מאירי על סנהדרין צח

ארבע מיתות וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק החמישי שבספר שהוא בא לבאר תכונת המיתות שנמסרו לבית דין והנידונים באיזו מיתה מהם הם נידונים ושזה החלק כבר הותחל בפרק ששי בביאור תכונת הסקילה ובא עכשיו בזה הפרק להשלים הביאור בתכונת שאר המיתות ולהתחיל בביאור הנידונים באיזו מיתה הם נדונים אלא שלא יושלם ענין זה רק בהצטרף עמו שאר הפרקים ר"ל שמיני ותשיעי ועשירי ועל זה הצד יחלקו עניני זה הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר איזו מן המיתות היא החמורה שבהן ואיזו היא הקלה שבהן והאיך הם סדורות לפי החומרא והקולא שבהם והשני לבאר תכונת שלשת המיתות ר"ל שריפה הרג וחנק שכבר ביאר תכונת הסקילה בפרק הששי והשלישי להתחיל בביאור הנידונים ובפרט לבאר כל אותם שהם נדונים בסקילה ויבאו הנשרפין והנהרגין בפרק בפני עצמו והנחנקין בפרק בפני עצמו ואף הנסקלין לא יושלם ענינם בזה הפרק רק בהצטרף עמו פרק בן סורר ומורה שאף הוא מן הנסקלין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים ארוכי הענינים על ידי גלגול כמו שיתבאר בפרטים:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר החלק הראשון ר"ל ענין חומר המיתות וקולן כדי לידע מי שנתחייב בשתים מהן שנידון בחמורה באיזו מהן יש לנו לדונו והוא שאמר ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק ופי' בגמ' שמנין זה הוא לקוח אצל התנא בדקדוק כלומר שמנאן לפי סדר חומרותיהם שהסקילה חמורה מכלן והשריפה מן ההרג וההרג מן החנק והוא שחלק ר' שמעון בסדר המנין והקדים שריפה לסקילה וחנק להרג לומר שהשריפה חמורה וכבר ידעת שמי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה ואם נתערבו מחוייבי חמורה במחוייבי קלה שכולם נידונים בקלה ומתוך כך אתה צריך לידע איזו היא החמורה ואיזו היא הקלה והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה והדברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אשה שמצאה כתם בחלוקה אם יש לה במה לתלות תולה בו על הדרך שיתבאר במקומו אין לה במה לתלות טמאה וכל טהרות שנגעה בהן מטמאין אותן ובלבד בשהדבר ניכר וידוע שהוא דם הא אם נסתפק לרואים אם הוא דם או צבע אדום אין מחליטין טומאת הטהרות עד שיבדק וכיצד בודקין דבר זה מעבירין על הכתם שבעה סמנין אלו ומכסכסין אותו בהן זו אחר זו שלשה כסכוסים בכל אחד מהן ואלו הן רוק תפל והוא שלא טעם כלום מתחלת הלילה וישן כדרכו מחצי הלילה האחרון והוא שלא הרבה לדבר כגון משנה ודרשה וכיוצא בדבור זה שרוב הדבור מחליש חוזק הרוק ומי גריסין והוא שלועס את הגריס עד שיתלחלח הגריס עם רוקו ומי רגלים שהסריחו כגון שהן משלשה ימים ונתר והוא עפר הנקרא קלידא או גרידא והוא בצבע אפר ובורית והוא הנקרא שאבו"ן וקומוניא ופירשו בו נקורת היוצא מפיסולן של אבני גזית ואשלג ופירשו בו בתשיעי של שבת ושל נדה שהוא פסולת היוצא מנקיבת קצת מרגליות יוצאות מקצת מחצבים שבים וכל שהעביר שבעה סמנין אלו על הכתם זה אחר זה בכסכוס שלשה פעמים על כל דבר ודבר ולא עבר הכתם ולא כהה אלא שעמד בעינו אין זה אלא צבע ומטהרין אותו לגמרי וכל שכהה דם הוא ומטמאין כל שנגעה בו ומ"מ מכאן ולהבא אפילו היה דם מטביל אותו הבגד ועושה טהרות על גביו הואיל ונתכסכס בשבעה סמנין אלו על הסדר ואם העבירן שלא על הסדר או שהעבירן ביחד אין זה נסיון כלל ואפילו עמד בעינו הוא עומד בספק דם כמו שיתבאר במקומו ודברים אלו כלם לענין טהרות כמו שפירשנו אבל לביתה כל שאין לה במה לתלות אין להם בדיקה ויש בזו חולקין אלא שאין דבריהם נראין כמו שבארנו במקומו בתשיעי של נדה:

עבודת יום הכפורים כלה היתה בכהן גדול וחמשה עשר בהמות היו קריבות ביום הכפורים וחמש טבילות ועשרה קדושין היה כהן גדול עושה ביום זה וסדר העבודה כלה מפורשת במקומה כלה מן הבוקר ועד הערב וכל שיש בה מעבודות המיוחדות ליום הנעשות בבגדי לבן צריך שיעשו על הסדר המבואר בהם במקומם ואם שינה בהם להקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום כמו שיתבאר במקומו אבל סדר תמיד ר"ל של עבודת יום ויום או אף ביום הכפורים בעבודות שאין מיוחדות ליום אלא ששוות בכל הימים אע"פ שמצוה לעשותן על הסדר האמור בהן במקומן אם הקדים אחד לחבירו כגון שהעלה שני גזרי עצים או השקה את התמיד קודם סדור המערכה וכן בהרבה דברים כשר כמו שיתבאר במקומו:

סדר מצות חליצה אחר שבאו שניהם לבית דין ונתנו להם עצה ההוגנת אם ליבום אם לחליצה לפי ענין שניהם הוא שהיא קוראה ואומרת לפניהם מאן יבמי להקים לאחיו שם לא אבה יבמי והוא קורא אחריה ואומר לא חפצתי לקחתה ואח"כ נועץ רגליו בארץ והיא פושטת ידיה ומתרת רצועות המנעל וחולצת רגל ימין ואח"כ רוקקת לפניו מעומד רוק הנראה לדיינין בשעת יציאתו מפיה וחוזרין ומקרין אותה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל חלוץ הנעל וכל היושבין שם עונין חלוץ הנעל שלשה פעמים וכל הקריאות בלשון הקדש ודברים אלו אע"פ שכך הוא הסדר אין הסדר מעכב אלא אפילו הקדימה חליצה לקריאה או רקיקה לחליצה כשירה כמו שיתבאר במקומו:

כהן הדיוט משמש בארבעה בגדים והם כתנת ומכנסים ומגבעת ואבנט וכהן גדול משמש בשמנה ארבעה אלו שהזכרנו ואע"פ שבמקום מגבעת כתוב שם מצנפת הכל אחד אלא שההדיוט צונף בה ככובע והגדול כצעיף ומוסף הגדול על ההדיוט ארבעה והם חשן ואפוד ומעיל וציץ וסדר לבישתם מכנסים תחלה ממתניו עד ירכיו וחוגרן למעלה מטבורו על מתניו ואח"כ כתנת ואח"כ חוגר את האבנט כנגד אצילי ידיו ואח"כ מצנפת וכהן גדול אחר שחוגר באבנט לובש מעיל ועל המעיל אפוד וחשן וחוגר בחשב האפוד ואח"כ צונף במצנפת וקושר הציץ למעלה מן המצנפת וסדר זה אינו מעכב אלא הקדים אחד לחבירו כשר הואיל והעמידן על תכונתם:

סדר המיתות כבר בארנו במשנה שהסקילה חמורה שהרי ניתנה לכופרי בעיקר והוא המגדף והעובד ע"ז ואחריה השריפה ואחריה הרג ואחריה חנק וכן ביארנו שמי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה מעתה צריך אתה לומר שלא הוציא הכתוב בת כהן המזנה מכלל בת ישראל אלא בנשואה שאשת ישראל היא ובועלה בחנק ובת כהן בשריפה ובועלה בחנק אבל נערה המאורסה בת כהן בסקילה כבועלה כשאר ארוסה בת ישראל שהרי הסקילה חמורה ולא בא הכתוב להקל עליה אלא להחמיר עליה מפני שחללה את אביה שאם היו נוהגין בו קודש ינהגו בו חול כמו שיתבאר וכן אם זנתה עם חמיה בסקילה: