ר ולמעלה מעשרה פטור וכן חורים שבכרמלית אינן ככרמלית כמו שיתבאר בערובין:

חורי הבית המפולשים לרה"י ולרה"ר דינם כחורי רה"י הואיל ומ"מ יש לבני הבית תשמיש בהם היא העיקר ולא סוף דבר חורים אלא כל פאות וזויות ודפין במשמע כלן כרה"י אלא שבדפין היוצאין יש קצת תנאים יתבארו במסכת עירובין בע"ה וחורי רה"י אין בהם שיעור אלא כמה שהן כרה"י הן ולא סוף דבר בכותל בית מקורה שיש לומר בו ביתא כמאן דמלי דמיא והרי הוא כשאר הבית אלא אף בכותל חצר שאינה מקורית והרי הוא כמקום ד' על ד' לחייב הזורק מרה"ר לתוכו ולא סוף דבר בכותל שעביו ארבעה שי"ל בו חוקקים להשלים ר"ל רואין כאלו נחקק כשיעורו לדעת האומר כן אלא אף בשאין עובי הכותל ארבעה על כל פנים כרה"י שהם בו הם נחשבים לגמרי ואם היו אותם חורים בין שתי חצרות הרי הוא כאויר ששתי רשויות שולטות בו ואסור לכל אחד מהם להשתמש בו אם לא עירבו כמו שיתבאר במקומו:

הזורק למעלה באויר רחוק ארבע אמות וחזרה לאחוריה ונחה בתוך ארבע אמות של מקום זריקה פטור והוא שהקשו בסוגיא זו בזורק באויר למטה מעשרה כזורק בארץ והא לא נח כלומר וכשנפלה חזרה לה לתוך ארבע אמות שבהכאת הכותל היא קופצת לאחוריה ופירשוה בדבילה והדביקה בזריקתו על פני הכותל:

כבר ביארנו שרה"י תופסת אוירה עד לרקיע מעתה מי שנעץ קנה ברה"י וזרק מרה"ר ונח על גביו חייב אפי' גבוה מאה אמה ויש כאן מקום עיון והרי קנה אין בראשו רחב ארבעה וכבר ביארנו שאין חיוב אלא בהנחה על מקום חשוב וכן בעקירה ואי אתה יכול לפרש שכיון לכך ומצד מחשבתו משויא ליה שהרי הוא אומר ונח כלומר שהוא נח שם מאליו עד שמכאן פירשו רבים שברה"י אין צרך להנחה על גבי מקום חשוב וכמו שאמרו בסוגיא זו לימא רב חסדא דאמר כר' דתניא זרק על גבי זיז ר' מחייב וחכמים פוטרים ותירצו אמר אביי ברה"י כ"ע לא פליגי כדרב חסדא כלומר שאין צורך להנחה על גבי מקום ארבעה אלא הכא באילן העומד וכו' וכמו שפירשנו למעלה אלמא כל ברה"י אין צרך למקום ד' ואפי' למעלה מי' וכשאין רחב ארבעה אינו מקום פטור אלא רה"י גמורה ויש להקשות והרי אף בפשט העני ידו לפנים הקשו והא בעינן עקירה והנחה על מקום ד' עד שהוצרכו לבא בה מטעם ידו של אדם וכו' ושמא תאמר שלא הקשו אלא מפשט בעה"ב ידו לחוץ היאך מביא עליה זו של ורק ונח על גבי זיז שפירושה ברה"י ועוד היאך אמרו שם תינח ברה"י מקורה אלמא אף מרה"י היו מקשים ובהכניס ידו לחצר חבירו וקלט מי גשמים הקשו ג"כ והא בעינן מקום ארבעה ועוד כמה שמועות מוכיחות שאף ברה"י אנו צריכים למקום ארבעה ומ"מ לגדולי הדור ראיתי שטורחים בפירושים מחודשים להעמיד הסוגיות על דעת זה ופוסקים שכל שברה"י אין צרך למקום ד' אלא שלדעתנו אין פירושי הסוגיות עולים להם כהוגן ומתוך כך אנו פוסקים שאף ברה"י אנו צריכים למקום ד' ונעיצת קנה יש לפרש בה בשזרק על פני הקנה כגון דבילה שמינה או טיט דרך טיחה וכבר ביארנו שכל שזורק במקום שאינו מסויים כגון פני לבינה ופני כותל דינו כאויר והרי זה כאויר של רה"י ואחר שאויר רה"י כרה"י דינו כזרק בקרקע החצר הא אם נחה על גבה פטור הואיל ואין כאן מקום ד' ומ"מ אין נראה לי כן שהרי אמרו בפי' ונח על גבה וכן שהרי אביי אמר בפירוש כל מרה"ר לרה"י כולי עלמא כרב חסדא ומ"מ בזו אפשר שאין הלכה כאביי וכן על גבה אפשר ששנאוהו לרגילות הלשון ופירושו על פניה אלא שכל אלו דחקים הם ואפשר שפירוש שמועה זו בבית מקורה ונידון כמלא וגוד אסיק מחיצת' הואיל ורה"י עולה עד לרקיע וכגון שנעץ הקנה דרך נקב שבגג או שמא י"ל על הדרך שכתבו קצת מפרשים בנוף ועיקר שבאילן שלא אמרו שדי נופו בתר עיקרו ברשות א' על הדרך שכתבנו למעלה מטעם שיהא בעיקר רוחב ד' אלא מצד שעקרי בארץ הרי הוא כארץ שיש בה מקום ד' ואף בזו ראשה אחר עיקרה התחוב בארץ הוא נגרר שיש בו רוחב ארבעה וכן הסכימו בה חכמי הדורות ואע"פ שבידו לא אמרו להיותה נגררת אחר גופו שיש בו רוחב ארבעה שתי תשובות בדבר שהיד אינה נגררת אחר הגוף אדרבא הגוף נגרר אחריה ועוד שלא אמרו לילך נוף אחר העיקר אלא בעיקר הקבוע ושאינו מתנועע כלל וכן עקר:

כשם שרה"י עולה עד לרקיע כך יורד ונוקב עד התהום וכן התבאר בהדיא בפרק בכל מערבין מה שאין כן ברה"ר שכל חריץ רחב ד' וגבוה עשרה אף ברה"ר רה"י היא ומ"מ גאוני הראשונים שבספרד כתבו שלא אמרו אויר רה"י עולה עד לרקיע אלא ברה"י גמורה במחיצות אבל עמוד לא ובפ' הזורק לא יראה כן ואף רוב מפרשים חולקים בזו: