מאירי על שבת י

מי שהיה עומד בכרמלית כגון אצטבא שלפני פתחי הבתים והיא גבוהה ג' ורחבה ד' והיא כרמלית כשיעור זה אחר שאינה עומדת להלוך והיה קורא בספר העשוי בגליון כספר תורה ונתגלגל הספר מידו לרשות אחרת אלא שהראש האחר בידו אם ברה"י נתגלגל גוללו אצלו מאחר שאפילו נפל כלו מידו והחזירו לשם אין כאן חיוב חטאת כשראשו האחד בידו מותר לכתחלה וכן אם נתגלגל ברה"ר בתוך ד' אמות אבל אם נתגלגל ברה"ר חוץ לד' אמות מניחו והופכו על הכתב שלא יתזלזל גזירה שמא ישמט כלו מידו ויבא להעבירו ד' אמות ברה"ר היה קורא בראש הגג שהוא רה"י ונתגלגל לאויר רה"ר אם למעלה מעשרה אפי' נח גוללו אצלו ואם למטה מעשרה אם עדיין הוא באויר גוללו ואם נח כגון שהיה הכותל משופע לשם שהגוילין נחים שם הופכו על הכתב ויש בענינים אלו תנאי' ביארנום באחרון של עירובין:

כלי או אגוז וכיוצא בו שהיה צף על פני המים ונטלו והוציא פטור שאין האגוז או הכלי נח על המים עד שתחשב נטילתו עקירה אבל אם היה האגוז בתוך הכלי והכלי צף על המים שנמצא האגוז נח בתוך הכלי אבל הכלי נד ונטל האגוז והוציא אם נידון כעוקר אם לאו נשארה כאן בספק ופטור אבל אסור ואע"פ שלענין קניה אמרו בראשון של מציעא קפצו דגים לתוך הספינה קנה אע"פ שהיא חצר מהלכת ופירשו הטעם ספינה מינח ניחא ומיא הוא דממטו לה ונמצא שאף הכלי נדון בנח והיה לנו לחייבו מכל וכל אין זה כלום שלענין הפקעת קניה לחצר מהלכת אתה צריך וספינה אינה מהלכת ולענין הלוך קורא לה נחה אבל לענין שבת להנחה גמורה אתה צריך וכל שהוא נד אינו נקרא נח ושמא תאמר תתברר לחיוב ממה שאמרו בהוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך שכתיבתן זו היא הנחתן שמא דוקא באותיות שהנחתן הנחה גמורה מה שאין כן באגוז שאין הנחתן אלא עראי:

שמן ע"ג יין או על גבי מים אין זה הנחתן ואם נטל מן השמן והוציאו פטור הואיל ושני מינין הן אבל שמן על שמן או יין על יין או מים על מים זו היא הנחתן והרי אלו שנטל כמונחים על הקרקע ויש אומרים דוקא במונחים בגומא אבל נגרים לא כמו שכתבנו ויש חולקים לומר שכל שהם נגרין בו קרקע הוא וכמונחים על הקרקע הם ויין במים הואיל ומתערבים לגמרי יש אומרים שדנין אותן כמים על מים או יין על יין וזו היא הנחתן:

שמן תרומה שצף על גבי יין של תרומה ונגע טבול יום שהוא שני בשמן לא פסל אלא השמן ועשאו שלישי אבל היין טהור שכנפרד הוא מן השמן ואין שלישי עושה רביעי בתרומה ואין אומרים שהשמן והיין כאחד הוא עד שיעשה הכל שלישי ודבר זה דוקא בטבול יום אבל טומאה שנייה אחרת שנגע בו פסל את הכל וכמו שאמרו כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום שקלשה טומאתו הואיל וטבל ומ"מ אף בטומאה שנייה דעלמא אין היין אלא שני הואיל ואתה חושבו כנפרד מן השמן ממנו נתקבלה טומאתו:

מי שהיה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום ועקר את רגליו מבעוד יום או שטענן על דעת לפנותן מזוית לזוית ועקר את רגליו על דעת כן ר"ל על דעת לפנות מזוית לזוית ומשעקר את רגליו נמלך ויצא ונכנס כל היום כלו או הלך לו כמה אינו חייב שאין כאן עקירה לכך ואינו חייב עד שיעמוד ואח"כ יעקור עצמו על דעת לצאת שעקירת גופו כעקירת חפץ כמו שכתבנו למעלה ועמידה זו המחייבת דוקא שעמד לפוש ר"ל כדי לנוח אבל אם עמד לכתף ר"ל לתקן משאו אינה עמידה עקר חפץ מרה"ר והעבירו פחות מד' אמות ועמד ואחר עמידתו השלים ארבע אמות פטור אפי' כל היום כלו והוא שעמידתו היתה לנוח שהליכה שאחריו נקראת עקירה והיא העברה אחרת הא אם היתה עמידתו לכתף אינה עמידה והרי הן ד' אמות מעקירה ראשונה:

עקר והעביר ארבע אמות ועמד לפוש חייב שהרי עמידתו הנחה אבל אם עמד לכתף פטור עד שיעמוד לנוח שאין כאן הנחה ולמדת שהמפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם להוציאן פטור וכבר ידעת בכל אלו שפירושן פטור אבל אסור:

במסכת עירובין יתבאר שכל שאנו אומרים מעביר ארבע אמות ברה"ר או זורק מתחלת ארבע לסוף ארבע שחייב פירושו באלכסונן שהוא לחשבון התלמוד חמש אמות ושלשה חומשי אמה ומעתה כל באורך עד ד' אמות ולא עד בכלל מותר להעביר או לזרוק מתחלה לקצת צורך וגדולי המפרשים כתבו דוקא בשעת הדחק וכל מד' אמות ולמעלה פטור אבל אסור עד חמש אמות ושלשה חומשי אמה ולא עד בכלל ואם השלים חמש אמות ושלשה חומשי אמה חייב וגדולי המפרשים מתירין לכתחילה תוך שיעור האלכסון בשעת הדחק ויש חולקים לומר ארבע אמות דוקא ולא באלכסונן כמו שיתבאר במקומו בע"ה וכן יש מחלוקת בד' אמות אלו שיש מי שפוסק שהן ארבע לכל צד שהם שמונה על שמונה ויש פוסקים ד' על ד' כמו שיתבאר שם:

צריך שתדע שהמוציא או המושיט או הזורק מרה"י לרה"י או מרה"ר לרה"ר וכרמלית באמצע פטור וכן אם הוציא מרה"י לכרמלית והניח שם ולשעתו עקר מן הכרמלית והוציאו ברה"ר פטור מ"מ ביארו בשמועה זו שאם הוציא או הושיט או זרק מרה"י לרה"ר כגון מחנות לפלטיא ועבר בכרמלית או במקום פטור באמצע כגון סטיו שיושבין בו בפתחי הבתים שאינו עשוי להלוך שדינו ככרמלית חייב שהמהלך אינו כעומד ויש אומרים דוקא אצטבא שבין עמודים המתוחים לרחבה אבל אם היה עומד הוא במקום הפטור ונטל מרה"י והוציא לרה"ר פטור שמא תאמר לדעת האומר מהלך כעומד היאך אתה מוצא מעביר ד' אמות ברה"ר חייב והרי עמד בנתים שהלוכו כעמידה לא אמרה האומר אלא מרשות לרשות על הדרך שביארנו למעלה בקלוטה כמי שהונחה ולענין פסק אי אתה צריך לה שאין הלכה כן כמו שכתבנו: